לבב דוד מז

תיקון העולם משום דכל היכא דאיכא עדי חתימה מסתמא אמרינן דבעדי מסירה אתאי לידה אבל כשאין שם עדי חתימה חיישינן דילמא איהי זייפתיה וסברא זו הביאה הר"ן ז"ל שם

דין י"ז היו עדיו מתוכו וכו' כתב ה"ה פ"ק דגיטין וכו' וחילוק יש בין עד א' פסול וא' כשר לכתב סופר ועד דבעבור העד הפסול הוה ליה כמזוייף ולדעת הגאון כתב סופר ועד נמי מזוייף עכ"ל. הנה חילוק זה עולה לדעת הרי"ף דלפי הך סברא דעביד ודאי נראה דבעד כשר ובעדי מסירה בדיעבד כשר דהא קא משוה עדי חתימה לעדי מסירה ועלייהו תרווייהו קאמר דבדיעבד כשר: אבל לרבינו דאמר לקמן בפ"ג דגם בעד כשר הגט פסול הרי מגרע גרע עד א' מדליכא עדים כלל. ומה שכתב לעיל ואפי' בעד אחד אינו גט כלל ע"כ דמשמע דבשני עדים גט גמור הוא היכא דלא חתום עליו שום עד א' דהך דלקמן כנז' כתב כשהיה אחד מעדיו פסול או שהיה בו עד א' בלבד הוא כמזוייף ולא מזוייף ודאי ולהכי פסול דוקא- משמע היכא דליכא עד כלל ונתנו לה בעדי מסירה דליכא דומה למזוייף מתוכו הוא כשר אלא שאין נראה כן מדין הסמוך שכתב ואע"פ שאין חתום עליו עד כלל הרי זה כשר שעיקר הגירושין בעדי מסירה ע"כ משמע דהיכא דאיכא אפי' עד אחד אלא שאינו פסול הוא עדיף מדליכא אלא עדי מסירה דווקא. לכן נראה לי דמה שכתב רבינו בפרק ג' הנזכר הוא כמזוייף ולא מזוייף ודאי ופסול מדבריהם הוא איירי על שנחתם שלא לשמה ועד אחד פסול דבזה הוא אומר דפסול מדבריהם דווקא אבל בעד אחד כשר פשוט הוא לדבריו דהוא עדיף מדליכא עדים כלל. דכן דעת ה"ה ז"ל ודוק

דין כ"ג העדים שחותמין על הגט צריכי' להיותם יודעים לקרות ולחתום וכו' והוא שיכירו לשון הגט. כתב ה"ה והוא שיכירו לשון הגט באיזה לשון נכתב אם עברי או יונית או שאר לשונות ואין לומר שיבינו לשון הגט שהרי אמרו וכו' ואם אין יודעין לקרות איך יבינו אם אחרים קוראים לפניהם וכו' פי' דמשמעות דברי רבינו שכתב צריכים להיותם יודעים לקרות הוא בודאי שיודעים קריאת התיבות ומבינים פירושם דאם לא ידעי הפירוש מאי מועיל שיודעים לקרות התיבות דשמא לאו גט הוא. וכיון שכן כאשר אמר ואם אינם יודעים לקרות הכוונה שאפילו יודעים לקרות התיבות אם אינם מבינים מקרי אינם יודעים לקרות. ועל זה אמר ה"ה שמה שאמר והוא שיכירו לשון הגט אין הכוונה שיבינו לשון הגט לפי שאמרו ואם אינן יודעים לקרות. דהכוונה דאין מבינים מה כתוב אף ע"פ שהם יודעים לקרות התיבות. וכיון שכן איך יבינו מה שאחרים קוראים להם והרי אע"פ שהם קוראים בעצמם אינן מבינים. ועוד אם צריכים להבין מעצמם לשון הגט הרי חומרא נמי איכא בגיטין ולא קולא אלא דודאי שאע"פ שאינם מביני' לשון השטר סגי במה שמתרגמין להם דברי הגט. ומה שכתב שיכירו לשון הגט הוא אם עברית או יונית או שאר לשונות כן נ"ל לפרש דבריו. ומר"ן בכ"מ כתב דיותר נראה לומר דבדווקא נקט רבינו שיכירו לשון הגט דאז לא הוי אלא כעין גיטי מלתא בעלמא וכו' וכתב עוד ואפשר דיליף לה רבינו מדגרסי' בפ"ב דגיטין האי שטרא פרסאה וכו' ואם איתא לוקמה בדלא ידע וקראו אחר לפניהם וקמ"ל שסומכין על מה שקראו לפניהם אע"פ שאינם מכירים הלשון. אלא ודאי צריך שיכירו הלשון עכ"ל. הנה נראה מדבריו שודאי פשיטא ליה דאמימר אמר זה לפי דעת ת"ק דשוים גטין ושאר שטרות. ולכן מביא ראיה לדברי רבינו בגיטין אף ע"ג שהוא פסק כרשב"ג: וזה קשה אצלי דאדרבה מריהטא דש"ס דאמימר אמר דבריו כפי דעת רשב"ג וכן הרי"ף אע"פ שפסק כרשב"ג הביא דברי אמימר וכיון שכן ליכא ראיה מהאי דהאי בשאר שטרות איירי דלדעת רשב"ג צריך שידעו לקרות ולהכי תירץ לו בדידעי למקרי

