לבב דוד ד

ספר לבב דוד הלכות אישות

פרק א' דין ב' וליקוחין אלו וכו'. ובכסף מדברי סופרים כתב הלח"מ וא"ת שטר נמי נלמד מהיקשא דויצאה והיתה וא"כ למה אמר שהוא מן התורה. כבר נשאל רבינו על זה בתשובה הביאה הרמב"ן ז"ל במנין המצות. ותי' דשטר הוי ודאי מן התורה. דבפ' האשה נקנית דף ט' ע"ב אמרו לר' יוחנן דלמד ביאה מבעולת בעל. לא מצי למילף לה מובעלה משום דהא תרתי בעינן כסף וביאה וכי תימא נערה המאורסה היכי משכחת לה איירי בשטר. אם כן ודאי ע"כ שטר נפקא לן מנערה המאורסה וא"כ לכך נקרא דבר תורה זו היא תשובתו ז"ל ע"כ: נ"ל דפירוש התשובה כך הוא דר' יוחנן דאמר דלימוד הביאה הוא מבעולת בעל. כוונתו דאצטריך רחמנא לכתוב בעולת בעל משום דלא הוה ילפינן לה מובעלה. דהוה אמינא עד דאיכא תרתי כסף וביאה ונערה המאורסה איירי בשטר. דלהכי אצטריך רחמנא לכתוב בעולת בעל א"כ הרי נראה להדיא דמדאצטריך רחמנא לכתו' בעולת בעל הוי כאילו בפירוש דבשטר מקודשת. דבהאי הוה מוקמינן נערה המאורסה דהיינו כאילו גילה קרא דאשה יש לה קנין אחר דבהאי הוה מוקמינן לנערה המאורסה ובודאי שקנין זה הוא שטר. דהואיל וגומר ומוציא גומר ומכניס. דהשתא לרבי יוחנן לא אצטריך לשטר הקישא דויצאה והיתה. כיון דרחמנא כתב בעולת בעל לביאה משום דהוה אמינא עד דאיכא תרתי ונערה המאורסה היא בשטר. הרי בפירוש שטר איגמר ולמאי צריך הקישא דויצאה והיתה. ומה שאמרו בש"ס דנפקא מויצאה והיתה הוא להך תנא דאמר ודין הוא וכו'. דלר' יוחנן הוא אע"ג דק"ו זה לא יש עליו פירכא לא תקשי למאי אצטריך רחמנא לומר דנקנית בשטר. דלא אתא קרא לומר דנקנית בשטר. אלא דשמעינן ליה מדאצטריך לכתוב בעולת בעל ולא הוה סגי מובעלה. דהוה אמינא עד דאיכא תרתי כסף וביאה. ונערה המאורסה איירי בקנין אחר וכמ"ש והך תנא ודאי דכיון דנפקא ליה ביאה מובעלה. דמשמע ליה דלא בעי תרתי דנערה המאורס' איירי בכסף הוא דאצטריך למילף לה מויצאה והיתה ועליו דקאמר בש"ס לא לכתוב בשטר ותיתי מהנך. ולפי זה לא קשה מה שהקשה הרב ז"ל. ועל דבריו שאמר אלא עכ"פ צא"ל דמ"ש בגמרא משכחת לה בשטר הואיל וגומר ומוציא גומר ומכניס. היינו השתא דאית לן הקיש' ע"כ. קשה לי דאיך אפשר לומר השתא דאית לן הקישא. והלא דבריו של ר' יוחנן הוא מצד הסברא קאמר. דמשום דהואיל וגומר ומוציא גומר ומכניס דהיינו כיון דמנערה המאורסה מוכח דאשה יש לה קנין אחר. ודאי דהוא בשטר מכח סברא זו וכמ"ש: עוד קשה לי על דבריו שאמר ואין לומר דלא אצטריך הקישא אלא השתא דאית ג"ש דקיחה קיחה משום דלא נימא נערה המאורס' הוי כסף אלא הוי שטר וכסף לחודיה לא סגי בלא ביאה אבל בלא ג"ש דקיחה קיחה ובלא הקישא הוה יליף שטר מנערה המאורסה ע"כ. דאיך שייך לומר דאצטריך הקישא משום דלא נימא נערה המאורסה הוי כסף. והא כיון דמשמעות כי יקח ובעלה דבעי תרתי כסף וביאה. איך אפשר לומר דנערה המאורסה הוי כסף. דהא ר' יוחנן קאמ' דאי מכי יקח ובעלה הוה משמע דבעי תרתי כסף וביאה. דהוא על דגמרינן קיחה קיחה הוא כסף. קאמר הוה אמינא דבעי תרתי ונערה המאורסה הוי בשטר. דבלא הקישא אי אפשר לומר הוי כסף בנערה המאורסה. ועוד לא ידעתי מה שאמר אח"כ אבל בלא ג"ש דקיחה קיחה ובלא הקישא הוה יליף שטר מנערה המאורסה ע"כ. והלא ד"ר יוחנן איירי אחר דגמרי' קיחה קיחה. שהרי אמר הוה אמינא דבעי תרתי כסף וביאה. והוא ודאי משום דגמרינן ג"ש דקיחה קיחה דמינה ילפינן כסף. וגם לא הבנתי דבריו במ"ש הא ליתא דא"כ לא לימא רחמנא ג"ש דקיחה קיחה ואנא ידענא דהאי קיחה הוי כסף מדאצטריך הקישא דויצאה והיתה משמע ע"כ דאיכא קיחה אחרינא שהוא בכסף. וכדי שלא נטעה דבכי הך הוא דהוי נערה המאורסה. לכך אצטריך הקישא דויצאה והיתה. אלא ודאי עכ"פ מהקישא דויצאה והיתה שמעינן שטר. וא"כ הדרא קושיא לדוכתה ע"כ. דמשמע מדבריו אלו דהשתא נמי כסף לחוד לא מהני קנין באשה. והוא פלא דודאי כסף לחוד קני וכדתני במתני'. שלדברי ר' יוחנן נמי אחר שכתב רחמנא בעולת בעל דנקנית בביאה על כרחיך כי יקח דיליף קיחה קיחה דבכסף לחוד מיקדשה דאי עד דמקדש ובעיל כסף מאי אהני וכמו שכתב שם רש"י ז"ל וזאת הקושיא כ"ש שתקשי על דבריו הראשונים שאמר ואין לומר דאצטריך הקישא אלא השתא דאית ג"ש דקיחה קיחה משום דלא נימא נערה המאורסה אלא הוי שטר וכסף לחודיה לא סגי בלא ביאה ע"כ דאיך הוה שייך לומר כך והא דכתיב בעולת בעל דבביאה לחוד מיקדשה ודאי דגם בכסף לחוד מיקדשה וכמ"ש

דין ד' קודם מתן תורה וכו' לפיכך כל הבועל אשה לשם זנות בלא קידושין לוקה מן התורה לפי שבעל קדשה ע"כ. כתב הרב המגיד ונראה סיוע לרבינו ז"ל וכו' ואפשר לומר שכתוב זה הוא כדברי המתרגם וכו' כשירצה לבא עליה יהיה באישות ע"כ. פי' שמתחלה הביא ראיה לדברי רבינו שלא כדברי הראב"ד שאמר שכל שאינה מזומנת ומופקרת לכל אדם אלא מיוחדת לאדם א' אין בו איסור שהיא הפילגש וכו' שמזה נראה שאף כשאינה מופקרת לכל איכא איסור דאורייתא ואח"כ אמר ואפשר לומר שכתוב זה וכו'. דהיינו אע"פ