לבב דוד מט

שפסולין אף דקיימא בבית דין וגיטה בידה. דבכל גוונא פסיל רבינו כמו שכתב אחר כך עד שיחתמו בו בזמן כתיבתו וכו' לכן נ"ל עיקר דאין כוונת הרב המגיד דרבינו יודה בזה כדברי הראב"ד. דודאי דרבינו בכל גוונא פוסל. ומה שאמר האי לא פסיל לדעת רבינו. הכוונה דאי משום זה דחשש קלקול במאוחר לא פסיל רבינו דא"כ בגט הבא ממדינת הים דהוא מוקדם הוה ליה ליפסל ליה דתקנו רבנן דאינו כשר אלא בשנמסר בזמן הכתוב. אלא ודאי דלאו משום דתקנו הכי רבנן. אלא טעם המוקדם הוא כמו דאין בו זמן דהוא משום יחפה על בת אחותו וזה שייך ג"כ במוקדם. והיכא דבא ממדינת הים דאית ליה קלא כשר. וטעם המאוחר אף דליכא למגזר משום בת אחותו אסרינן ליה כי היכי דלא אתי למשרי מוקדם וכמו שכתב הוא ז"ל לעיל. אבל מר"ן הכ"מ כתב דגם במאוחר איכא למיחש לבת אחותו שתוציא גיטה ותאמר קודם נתגרשתי ואין זמנו של גט מוכיח שאנו רואים שהוא מאוחר והוי גט שאין בו זמן ובב"י בסי' קכ"ז הקשה על דברי הראב"ד מזה יעו"ש. ומראיה שהביא הכ"מ לדברי רבינו מדאמרינן ביבמות פ' האשה שלום ההוא גיטא דאשתכח בסורא וכו' ואי ס"ד מאוחר כשר ליחוש דילמא איחרוהו וכתבוהו והבעל והעדים ביומא דאיכתיב גיטא בסורא הוו אלא שאיחרוהו וכתבוהו וכתבו אותו שנזדמן לו אח"כ שהיה בנהרדעא וכו' הו"ל למיחש להא. אלא ש"מ גט מאוחר פסול ע"כ תקשי נמי לדעת ה"ה שכתב דהא דגט מאוחר פסול היינו דוקא בשנכתב ונחתם קודם זמן הכתוב בגט אבל אם היה עומד בתשרי וכתב בו זמן מרחשון וחתמו העדים בו ביום הכתוב בגט גם רבינו מודה דכשר דאם כן הוא הוה להו למיחש להא דבזמן דהיה בסורא כתבו הגט ואחרו זמנו עד זמן שהיה בנהרדעא ובו ביום חתמו העדים ואינו פסול לדעת רבינו אלא ודאי דגם בכ"הג פסול דלא פליג רבנן דבכל גוונא מאוחר פסול: ונ"ל לתרץ דודאי דהיכא דלא חתמו כי אם בזמן הכתוב בגט לא מקרי מאוחר דמאי נפקא מינה אם היתה הכתיבה קודם והלא העיקר היא החתימה דבהא מתגרשת והחתימה היא בזמן הכתוב ולא שקר היה. ולא מקרי מאוחר כי האי גוונא והא דלא חיישי להאי בהך גיטא דענן בר חייא משום דכתיב בגט בסורה מתא אנא ענן בר חייא פטרית ותרוכות וכו' משמע דכל ענין הגירושין נעשו בסורא בזמן הכתוב בגט. דאין דרך לכתוב בסורא על הכתיבה והזמן על החתימה שנעשה אח"כ. ולהכי לא חיישי להאי ובזה יתרץ גם על הראב"ד. דאע"ג דגט מאוחר כשר מ"מ בהאי דענן בר חייא לא חיישי דגט מאוחר היה דמשמע דבסורא הוה בזמן הכתוב הגט ולא חיישי דאיחרוהו

