לבב דוד נ

הבעל דאי לאו הכי הגט בטל שהרי אמר להם הם יכתבו ויחתמו ודאי דגם לכתחלה קאמר רבינו. ולא דיבר הב"י אלא על הך דעשרה שהוא כמו דעלמא. ומכ"ש לדברי רבינו דפסק באומר אמרו דהוא פסול דבודאי בהאי דלא סגי בלאו הכי שיחתום סופר דהוא לכתחלה קאמר רבינו ואפילו לסברת הר"ן דסבר דרבינו רפייא בידיה בהאי גוונא לא יקשה על רבינו דלא קא מקשה אלא על דעלמא. וכן מה שכתב הכ"מ בפ"ט דרבינו לא הכשיר לחתום לכתחלה וכו'. הוא דוקא על הך דאמר לעשרה וכמ"ש. וכתב כך לפי דעת הר"ן שסובר כרבינו דרפיא בידיה אף ע"פ שנראה שאין כך דעת רבינו כמו שכתב הר"ן דהרי רבינו כתב בתחילה דהוא פסול. ואח"כ אמר דמתיישבין בדבר זה הרבה. שהוא קרוב להיות בטל דמשמע דפסול בודאי. אלא דאפשר להיות עוד שהוא בטל לגמרי. וכיון דפסול בודאי הדרינן דגם בדעלמא אית ליה לרבינו דחותם סופר לכתחילה. דליכא חורבה כלל ודוק

דין ה' ודין ו' עיין מ"ש המפרש ומ"ש הכ"מ לפרש דברי רבינו. ואנכי איש צעיר נ"ל אחר מה שדקדקתי בדברי רבינו. שבדין ה' הביא דברי המתניתין דפרק מי שאחזו אמרו לו נכתוב גט לאשתך וכו' שכתב אבל אם אמרו הם לסופר וכתב ולעדים וחתמו אע"פ שחזרו ונתנוהו לבעל וחזר ונתן גט זה לאשתו בפני עדים הרי זה גט בטל ע"כ לא כתב עוד תשלום המשנה דקתני עד שיאמר לסופר כתוב ולעדים חתומו ע"כ. ועוד שהוא נתן טעם על מה שאמר ה"ז גט בטל שהרי כתבו מי שלא אמר לו הבעל לכותבו ואח"כ כתב אמר לשנים או לשלשה אמרו לסופר וכו' דמשמע דבא לפרש לנו החילוק שיש במה שאמר כתבו דהגט בטל. שהוא משום שכתבו מי שלא אמר לו הבעל לכותבו דהדין נותן שיהא בטל. לא כן באומר אמרו דהם לא עברו אדברי הבעל שהוא פסול דוקא. והכוונה לומר דאע"ג דתשלום המתני' הוא עד שיאמרו לסופר כתוב ולעדים חתמו. דמשמע מינה דכל שלא אמר בעצמו לסופר ולעדים אף ע"ג שאמר אמרו הוא בכלל הגט בטל דקתני מתני' דהא קאי עלה עד שיאמר לסופר וכו'. אעפ"כ איכא למימר דלא קתני מתניתין הגט בטל אלא במאי דפירשה במתניתין שאמר להם כתובו דעברו על דברי הבעל. דאל"כ הוה לה למנקט גם באומרו אמרו. דהוא בעדיפא מינה דמקיימין דברי הבעל. וא"כ מה שגמרה מתני' עד שיאמר לסופר וכו' לאו בטל הוא אלא פסול. ולהכי בהך כתב בטל שהרי כתבו מי שלא אמר לו לבעל לכותבו. לא כן באומר אמרו וכו' שהוא פסול דוקא. אלא שאמר ומתיישבין בדבר זה הרבה מפני שהוא קרוב להיות גט בטל. דהיינו שצריך להיות עדיפות בדין זה אע"פ שהוא פסול ולא בטל ולא כמו דין פסול דעלמא. לכן צריך להתיישב בדבר זה הרבה להעדיפו מפני שהוא קרוב להיות גט בטל. משום דמתני' נקטיה בתשלום מה דקתני קודם זה הגט בטל דקתני עד שיאמר לסופר כתוב וכו'. שהוא ודאי לאשמועינן שזה קרוב להיות בטל

