לבב דוד ה

שהוא ודאי שלא כדברי הראב"ד כנז' אפשר לומר שגם שלא כדברי רבינו ג"כ שאמר דאיכא לאו. דאימא דאיכא איסור עשה דווקא. שמזה אמרו אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות ולזה אמר ר' אלעזר פנוי הבא על הפנויה עשאה זונה דהוא משום איסור עשה כן נ"ל פשט דברי הרב המגיד והרב הלח"מ ז"ל במה שהקשה על דברי ה"ה כתב אם כוונתו לדחות דעת רבינו ז"ל לימא ואפשר לומר כדברי הראב"ד ז"ל ויש לדחות הראיות משום דהבא על האשה שלא לשם אישות עובר בעשה ע"כ. וקשה לי דאיך אפשר לומר ואפשר לומר כדברי הראב"ד דמשמע דהראב"ד ס"ל אית בה איסור עשה. והא מדקאמר והיא הפילגש הכתובה בתורה וכו' ופעמים למשכב. והוא קאי על מה שאמר אבל המיוחדת לאדם אחד. וכו'. משמע דפילגש היא מיוחדת לאדם אחד דווקא והיא פילגש דמותרת דאפי' עשה אין בה

פרק ב' דין ה' הגיעה לזמן הזה וכו' נמצאת אתה למד שהאילונית אין לה ימי נערות אלא מקטנותה תצא לבגרות ע"כ. פירוש דלמדנו זה ממה שכתב בדין ג' שאע"פ שנראו בה סימני אילונית עדיין קטנה היא ולא מקריא אילונית להכי כשתביא שתי שערות אפילו בשנת כ' תהיה נערה ששה חדשים ואח"כ תקרא בוגרת משמע אבל אם מקריא אילונית לית לה ימי נערות שמקטנותה תצא לבגרות. וראיתי להרב לח"מ ז"ל מה שכתב בתירוצו דנלמד ממה שלא אמר דלמפרע נעשה נערה מבת י"ב ויום אחד דמשמע דנערות תליא בסימנין ואילונית שאין לה סימנין מהקטנות יצתה לבגר יעו"ש: ולע"ד קשה זה דאימא דשאני התם שהביאה סימנין להכי נותנין לה זמן נערות סמוך לסימנין אבל אילונית שאין לה סימנין אימא דלמפרע נעשית נערה מבת י"ב ויום אחד

