לבב דוד מו

מדרבנן וכמו שכתב הוא לדעת רבינו לעיל. דאה"נ לדברי רבינו דאף אם נאמר דהוא ס"ל כדעת הרשב"א בקידושין שהביא ה"ה אתי שפיר האי תירוצא אבל לדעת הרשב"א לא אתי: ואפשר לומר דהלח"מ ז"ל יפרש בתירוץ שני שתירץ הרשב"א שהביאו המש"ל אח"כ וז"ל וא"נ י"ל דעיקרא משום התירא דרבי אתא לאשמועינן דאפילו באומר כנסי שט"ח אינו צריך ליטלו ממנה אלא כשאמר לה הא גיטיך סגיא ע"כ דכוונת דבריו כך דלא מבעיא בנותן לה בשתיקה ולא אמר לה הרי זה גיטיך דהוא פסול מדרבנן דווקא דמהני מה שיאמר לה אח"כ הא גיטיך ולא בעי שיטלו ממנה ויחזור. ויתננו לה אלא אפי' אמר לה כנסי שט"ח זה דהוא פסול מדאורייתא אפ"ה מהני מה שיאמר לה אח"כ הא גיטיך ולא בעי שיטלו ממנה ויחזור ויתננו לה. דהיינו שבתירוץ שני חידש לן דכשנתן בשתיקה פסלותו מדרבנן ואז הוי לרבותא נקט תנא כנסי שט"ח דגם בזה מהני מה שיאמר לה אחר כך הא גיטיך ובכי האי גוונא הוי עדיף ממה שהיה מתרץ דשאני נתן בשתיקה דהוא פסול מדרבנן והך דכנסי שט"ח הוא מדאורייתא וכמו שתירץ הלח"מ לדעת רבינו. דהכי עדיף לרבותא דהתירא קא משמע לן תנא. אלא דאיכא למידק דאם כך הבין הלח"מ בתירוץ שני הנז' אמאי לא כתב כך בתירוץ שתירץ הוא על רבינו

דין ט"ו תקנת חכמים הוא שיהיו עדים חותמין על הגט וכו' לפיכך תקנו שיעידו מתוכו פירוש דבעדי מסירה לבד סגי. אלא שתקנו להוסיף עוד חתימת העדים נמי שמא ימותו עדי מסירה ואז בעדי חתימה שבידה סגי. לפי שאף לר"א דאמר עדי מסירה כרתי עדי חתימה נמי לבד סגי אלא שר"א אמר דדין תורה עידי מסירה סגי ואין צריך לעדי חתימה. אבל ר"מ ס"ל דעדי חתימה כרתי דבעי עדי חתימה ולא מהני עדי מסירה. וכתב הלח"מ רבינו סבור כדברי הרב אלפסי וכו' א"כ כי מייתי סהדי מאי אהני לן עדי חתימה. פירוש דליחוש דילמא לא אתייהיב לה בעדי מסירה אלא ודאי כל היכא דאיכא עדי חתימה לא בעינן עדי מסירה אלא דלכתחילה בעינן עדי מסירה והן העיקר שאין העדים חותמין על הגט אלא מפני תיקון העולם כמ"ש. וכן כתב רבינו שעיקר הגירושין בעדי מסירה. עוד כתב הלח"מ עוד הביא ראיה ממ"ש רב בפרק המגרש כתבו סופר ועד הולד ממזר ואיהו סבר כר"א. פירוש דרב דאמר כתבו סופר ועד הולד ממזר קאמר התם בש"ס דהלכה כר"א בגיטין דעדי מסירה כרתי וכיון שכן במאי עסקינן דאמר רב הולד ממזר אי בדאיכא עדי מסירה השתא היכא דליכא עדים כלל מהני השתא משום דאיכא עד אחד גרע וכו' אלא ודאי דאיירי בלא עדי מסירה ועדי חתימה מהני לר"א דאמר עדי מסירה כרתי. ולכאורה קשה על דברי הרי"ף אלו דלמה אצטריך להכריח בדליכא עדי מסירה איירי משום דאמר רב כתבו סופר ועד הולד ממזר והוה ליה לדיוקי מדקאמר כתב ידו שנינו ועד דהוא פסול. ואי בדאיכא עדי מסירה מגרע גרע. דכתב בכתב ידו ועד אחד ואמאי פסול: ואעיקרא דראיה זאת קשה לי עליה מדקאמר ר"א אומר אע"פ שאין עליו עדים אלא שנתנו לה בפני עדים כשר משמע דת"ק איירי בדאיכא עדים והוא כר"מ דס"ל דעדי חתימה כרתי והא דקתני פסול דווקא הוא משום דכתב ידו כמאה עדים דמי והא דפסלינהו דילמא אתי לאכשורי בכתב סופר וכמ"ש שם רש"י: ונ"ל דודאי דכוונת הראיה כן כיון דרב ס"ל כר"א דעדי חתימה כרתי וממה דהוא מפרש כדברי ת"ק משמע דס"ל כוותיה דהא אמר כתב יד שנינו. ומשמע דגם. ת"ק ס"ל כר"א דעדי מסירה כרתי אלא דס"ל דבעי נמי עדי חתימה מדרבנן ולכך אפי' בכתב ידו ועד אחד פסול מדרבנן דבעינן חתימת שני עדים ולכן מדברי רב דפסול ליכא ראיה דאימא דאיירי בעדי מסירה נמי ואפ"ה פסול כיון דליכא נמי עדי חתימה וכפשטה דמתני' מדקאמר ר"א אע"פ שאין עליו עדים אלא שנתנו לה בפני עדים כשר וכו' דמשמע דאיירי ת"ק בדאיכ' עדי מסירה וכמ"ש להכי הביא ראיה מדאמר כתב סופר ועד הולד ממזר משמע דהוא מדאורייתא דבעי חתימת שני עדים ואי איירי בדאיכא עדי מסירה אמאי ממזר והא הוא דאמר הלכה כר"א בגיטין דעדי מסירה כרתי דהיינו דודאי לרב דקאמר כתב ידו שנינו דהוא ס"ל כת"ק מוכרח דלא מוקים למתניתין כר"מ אלא כר"א דהיינו דת"ק דמתניתין לא ס"ל כר"מ דעדי חתימה כרתי אלא כר"א דעדי מסירה כרתי. אלא דפליג אר"א דאמר דלכתחלה תנשא אלא דפסול גם בכתב ידו ועד אחד