ואפשר לומר דמר"ן ס"ל דאף על פי דרבינו פסק כרשב"ג הוא כמו שכתב הרא"ש ז"ל בדעת הרי"ף ז"ל דבשנים קורין לפניהם מהני גם בשאר שטרות לרשב"ג דבשני עדים ליכא למיחש לשקרי ות"ק מכשיר גם בחד. וא"כ בגיטין אליבא דכ"ע בחד קורא לפניהם סגי. וא"כ מה שאמר כאן רבינו והוא שיכירו הלשון הוא יליף לה ממה דאמרי בש"ס האי שטרא פרסאה וכו' דהא בשנים מהני גם לדעת רשב"ג שקוראין לפניהם וחותמין ואם איתא אף אינם מכירים הלשון אלא שאחרים קורין ומתרגמין לפניהם מהני אמאי הודחקו בש"ס למצוא חידושא עד דאצטריכו לומר מהו דתימא וכו' לימא דקמ"ל דסומכים על מה שקורין לפניהם ואע"פ שאינן מכירין הלשון דבשנים קורין לפניהם איירי אלא ודאי דבכל מקום בעי שיכירו הלשון: ועוד אפשר לומר דמר"ן הכ"מ ס"ל דרבינו פסק כרב גמדא דאמר אין הלכה כרשב"ג ואקריאה ולא אחתימה וכמו דאוקמוה התם בש"ס. ומה שאמר כאן אין עושי כן בשאר שטרות קאי אחתימה ולא אקריאה. וכן נראה דבפ' כ"ד מהל' מלוה ולוה לא כתב אלא אחתימה ודלא כהרי"ף. וטעמא משום דקא שקלי וטרי אליבא דרב גמדא דקאמר והא רב כהנא וכו' ותירץ תרגמה אקריאה וכו' משמע דכך הלכתא. ועדיפא ממה שאמרו לדעת הרי"ף שפסק כרשב"ג. ובתר כך הביא הש"ס ההיא דאמימר דמשמע דהוא אליבא דרבנן קאמר לה. דרב גמדא כוותייהו דאית להו דבשנים קורין לפניהם מהני והשתא ראיה מהכא דאי לא בעי שיכירו הלשון אמאי מהדר תלמודא למצוא חידושא ואמר מהו דתימא וכו' לוקמא בשקראו לפניהם והם אינן מכירין הלשון דבהאי איכא חידושא דאע"ג דלרבנן מהני שנים קורין לפניהם לא בעי שיכירו הלשון. ומדלא אוקים הכי ש"מ דלרבנן נמי בעי שיכירו הלשון: אלא שמר"ן בב"י בהלכות הלואות סימן מ"ה כתב דמה שכתב רבינו כאן ואין עושין כן בשאר שטרות משמע דקאי אתרוייהו והיינו כרשב"ג דסתמא דתלמודא אמר משמיה דרבא דהלכה כוותיה. ומשמע נמי דהרמב"ם בשיטת הרי"ף רבו אמרה יעו"ש ולפי זה מה דבפ' כ"ד מהלכ' מלוה ולוה לא הביא אלא הך דחתימה לאו משום דס"ל כרב גמדא אלא סמך אמה שביאר בכאן דאם אינן יודעין לקרות בשאר שטרות צין קורין לפניהם דמה שאמר ואין עושין כך בשאר שטרות קאי אתרוייהו בין בחתימה בין בקריאה: וראיתי להלח"מ מה שפי' בדברי הרא"ש במ"ש ולפי דבריו וכו'. ולא כן אנכי עמדי אלא דהפירוש הוא דמ"ש ולפי דבריו הוא לפי מה שהוא פסק כרשב"ג צריך לפרש דת"ק אפילו בחד איירי דאי בשנים קורין לא פסיל רשב"ג. ממה דהוא