לבב דוד נג

ונראה לי ברור דהמפרש מבין בדברי רבינו דאף בלאחר זמן איירי דהיכא דיש צדדים להסתפק דשמא הפיל עצמו בכוונה ג"כ הוא גט דזה נשמע מן הירושלמי דקא בעי מעיקרא ספק הפיל עצמו ספק דחפתו הרוח בכל זמן איירי ופשיט מן הדא דרבן שמעון בן גמליאל וכו' דהיינו דרשב"ג אמר הכי משום דכל אתר נמי הוא משום ספק הוא . דאינו ברור שהפיל עצמו בכוונה וא"כ בכל זמן נמי דיש צדדים שיש להסתפק לומר שהוא הפיל עצמו ג"כ הוא גט. ומה שאמר רשב"ג דאם לאחר זמן נפל אינו גט איירי דליכא שום צד של ספק. דבהכי לאלתר אע"ג דליכא צד של ספק איכא אומדנא דמוכח דהוא הפיל עצמו. ולאחר זמן אינו גט דליכא אומדנא. אבל אה"נ דלאחר זמן איכא צד של ספק הוה ליה כלאלתר וזהו מה שאמר נשמעיניה מן הדא וכו' והדין על אתר ולאו ספק הוא הדא אמרה וכו' דהיינו דרשב"ג לאו דווקא. דהוא נמי משום ספק אמרה והן אמת דדברי הירושלמי דייקי הכי דאם לא כן למה לו להאריך בלשונו כולי האי הו"ל למימר נשמעיניה מן רשב"ג דווקא וכן נראה דזה דעת רבינו. דעל מה שכתב מר"ן בכ"מ ובב"י ודאי דיש להקשות כמו שכתב הלח"מ ודו"ק

דין י"ד מי שהיתה רוח רעה מבעתת אותו וכו' וכן שכור שהגיע לשכרותו של לוט ואם לא הגיע הרי ספק. כתב המפרש ושמא היכא דאמר כתבו ולא אמר תנו כמו מי שאחזו קורדייקוס דמי וה"ז ספק אם הוא כבריא וצריך שיאמר כתבו ותנו או שמא כחולה ואין צריך לומר תנו. וכן נראה שהרב כתב שכור אחר מי שאחזו קורדייקוס דאף ע"ג דהוא כפקח לכל דבריו אינו כבריא עכ"ל. ודבריו אלו קשים אצלי כיון דדינא דקורדייקוס הוא לא איירי משום דלא אמר תנו אלא משום דאין דעתו מיושבת עליו כמו שכתב רבינו וז"ל מפני שאין דעתו נכונה ומיושבת. הוא משמע אף ע"ג דאמר תנו ועלה קאמר וכן שכור וכו' אלמא דלאו משום דלא אמר תנו. אלא משום דאין דעתו נכונה ומיושבת עליו ועלה קאמר ואם לא הגיע ה"ז ספק. ומ"ש הלח"מ דלהכי לא כתב רבינו בחלוקא דקורדייקוס תנו משום דבעי למיסמך לה הך חלוקא דשכור והך חלוקא איירי בלא תנו. זה תימה הוא דאדרבא הו"ל לרבינו לאשמועינן הך רבותא דבקורדייקוס אפילו אמר תנו. ואם משום שכור יאמר דאם לא אמר תנו הרי זה ספק ודוק

