לבב דוד נב

עשו שליחותן ושוב אין כותבין ונותנין משום דלא כתב ג"כ. אבד. ולא ידעתי דמה הכריחו לכך דאם משום דלא כתב הא אתי במכ"ש כמ"ש. שוב ראיתי להלח"מ שכתב וז"ל ועל הרב ב"י אני תמיה דכיון דדעתו דרבינו ס"ל דנאבד הוי כ"ש דפסול א"כ למה באותה בעיא דכתבו ותנו לשליח כתב כיון דהרמב"ם לא כתבה זאת אלא בנמצא הגט פסול וכו' והוי סותר דבריו שכתב כאן שהרי כתב כאן דנאבד הוי כ"ש דפסול ובפסול לא אמרינן עשו עדים שליחותן וכ"ש נאבד ולא נתבררו לי דבריו עכ"ד. ונראה דכוונת דבריו כך דכיון דבהך בעיא דכתב רבינו דתנו לשליח להוליך לה ואם כתבו גט פסול דאם כתבו גט אחר ספק מגורשת משום דאימא דגם בזה לא עשו שליחותן עדיין א"כ דכ"ש דבאבד נמי דיש לומר שעדיין הם שלוחים ואם כתבו לו גט אחר דהוא ספק מגורשת. וכיון שכן למה כתב הב"י דלרבינו דבאבד פשיטא דעשו שליחותן ושוב אין כותבין ואם כתבו אינה מגורשת. וזה סותר דבריו הראשונים וכתב עליו המש"ל ז"ל דדברים אלו לא ניתנו ליכתב וכו' והרי נאבד מיד השליח וכו' וצ"ע יעו"ש. הנה דבריו אלו שהוא מבין בדברי רבינו שמ"ש דויוליך לא עשאם שלוחים אלא עד שעת נתינה ליד השליח וכיון דנמצא פסול אחר הנתינה מספקא לן אם עשו שליחותן במה שנתנו לשליח נתינה כזאת. או לא מקריא נתינה ולהכי הב"י כתב כך