דין כ"ו חתך ממנו הזמן ונתנו לה וכו' כשר כתב הכ"מ ז"ל ודעת רש"י ז"ל לפרש דכי מפרקינן אהני דלכתחלה לא תנשא היינו לומר דכיון שכן לא כתבי סופרי הדיינים וכו' אבל לעולם גזייה לזמן דינו כגט שאין בו זמן שהוא פסול ע"כ. בדברי רש"י שלפנינו אינו כתוב אבל לעולם גזייה לזמן דינו כגט שאין בו זמן שהוא פסול. ונראה שהם מבינים בדברי רש"י כך ממ"ש ואמרינן דגט שאין בו זמן אם ניסת הולד כשר וכשמוציאתו הרי היא בחזקת מגורשת אלמא דגם בזה פשיטא ליה דדינו כמו גט שאין בו זמן דדוקא דאם ניסת הולד כשר וכשמוציאתו הרי היא בחזקת מגורשת אבל הגט פסול להנשא בו כדין גט שאין בו זמן אבל אם לא כתב כך אתו דבריו כדברי רבינו דכשר. דקושייא דגזייה לזמן מאי הוא דבשלמא דבלא כתב זמן איכא תקנה דלא חתמי סהדי עליה. אבל היכא דגזייה לזמן דכבר חתמי עליה סהדי והוא ילך ויתן לה מאי תקנתא איכא. ותירץ לו דלרמאי לא חיישי רבנן ואה"נ דאם נתן לה כשר דודאי דמה דגזייה לזמן לאו משום זה הוא דעבד דדבר שהוא ניכר לא עבדי אינשי ומה שנגזז ממנו הזמן לאו משום זה אלא באקראי בעלמא נעשה ועוד נ"ל דגם לדברי רש"י כשר הוא אלא דהמקשה אמר דאף דחשבת ליה כגט שאין בו זמן כיון דאם ניסת הולד כשר הרי היא בחזקת מגורשת ולא מיקטלה ומה הועילו חכמים בתקנתן ותירץ דלרמאי לא חשו רבנן דלא עבדי אינשי רמאות כזה וכיון שכן היכא דבא גט שגזוז ממנו הזמן כשר דלא נעשה משום זה אלא באקראי נעשה דאה"נ לכתחלה דלא יש בו זמן פסלי רבנן כדי שלא יחפה על בת אחותו וא"כ לא יחתמו עליה סהדי אבל אם נעשה בזמן כתיקון חז"ל ונגזז ממנו הזמן כשר דליכא למיחש דמשום זה נגזז. וסברא נכונה היא ודברי רבינו חיים וקיימים

דין כ"ז וכן תקנו שיהיו מונין בגיטין למלכות אותו זמן וכו' כתב הלח"מ והתוספות פירשו דקאי אהיה במזרח וכתב במערב וכו' וכן נראה דעת רבינו ממ"ש דשינה מקום עמידת העדים דהוא פסול ולא בטול וכו' ואם כן יש לתמוה למה פסק כאן דפסול הא הרי זו מגורשת ורשת קאמר דמשמע לכתחלה וכו' ואנכי בעניותי נ"ל דלא קשה דרבינו מפרש כהרב רבי אלחנן דבסנטר העיר כשר לפי שהוא ממלכות העיר וזהו מה שאמר ואם כתב לשם מלכות אותו זמן במדינה שיש בה רשות אותה מלכות הרי זה כשר. דהיינו כל דהו ממלכת אותו העיר דיו אף על פי שלא נכתב לשם מלכות ממש ואינו כדעת רבינו תם דס"ל דסנטר מקרי נכתב שלא מלכות עד שהקשה על דברי רש"י. דהשתא רבינו מפרש דברי רב כמו שכתב הר"ן ז"ל דקאי אמתני' אפסקא דהולד ממזר מזה ומזה שהוא כולל למלכות שאינה הוגנת ולהיה במזרח וכתב במערב. ולהכי רבינו כתב שאם כתב לשם מלכות שאינה מאותה מדינה שהוא פסול וכתב נמי שאם היה בירושלם וכתב בלוד שהוא פסול דהיינו שלא תנשא לכתחלה ואם נשאת תצא ודוק

פרק ב דין ב' אמר לשנים כתבו גט וחתמו ןתנו לאשתי הרי אלו כותבין וחותמין ונותנין לה. כתב הלח"מ כתב מוה"רי קארו בסי' ק"ל וכו' וקשה לזה מכאן שכתב הרמב"ם כותבין וחותמין וכו' ואם כן משמע דחתם סופר כשר אפילו לכתחילה דהא כותבין וחותמין קאמר ע"כ: ונ"ל דלא קשה דלא כתב כך הב"י אלא משום דכל הנך רבוותא שהביא התם דסברי כולם דחתם סופר דכשר הוא בדיעבד כתב דאפשר דיש לפרש דברי הרמב"ם נמי דבדיעבד קאמר דהיינו בהך דאמר לעשרה וכו' דאפשר לקיים דברי הבעל ולא לחתום סופר כיון דהם עשרה דלכתחלה לא יחתום סופר אלא בדיעבד קאמר. אבל בהאי דאמר לשנים כתבו גט וחתמו דמוכרח לקיים דברי