דין י"ז מי שנשתתק וכו' כתב המפרש שם דאמרי' ליה בסירוגין וכו' דאמרינן ליה חד לאו ותרי הן וכו' וזהו שכתב הרב צריך לבודקו יפה יפה עכ"ל דבריו סתומים: ונ"ל דהכי כוונתו דפשיטא ליה דמה שאמרו בש"ס דאמרינן ליה חד לאו ותרין הן ותרין לאו וחד הן. אין הכוונה דבעי ששה פעמים דהא מתני' קתני שלשה פעמים דווקא. ועוד בש"ס מעיקרא דקא מקשה הוא דילמא שיחיה דלאו לאו נקטיה אי נמי שיחיה דהן הן נקטיה. דהיינו דהיכא דג' פעמים דבמין אחד אמרינן שיחיה דהך מין נקטיה דהיינו או הן הן או לאו לאו. דהוה סבר דמתניתין דקתני שלשה פעמים הוא במין אחד או בלאו או בהן. להכי קא פריך אי נמי שיחיה דהן הן נקטיה דהכי משמעות אי נמי דהיינו היכא דהיו אלו הג' פעמים בהן הן. וכיון שכן כיון דלבסוף קא מוקים לה דאמרינן ליה חד לאו ותרין הן. דהיינו דאז לא אמרינן שיחיה דלאו לאו נקטיה דהא אמר תרין הן אחר הלאו דבהא קא מתרצה הך קושיא בודאי. וא"כ מה שאמר אח"כ ותרין לאו וחד הן. לאו דבעי נמי תרין לאו וחד הן. דלמה צריך הא ליכא למימר שיחיה נקטיה אלא מוכרח לומר דכוונת הש"ס לומר. או תרין לאו וחד הן. דבג' פעמים כי האי גוונא סגי או בחד לאו ותרין הן או בתרין לאו וחד הן. וכמו דקתני במתני' ג' פעמים ודלא כמו שפירש בתוס' דבעי ששה פעמים. ונדחקו במה שאמר הש"ס אי נמי שיחיה דהן הן. ואמרו דלאו משום דנבעי תרוויהו וכו' יעו"ש. ולפי שרבינו לא כתב דאמרינן ליה חד לאו ותרין הן בהפך. להכי כתב דרבינו כך כוונתו במה שאמר וצריך לבודקו יפה יפה דהיינו שיהא באופן דלא נימא שיחיה נקטיה. וממה שלא הזכיר בדבריו דלמה לא כתב רבינו ענין דקתני רבי ישמעאל שהביאו בש"ס הוא משום דפשיטא ליה דמתני' דידן דקתני ג' פעמים ואוקימנא לה בסירוגין ואמרינן ליה חד לאו ותרין הן. או בהפך היא דלא כר"יש דלא צריך כולי האי. ורבינו פסק כסתם מתניתין וכן נ"ל דזה דעת רבינו ודוק

שם וכן אם כתב בידו כתבו ותנו גט לאשתי וכו' שאין דין מי שנשתתק כדין החרש עכ"ל. כתב המפרש התם נמי אמר רב כהנא אמר רב חרש שיכול לדבר מתוך הכתב וכו' א"ל ר' זירא אלם קאמרת ע"כ. נראה דהכוונה דהתם רב יוסף דקא מקשה אדרב כהנא אמר רב חרש וכו' פשיטא ליה דכתב בידו כמו הרכנא דמהני בנשתתק. וס"ל דליכא חילוק בין חרש לנשתתק. ולהכי קא פריך ליה מאי קמשמע ם תנינא נשתתק וכו' והשיב לו ר' זירא אלם קאמרת וכו' דהיינו דאלם עדיף. ולא הוה שמעינן לחרש אי לאו דשמעינן רב כהנא אמר רב וכמו שפירש"י ז"ל. וכיון שכן הרי מיהא דהיכא דכתב בידו דומה להרכנה דמהני בנשתתק כמו שכתב רבינו. ואף ע"ג דבחרש מיהא לא מהני כתב ידו כ' שכתב רבינו. דהוא משום הך ברייתא דהביא המפרש אחר כך ת"ר חרש לא הלכו בו אחר רמיזותיו ואחר קפיצותיו וכו' דהוא משמע דגם בכתב בידו דהא אוקמו הנך אמוראי כולהו דכתב ידו כמו הרכנה דהא רב יוסף קפריך מאי קמ"ל תנינא וכו' ור' זירא קא מתיב אלם קאמרת וכו' אלמא דשוים לכולהו ולכאורה כיון דלא מהני בחרש להך ברייתא רמיזותיו וג"כ כתב ידו אם כן לנשתתק לא מהני להך ברייתא וא"כ הך ברייתא דלא כמתניתין. וכיון שכן לרבינו דפסק כמתניתין דנשתתק ברמיזותיו וגם בכתב ידו מהני א"כ גם חרש נמי מהני כתב ידו וא"כ אמאי כתב רבינו דלא מהני בחרש כהך ברייתא לזה תירץ המפרש במה שכתב א"ל ר' זירא אלם קאמרת שאני אלם וכו' דהיינו כיון דר' זירא קא מעדיף אלם על החרש. ואע"ג דהוא בא לתרץ קושית רב יוסף מאי קמ"ל תנינן וכו' ולכאורה הוא מסכים לדברי רב כהנא . מ"מ אפשר הוא בא לתרץ לדברי רב דס"ל דבחרש כך. אבל הוא ודאי דאזיל כמו הברייתא דס"ל דרבינו כתב לא הלכו בו אחר רמיזותיו ולהכי שפיר דרבינו כתב דבחרש לא מהני כתב ידו כמו דלא מהני רמיזותיו להך ברייתא שהביא אח"כ. אבל בנשתתק דאמר רבי זירא אלם קאמרת שאני אלם דתניא וכו' הרי הוא כפקחין לכל דבריהן משמע דמשמע ליה מהאי ברייתא פירוש בכתב ידו בנשתתק שפיר פסק רבינו הכי כן נראה פירוש