דהשתא רבינו פסק כהאי מתני' וכמו דמוקים לה רב אשי דכולה ר' יוסי היא דהש"ס קא מסייע לדברי רב אשי מהך ברייתא אלמא דהלכתא היא. ומה שאמר רב אשי לא מבעיא תנו וכו' אלא אפי' אמר אמרו נמי לאו דהכי משמע במה שקתני מתניתין ברישא. אלא ממה דקתני סיפא עד שיאמר לסופר כתוב ולעדים חתומו. דאי ארישא מהיכן משמע לא מבעיא וכו'. דאימא דוקא בשאמר כתובו דוקא דהם לא עשו כמו שאמר להם הבעל. אלא משום סיפא מפרשינן הכי. וכיון דלא קתני הגט בטל אלא ארישא דוקא. הוא משמע דלא בטל אלא בהאי דמפורש קודם דהוא בשאמר כתובו. דבכתובו הוא דבטל אבל לבד מזה אם אמר תנו ואפי' אמר אמרו וכו' הוא פסול דוקא: אלא דאכתי קשה על רבינו דאמאי השמיט הך דמספק'. ליה לשמואל כמו דמסיק הש"ס אי כתובו כתב ידם הוא וכתב הגט נעשה כאומר אמרו או כתב הגט הוא נמי. דלדעת רבינו הספק יהיה כך אי כתב ידם הוא וכתב הגט נעשה כאומר אמרו ופסול ולא בטל. או כתב הגט נמי וכיון דאמרו לאחרים הוי בטל. דמשום זה יהיה דספק מגורשת היא: ונ"ל לתרץ דרבינו ס"ל כדעת התוס' שם דלא בעי שמואל אלא לפי דמסיק דלשמואל באומר אמרו כשר. וא"כ חתם ועד פסול דהא הא בהא תליא וכו' דהיינו דודאי כשאומר לשנים ודאי שלא אמר להם שיעשו הכל הכתיבה והחתימה דחתם סופר פסול. אלא כך כוונתו אמרו לאחד אחר עמכם או לכתוב או לחתום וקא בעי שמואל במה רוצה הבעל אם לכתוב אחד מהם והשני עם האחר יחתומו או לחתום שניהם והאחר יכתוב. דנמצא לפי זה דלמאן דס"ל דחתם סופר כשר מוכרח לומר דכוונתו דיחתומו שניהם ואחד מהם יכתוב דליכא ספיקא בהא. דאם קראו לאחר וכתב דגט בטל שהרי לא עשו כמו שאמר הבעל. וכיון שכן לרבינו דס"ל דחותם סופר ליכא ספיקא דגט בטל הוא

אבל קשה דהא קאמרי בש"ס שלחו מבי רב לשמואל אלמא דגם רב מספקא ליה ורב לקמן דף פ"י ס"ל דחתם סופר כשר ואם דברי התוספות כך כוונתם כמ"ש מאי מספקי דבי רב. והא רב ס"ל דחתם סופר כשר. הן אמת דמוהרש"א פירש דברי התוספות כמ"ש. אבל זה לא אפשר כמ"ש והיה נ"ל לומר דהא דשלח ומבי רב לאו רב בעצמו אלא תלמידי דרב דלא ידעו דס"ל רב דחתם סופר כשר: א אבל ראיתי שכתבו דהרשב"א בחידושיו כתב וז"ל והא דבי רב דשלחו ליה פי' בתוספות דאזלי לטעמייהו דס"ל לרב חתם סופר כשר הילכך יכול להיות שהקפיד שיעשו שנים כתיבה וחתימה שאילו לדברי האומר פסול היאך אפשר שהקפיד זה אכתיבה כיון שיהא פסול בכך עכ"ד. הרי דאדרבא לדברי מאן דס"ל חתם סופר כשר הוא דמספקא ליה וא"כ הדרא קושיא לדוכתה. דאמאי לא הביא רבינו הא דמספקא להו: ן והנה לדברי הרשב"א צ"ל דכוונת התוספות כך במ"ש וא"כ חתם סופר ועד פסול וכו' דקשיא להו לשמואל היאך מספקא ליה אי כת"י או כת"ה הא כיון דחתם סופר פסול היאך יכול להיות שהקפיד אכתיבה דהא אי אפשר לכתוב ולחתום לזה אמרו וכשאמר לב' הוי כאילו אמר להם שישתפו אחר עמהם לכתוב או לחתום לכך בעי מה רוצה הבעל שיעשו כלומר מספקא ליה לשמואל ע"כ. כך ראיתי שמפרשי דברי התוספות דהכא כך לפי שכתב הרשב"א משם תוספות אחרים. ומעתה לפי דברי התו' שהביא הרשב"א ולפי דברי התוס' דהכא בי רב נסתפקו משום דס"ל חתם סופר כשר. ושמואל אע"ג דס"ל חתם סופר