דין ט' הבת שילדה אחר י"ב שנה וכו'. כתב הרב |המגיד וז"ל ומ"ש רבינו אחר י"ב א"א שהוא סבור וכו' פירוש דבריו כך דהיינו דהא שכתב רבינו אחר י"ב שנה אי אפשר לפרש דבריו דמה שנקט אחר י"ב שנה הוא משום שהוא סבור שאי אפשר לה לילד קודם לכן וגורס בגמרא כד פריך איני והא תני רבה בר שמואל וכו' משני ליה לעולם שמא תתעבר ותמות ואלא קשיא הך דהיינו דהא תני רבה בר שמואל וכו' שכבר ילדו על זה תריץ רב ספרא בנים הרי הם כסימנים דהיינו שבא תני רבה בר שמואל לומר שבנים הרי הם כסימני' שגדולה היא ואע"פ שלא הביאה שתי שערות לידה כסימנים- ולזאת הסברא לדעת רבינו היא אחר י"ב שבא לומר שלא תאמר דעד רוב שנותיה יכולה למאן כיון שלא הביאה ב' שערות וא"כ ודאי שלא אמר רב ביבי שתמות אלא אם ילדה בקטנותה אבל אם ילדה בגדולתה אע"פ שנתעבר' בקטנות אפשר שתחיה וא"כ לא משכחת חמות שממאנת דאי ילדה בגדלותה הרי שוב אינה יכולה למאן. ואי ילדה בקטנותה היא מתה. והא דקאמר רבה בר ליואי תוך הזמן היא מתה ועוברה מת. הוא אם כשילדה בקטנותה העובר גם כן מת. ואמר הרב שאי אפשר לומר שרבינו סבור כך והוא מבואר משום דאין זה ריהטא דש"ס. ועוד משום דברייתא דרב ביבי לא מפלגא מידי בעיבור שנת י"ב בין ילדה בגדלות בין ילדה בקטנות. ועוד לא מסתבר לומר שתגרום הלידה בקטנות מיתה אלא העיבור: ועוד דאם כן אמאי אמר אימא שמא תתעבר ותמות בתירוץ ראשון והוה ליה להניח כמו שכתוב שמא תתעבר ושמא תמות ונקט שמא תמות משום דאינה מתה אלא כשילדה בקטנות אבל ילדה בגדלות אף ע"פ שנתעברה בקטנות פעמים חיה ולא משכחת חמות ממאנת. דאי ילדה בקטנות ודאי מתה ואי ילדה בגדלות שוב אינה יכולה למאן. אלא ודאי דלא בעי לשנויי הכי הוא כמ"ש דברייתא דרב ביבי לא מפליג מידי. ועוד דלא מסתבר שתגרום הלידה בקטנות מיתה אלא העיבור. וכמ"ש התוספות שם בד"ה שמא תתעבר ותמות וכו' יע"ש. ואמר אלא שהוא סבור שאע"פ שאפשר לה לילד קוד' לכן אין בניה כסימנים וכו'. דהיינו שסברתו היא שאע"פ שאפשר לה לילד קודם לכן אין בניה סימנים אלא למאן דסבר דתוך זמן כלאחר זמן. אבל לדידן דקי"ל כלפני זמן א"כ אין בניה סימנים שהוא כלפני זמן דהא בודאי דסימנים דלפני זמן אינן סימנים אליבא דכ"ע. ותוך זמן הוא כלפני זמן לדידן. דאינן סימנין אלא לאחר זמן. ואמר וכבר כתב הוא בפ' י"ט בת הממאנת הרי היא כשאר הבנות וכו' דהיינו שכבר גילה דעתו רבינו בהך שהוא סובר שהיא מתעברת בקטנות ובזמן שהיא יכולה למאן. שאי אפשר לומר עוד שרבינו סובר שאי אפשר לה לילד קודם לכן דלהכי הוא שכתב שילדה אחר י"ב: ואמר והסוגי' שביבמות קשה לזה הפי' שא"כ מצינו חמות ממאנת ע"כ הדבר מבואר מעצמו: ואמר ויש לתרץ שהוא סבור בודאי אחר שילדה אינה יכולה למאן אבל בין עיבור ללידה ממאנת ע"כ. דהיינו דמה שאמר רבינו בת הממאנת היא איירי שמיאנה כשהיא מעוברת. ואחר שמיאנה מיאון ילדה. אבל לאחר שילדה אינה יכולה למאן ואע"פ דקי"ל דסימנין דתוך זמן כלפני זמן דאינם סימנין במיאון החמירו מדרבנן לפי שנראית גדולה וסבורים העולם שהביאה שתי שערות. וכמ"ש שם התוספות בד"ה שכבר ילדו וכו' יעו"ש. ותשלום דבריו מובנים מעצמם. כן נ"ל לפרש דברי ה"ה אלא שבפרק י"ט כתב ובאמת שכוונת רבינו כשכתב בת הממאנת ר"ל שמי שנשא קטנה יתומה וילדה לו בת ואח"כ מיאנה בעודה קטנה ומת האב אותה הבת יש לה מזונות מאחיה וכו'. וכבר כתבתי בענין זה בפ"ב מהלכו' אלו שדעת רבינו שאפשר לבת להתעבר בקטנות ולמאן אע"פ שתלד ולד של קיימא. ועל דרך זו כתב רבינו בכאן מ"ש ע"כ. ולכאורה נראה שמה שכתב שם שלא כמו שכתב כאן. דכאן אוקים לדברי רבינו שמיאנה בין עיבור ללידה ושם משמע שמיאנה אחר לידה

ונ"ל הא דלא ביאר שם כמו הכא הוא דלא עסיק אלא לומר שהשגת הראב"ד על רבינו הוא משום שכך דברי רבינו באמת. דאיירי בבת של הממאנת. ולא על עצמה איירי. ולא נחית לפרש דבריו באיך הוא איירי דלא נפקא מינה מידי לענין ההשגה . כיון שעיקר ההשגה היא שלא שאלו אלא עצמה ודוק

וראיתי במשנה למלך בהמגיה שהקשה על מה שכתב הרב המגיד שהוא סבור שאע"פ שאפשר לה לילד קודם לכן אין בניה כסימנין אלא למ"ד תוך זמן כלאחר זמן וכו'. דאם כן כי בעי בגמרא מאי בינייהו לימא הגמרא כשילדה בתוך י"ב דלמ"ד בנים עדיפי מסימנין הרי היא גדולה ול"ל דאפי' לר"י ע"כ. ולא ידעתי מאי קאמר דהא כוונת הרב המגיד דהך