והשתא הכי דייק אם מתניתין איירי בדאיכא עדי מסירה אמאי אמר רב כתב סופר וע"א הולד ממזר והא ס"ל כר"א דעדי. מסירה כרתי. אלא מוכרח לומר דאיירי מתני' בדליכא עדי מסירה דגם ר"א ס"ל דעדי חתימה נמי מהני ולהכי ת"ק קאמר דכתב ידו ועד אחד אע"ג דכתב ידו כמאה עדים פסלי רבנן דילמא אתי לאכשורי בכתב סופר ועד אחד. דאז ליכא לא עדי חתימה ולא עדי מסירה דבכי האי גוונא ממזר הוי. ולפי זה מאי דקתני אח"כ ר"א אומר אע"פ שאין עליו. עדים אלא שנתנו לה בפני עדים כשר דתנא דמתניתין קמ"ל דלר"א בכולהו בדיעבד תנשא לכתחילה בעדי מסירה אבל ת"ק ס"ל דגם בעדי מסירה לא תנשא לכתחילה דבעינן תרתי כדי שתנשא. ומה דנקט ת"ק דבריו בלא עדי מסירה לאשמועינן דגם בלא עדי מסירה אינו פסול אלא מדרבנן דבכתב ידו כמאה דמי ועדי חתימה נמי מהני מדאורייתא בלא עדי מסירה ואין בו זמן ג"כ מדרבנן הוא דפסול כן נ"ל

ויש מי שהורה מן הגאונים שהוא פסול ע"כ כתב ה"ה דסבירא להו כר"א דאמר עדי מסירה כרתי ע"כ. משמע דרבינו דמכשיר הוא דס"ל כר"מ דאמר דעדי חתימה כרתי. וזה תימא שהרי רבינו בדבריו מבואר להדיא דפסק כר"א דאמר עדי מסירה כרתי שהרי כתב בדין י"ג לפיכך אם נתן לה גט בינו לבינה ואפילו בעד אחד אינו גט כלל ע"כ דמשמע אבל בשני עדים כשר אפילו דליכא עדי חתימה. ועוד מדכתב תקנת חכמים הוא שיהיו העדים חותמים וכו' אלמא כר"א ס"ל דהוא מתיקון חז"ל דווקא. ועוד דהוא כתב שעיקר הגירושין בעדי מסירה ופשט דברי רבינו הוא נראה כמו שכתב הלח"מ דס"ל כהרי"ף ז"ל. וטעמא דיש מן הגאונים שהורה כך הוא משום כיון דרבנן אמרי בעינן עדי מסירה אם עבר על דברי חכמים פסול

ויש ליישב דברי המגיד ז"ל דהיינו דס"ל כר"א כמו פשט דבריו דבעי עדי מסירה עכ"פ שהם כרתי ולא חתימה. אלא שהתקינו חז"ל עדי חתימה נמי מפני