ואני בעניותי נ"ל דהב"י אינו מבין כך בדברי רבינו שהרי הב"י כתב שם למטה והרמב"ם לא כתב אלא דויוליך משום דאפילו כי אמר ויוליך לא איפשיטא לן דכותבין כ"ש היכא דלא אמר ויוליך ע"כ. הנה משמע דכאשר אמר ויוליך היא הנותנת דעשאן שלוחין. הן אמת דמדברי הב"י שכתב שם בההיא דלעיל וז"ל ומשמע דלדידיה היכא דכתבו גט מעליא ונתנו לשליח אפי' לא אמר ויוליך פשיטא ודאי דעשו שליחותן ושוב אין כותבין ונותנין ע"כ. ממ"ש אפי' לא אמר ויוליך וכו' משמע דויוליך הוא ודאי דעשו שליחותן. אבל זה אי אפשר להיות כך הגירסא לפי מ"ש אח"כ והרמב"ם לא כתב וכו' שהבאתי לעיל ומוכרח לומר שהוא ט"ס שם וצ"ל הגירסא כמו שכתב בכ"מ וז"ל דלדידיה היכא דכתבו גט מעליא ונתנו לשליח אפילו אמר ויוליך וכו' דהיא הגירסא המכוונת למה שאמר אח"כ כנז' וגם מה שכתב שם הב"י למטה מזה והרמב"ם וכו' וז"ל אלא דקשה דהו"ל לכתוב דין היכא דלא אמר ויוליך לאשמועינן דבהא נמי אם כתבו ונתנו לשליח גט אחר הויא ספק מגורשת. דהשתא דבאמר ויוליך כתב והויא ספק אפשר למטעי ולמידק דכי לא אמר ויוליך הויא מגורשת משום דכל זמן שלא הוליך לא עשו שליחותם ע"כ. דזאת הגי' היא בטעות בודאי דלא אתיא על מ"ש למעלה ממנה והרמב"ם לא כתב אלא בעיא דויוליך וכו' ומוכרח להיות כמו הגי' דאית לן בכ"מ וז"ל דהשתא כדאמר ויוליך כתב הויא ספק מגורשת אפשר למטעי ולמידק דכי לא אמר ויוליך לא הויא מגורשת משום דעשו שליחותן ע"כ. הנך רואה דאדרבה לדעת מר"ן ז"ל הוא מבין בדברי רבינו דויוליך היא הנותנת לומר שלא עשו שליחותן עד שיגיע ליד האשה דמשמע עד שיוליך לה השליח הפך מה שהבין המש"ל. וכיון שכן אף בנאבד מיד השליח אכתי יש להסתפק דכל זמן שלא בא ליד האשה עדיין הם שלוחים לכתוב לה: ועוד אפי' להך גי' דבב"י אפי' לא אמר ויוליך וכו' הוא משמע הכי דלא מבעיא אם אמר ויוליך דהוא ודאי שלא עשאן שלוחין אלא עד נתינה ליד השליח והרי כבר נתנו וגמרו שליחותן אלא אפי' לא אמר ויוליך דמשמע דיהיו שלוחין עד שיהא הגט ביד האשה בהא דנאבד עשו שליחותן מקרי. הדי דגם בלא אמר ויוליך ס"ל הכי דבאבד עשו שליחותם דלא כמו שכתב הוא ז"ל דהוא משום דאמר ויוליך: ועוד דקושית הלח"מ עדיין היא במקומה בצד שלא אמר ויוליך דלמה בנאבד מקרי עשו שליחותן השתא ומה בנמצא פסול אנו מסתפקין לומר שלא עשו שליחותן ואף ע"ג דהויא בגט נתינה. כ"ש באבד דליכא נתינה דהכי הוי ק"ו לדעת ב"י וא"כ דבריו סתרי אהדדי. סוף דבר דתירוץ זה של המש"ל ז"ל לא נתיישב לי. וכבר כתבתי מה שנלע"ד לפרש דברי רבינו. אבל לפי מה שפירשתי כנז"ל יהיה פירוש הבעיא דויוליך בהפך מפירוש רש"י והר"ן את"ל לעיל לא עשו שליחותן אלא לטרחא דידהו חייש כאן שאמר שיוליך השליח שהשליח יוליך לה דוקא והם אינם שלוחין אלא ליתן ליד השליח דוקא או לא. וכיון דסלקא בתיקו ורבינו כתב דלא יכתבו ואם כתבו הוי ספק מגורשת א"כ אמאי לא כתב רבינו דין כשלא אמר ויוליך. ולא נ"ל כמו שכתב הלח"מ דפשיטא לדעת רבינו דאם כתבו הרי זו מגורשת משום דאין דרכו של רבינו לבאר הדין כמו זה שהיא מגורשת דהוא דבר של עריות. ועוד דכל את"ל שאינו מפורש לאו פשיטותא הוא. ומה שחילק הלח"מ דהיינו דוקא כשהבעיין אחד. אבל הכא שהוא בעיין אחר הרי זו לא סלקא לדעת מר"ן ז"ל. ומה שנלע"ד הוא דרבינו סבר דמה שאמר ליה רבינא לרב אשי ויוליך לה מהו לאו בדרך את"ל קאמר. דהא לא קאמר בעי מניה רבינא מרב אשי. דמשמע דהיא בעיא אחריתי דאו משמע דאת"ל קאמר אלא א"ל רבינא לרב אשי וכו' דרבינא קא מסתפק בבעיא דרבא מרב נחמן. דקאמר סלוקי סליק להו או דילמא לטרחא דידהו. אם יש עדיפות במה שאמר ויוליך לה דהוא סלוקי סליק להו דבהא לא נסתפק רבא. דהא לא נקט בלישניה ויוליך לה. או דילמא דגם בויוליך לה נמי גם כן בעיא דרבא דגם בויוליך לה אכתי יש לומר עד שיגיע לידה. ולטרחא דידהו חייש שלא יוליכו אותם בידם. אבל עדיין שלוחין לכתוב גט אחר אם הראשון לא אהני לה לגירושין דהיינו דמה דלא נקט ויוליך בלישניה רבא לאו בדוקא הוא דכמו שאמר ויוליך הוא כמו שלא אמר ויוליך דליכא שום בירור בלישנא דא. דגם בתרוויהו תבעי ואמרו תיקו דעל שני לישני לא פשיט להו. וכיון שכן כיון דכתב רבינו דגם בויוליך אכתי איכא ספיקא שמא לא סליק להו והוי ספק מגורשת א"כ מכ"ש בדלא אמר ויוליך דהוי ספק מגורשת נמי דאיכא ספיקא יותר ודוק

דין י"ב האומר כתבו וכו' ספק הפיל עצמו וכו' עד שיודע לך בודאי שהרוח דחפתו ע"כ כתב המפרש ירושלמי ספק מעצמו נפל וכו' והדין על אתר לאו ספק הוא הדא אמרה ספק מעצמו נפל ספק הרוח דחפתו הרי זה גט עכ"ל. הנה הוא ז"ל אית ליה בפשיטות דמהאי ירושלמי כתב רבינו לדבריו ואדרבא דמהאי תקשה לרבינו דמשמע דוקא על אתר. ולרבינו משמע דאף בלאחר זמן ואם כוונתו כמו שכתב הכ"מ דרבינו סמך אמיד דכתב ברישא היה לו לבאר כי היכי דלא תקשה לו הירושלמי דמניה קא מביא לדברי רבינו: