לבב דוד נא

פסול כיון דאית ליה באומר אמרו דכשר. נעשה כאומר אמרו והש"ס קא שקיל וטרי בספיקא דשמואל היאך יכול להיות אבל בספיקא דבי רב לא דיבר הש"ס. דמשמע דספיקא היא בודאי אם אכת"י או כת"ה. אבל ממה דשקיל וטרי הש"ס בדברי שמואל אנו צריכין להבין דברי דבי רב. דמשמע דאי כת"י קאמר א"כ הא דכתב סופר כשר ואיך אפשר להיות כשר. והא מאן דמכשר בחתם סופר פוסל באומר אמרו: ונ"ל לומר לפי זה דשמואל השיב לדבי רב תצא והדבר צריך תלמוד. דהיינו דבין לסברתם דחתם סופר כשר. ובין לסברתו דחתם סופר פסול תצא. אבל הדבר צריך תלמוד לפי מה שסבר הוא דחתם סופר פסול. א"כ אי אפשר שקפיד אכתיבה גם כן דהא אי כתב אי אפשר לחתום. ומוכרח לומר שכוונתו של בעל שישתפו אחר עמהם לכתוב או לחתום ולא ידעינן מה רוצה הבעל לכתוב או לחתום דלדידיה איכא ספיקא. אבל לדידהו דס"ל דחתם סופר כשר ודאי דקפיד הבעל אכתיבה שהם יכתבו ג"כ. דהש"ס דקא שקיל וטרי בדברי שמואל דספיקא שלו אי כתב ידם או כתב הגט הוא משום דס"ל דחתם סופר פסול. ובודאי שהבעל כוונתו שישתפו אחר עמהם. אבל לדברי בי רב ליכא ספיקא כלל. ובודאי תצא דהגט בטל דאכתיבה קפיד הבעל והרי לא עשו כמו שאמר הבעל ואם כן הדרינן דלדברי רבינו דחתם סופר כשר ליכא ספיקא דהבעל קפיד אכתיבה ולא אצטריך רבינו לבאר זה וכל זה לדברי הרשב"א שכתב דברי תוספות אחרים שבי רב אזלי לטעמייהו דס"ל לרב חתם סופר כשר וכו'. ומה שנראה לי עיקר דרבינו אינו מפרש כדברי התוספות שהביא הרשב"א. אלא ששאלו לפי דעת שמואל והשיב להם כמו סברתו דחתם סופר פסול וכמו שכתבו התוספות הכא. דין ח' הבעל שהביא גט בידו וכו' כתב המפרש בדין וז"ל והרב לא גריס האי גירסא וכו' פירוש אם אמר הבעל לשנים כתבו וחתמו ואבד הגט מידו או נמצא הגט פסול מהו וכו' וסלקא בתיקו וכ"נ דהא בגמרא סמך האי בעיא גבי ההוא דהוו קרו ליה נפאתא וכו' והתם נמי להא דמיא עכ"ל. פשיטא ליה דרבינו דכתב ונמצא הגט בטל או פסול הוא הדין אבד כיון דבעיא דבעא מניה רבא מרב נחמן כתבו ותנו לשליח סמך אהך דהוו קרו ליה בר נפאתא וכו' דרב נחמן ס"ל גם באבד הגט דומה דנמצא הגט בטל או פסול והבעיא דתנו לשליח היא מרב נחמן קא בעי לה רבא א"כ רבינו דכתב בבעיא דתנו לשליח דקפסק לה רבינו דהיא ספק מגורשת דהיא סלקא בתיקו היא גם באבד נמי ולא אצטריך רבינו להזכיר אבד דלדידיה אין חילוק ולפי דבריו אלו גם בדין ח' דכתב רבינו ונמצא הגט בטל או פסול ה"ה אבד דלרב נחמן אין חילוק בין נמצא הגט בטל או פסול לאבד כן נראה מדבריו ולהכי לא הוקשה לו למה לא כתב רבינו היכא דנאבד הגט: אבל מר"ן בכ"מ ובב"י הוקשה לו דלמה לא כתב רבינו דין אם נאבד ותירץ דהוא נלמד מק"ו דנמצא פסול וכו' ואע"ג דרבה היה ס"ל וכו' לדידן דקי"ל כר"ג הוי איפכא דנאבד אתי מק"ו מנמצא פסול יעו"ש ומדי לומדי ק"ל על זה דמנין הוא נראה דלר"נ הוי איפכא דנאבד אתי מק"ו דנמצא פסול. והלא לאו מהא קא מתקיף ליה לרבה אלא משום דמי קאמר להו כתבו ואנחו בכיסייכו

ועוד דמאי ק"ו איכא דמה לנמצא פסול אע"ג דנתן לה הרי נתן לה חספא בעלמא ואם כן לא עשו שליחותן לכן כותבין לה אחר לעשות שליחותן. אבל בשאבד הגט שהיה כשר שעשו כמו שאמר להן הבעל אע"ג דאבד ולא נתנו לה הרי מ"מ כתבו וחתמו גט כהוגן שאינו חספא. דאי משום דנתנו למאי מהניא הך נתינה כיון דהוא חספא דכשלא נתנו דמי ואם כן מ"מ נאבד עדיף . ולפחות לא נאמר דנמצא פסול עדיף עד שיבא ממנו נאבד מק"ו: ועלה בדעתי לומר דהך עובדא דנפאתא וכתב טפתא הוי שינה שמה דפסול מדאורייתא ולכן בודאי דהוא חספא דעלה קאמר רבה דמי קאמר להו כתובו חספא אבל בנאב' דהוא גט מעלייא ס"ל לרבה אם אבד עשו שליחותן אפילו שלא הגיע לידה דתנו דקאמר הבעל לאו דוקא דאין כוונתו שיהיו הם שלוחי הולכה. ועל זה קא מתקיף עליה ר"נ דמי אמר להו כתבו ואנחו בכיסייכו. דהיינו דאע"ג דאין הם שלוחי הולכה מ"מ כוונת הבעל שיהיו שלוחין לגירושין עד שיגיע ליד האשה דאין כוונתו בכתיבה וחתימה דווקא ויהיה מונח אצלם. וכל זמן שלא הגיע ליד האשה שהרי נאבד צריך לכתוב גט אחר עד שיגיע ליד האשה. והנה מזה למד רבינו דלאו דוקא באבד קאמר ר"נ. כיון דאמר דבעי שיגיע ליד האשה ותתגרש שלהכי עשאן הבעל שליח אם כן הוא הדין שאם נמצא הגט פסול מדרבנן כיון שאינה מתגרשת בו הרי לא עשו שליחותן ולהכי פסק רבינו דגם בגט פסול מדרבנן לא עשו שליחותן עדיין ויכתבו לה גט אחר ס וכיון שכן כיון דכתב דאפי' בגט פסול דהוא כשר מדאורייתא ובא לידה אפ"ה צריכים לכתוב לה אחר אינהו כיון דאינה מתגרשת בו כ"ש באבד הגט דלא בא לידה דהתם עדיין לא עשו שליחותן. ולכן בדין ט' דהוא הנך בעי' דקאמר הש"ס אח"כ דהספק הוא כיון דאמר ותנו לשליח להוליך לה דמשמע דהשליח יוליך לה והם שלוחים להגיע ליד השליח והספק הוא כיון דהם שלוחים לכתיבה וליתן ביד השליח ולאו לגירושין אפשר דכוונת הבעל יתנו ליד השליח גט מה שיהא ולא יהא להם שליחות עוד. ואפי' אם ימצא גט בטל או פסול דהשתא מיהא הם כתבו גט מה שצוה הבעל ולא ישאר להם עוד שליחות. או נאמר דאע"פ שאמר ויוליך השליח הכוונה לומר עד שיוליך לה השליח כדי שתתגרש. וכיון שנמצא גט בטל או פסול יכתבו לה אחר. דמשום זה כתב רבינו דלא יכתבו לה דמשמעות להוליך הוא יותר משמע דהם גמרו שליחותם בהגעתו לידי השליח וכיון דנמצא גט בטל או פסול לא יכתבו לה עוד אחר דהם אינם שלוחין אבל אם כתבו לה עוד אחר ה"ז ספק מגורשת. דשמא כוונתו שיהיו שלוחין עד שיגיע ליד האשה שיוליך לה השליח. ולפי זה רבינו גם בזה לא אצטריך לכתוב אבד דהדבר מובן מעצמו דלצד ראשון אע"פ שהגט בטל גמרו שליחותן כ"ש היכא דכתבו גט כשר ונתנוהו ליד השליח ואבד מיד השליח דודאי גמרו שליחותן ולצד ב' דשמא כוונתו שיהיו שלוחין עד שיוליך לה השליח הרי הדבר מובן מעצמו ממה שכתב גט פסול מדרבנן ומדאורייתא כשר אע"פכ נאמר בספק זה שמא עדיין שלוחין כ"ש באבד דלא הגיע לידה כלל דעדיין יש להסתפק בו והשתא אתו דברי רבינו על נכון

אבל מר"ן הב"י כתב שם וגם בכ"מ דלרבינו היכא דכתבו גט מעליא ונתנו לשליח פשיטא דודאי