לבב דוד מה

ודוקא שכתב על בעלי חיים או מחובר לקרקע שעוקר דבר מגידולו. אבל דבר אחר לא. וכן כתבו בשם רש"י שהיה מכשיר גט שנכתב בקלף גדול ונחתך ממנו אח"כ ע"כ. אלמא רש"י ז"ל ס"ל דבתלוש לא הוי קציצה וא"כ מוכרח לפרש בדברי רש"י הנז"ל כמו שפירשתי ודלא כמו שפירש הר"ן ז"ל

דין ט' ומנין שאינו נותנו לה אלא בתורת גירושין וכו' אבל אם נתנו לה בתורת שהוא שטר חוב או מזוזה וכו' ואם אמר לה אח"כ הרי הוא גיטך הרי זה גט ע"כ עיין לה' לח"מ שכתב שאין דעת רבינו כמו שכתב הר"ן ז"ל והאי דנקט כנסי שט"ח משום דנותן לה בשתיקה הגט פסול מיהא הוי אבל כשאמר לה כנסי שט"ח זה הוי גט בטל ומכאן יצא לו לרבינו מ"ש לקמן דכשנתן לה בשתיקה דהוי גט פסול עכ"ל

הנה תירוץ זה לרבינו יספיק אבל צריך לתת טעם דמאי שנא זה מזה והנה החילוק הוא מבואר דכנסי שט"ח דלאו לגירושין נתנו לה והוא אחד מעשרה דברים שצריכין מן התורה ודאי דבטל הוא דגילה דעתו שלא לשם גירושין נתנו לה והא בעינן מן התורה שיתנו לה לשם גירושין ולא לשם דבר אחר אבל כשנתנו לה בשתיקה שלא פירש בדבריו שלא לשם גט נתנו לה וקיים מצות נתינה והיה בדעתו לשם גט אפי' שלא פירש לה באותה שעה הרי הוא כשר מן התורה ומדרבנן הוא דצריך שיאמר לה הרי הוא פסול דווקא: אלא דא"כ קשה על הטור בסימן קל"ו דבשניהם הוא אמר דאינו גט וההיא דכנסי שט"ח לא פירש לה כהר"ן דאיירי בשעסוקין בעסקי גיטה דא"כ מאי קמ"ל מתני' בכנסי שט"ח והא אפי' כשנתן לה בשתיקה: ונ"ל לתרץ דכל עיקר דבא לאשמועינן תנא דמתניתין דאפי' נתן לה שלא לשם גירושין כל שיאמר לה אח"כ ה"ז גיטיך מקרי נתינה לשם גירושין ולאפוקי מר' שמעון בן אלעזר דאמר דאינו גט עד שיטלנו הימנה ויחזור ויתננו לה ויאמר לה הא גיטיך: חזרתי לדקדק בדברי הלח"מ במה שאמר ונ"ל שאין דעתו של רבינו כן אלא מתניתין סתמא קתני משמע שאפילו אינו מדבר וכו' מאי אפילו דקאמר דלא שייך אפילו באינו מדבר עמה דבטל הגט דאדרבה כשאינו מדבר עמה על עסקי גיטה היא הנותן לביטול הגט דבשלמא אם נאמר דאיירי במדבר עמה וכו' אתי שפיר אפי'. דאפילו היה מדבר עמה על עסקי גיטה דבסתם שלא אמר לה כלל מהני מה שהיה מדבר עמה על עסקי גיטה והכא שאמר לה כנסי שט"ח לא מהני מה שהיה מדבר עמה על עסקי גיטה. וכך הו"ל לומר דרבינו ס"ל דמתניתין איירי בשלא היה מדבר עמה על עסקי גיטה. וכי תימא מאי קמ"ל מתניתין והא אפילו בשלא דבר כלל בשעת נתינה אלא בשתיקה לא הוי גט. כ"ש בשאמר לה כנסי שט"ח שגילה דעתו שלא לשם גירושין נתנו לה דהכא שאני שהוא בטל מן התורה אבל בנתן לה בשתיקה פסול מדרבנן

ונ"ל לומר שבדקדוק לשון דיבר דהיינו שאין אנו צריכין לאוקים מתניתין בשהיה מדבר עמה על עסקי גיטה כדי שלא תקשה דמאי קמ"ל מתני' דאם אפי' נתן לה בשתיקה אינו גט כ"ש בשאמר לה כנסי שט"ח. דאפי' כשאנו מוקמי' למתני' בשלא היה מדבר עמה על עסקי גיטה לא קשה דהוא בטל מן התורה אבל בשנתן לה בשתיקה פסול דוקא ונפקא מינה לדינא כשאמר בלשון זה דאה"נ אפילו היה מדבר עמה על עסקי גיטה ג"כ הגט בטל כיון שאמר לה בלשון שלא לשם גירושין נתנו מאי אהני מה שהיה מדבר עמה על עסקי גיטה אלא שאין אנו צריכין לאוקים מתני' בהא מכח קושיא הנז'

אבל אם היה אומר דרבינו דעתו דמתניתין סתמא קאמרה דהוא בדלא דיבר עמה על עסקי גיטה וכו' היה משמע דאם היה מדבר עמה על עסקי גיטה אפי' בדאמר לה כנסי שט"ח מהני והוי גט וכמו שפי' המש"ל בתירוץ שני של הרשב"א. שזה קשה דמאי מהני מה שהיה מדבר עמה על עסקי גיטה כיון שנתנו לה בפירוש שלא לשם גירושין: ואנכי איש צעיר נ"ל דודאי כך הוא דכשאמר לה כנסי שטר חוב זה דגילה דעתו שלא לשם גירושין נתנו לה. לא מהני מה שהיה מדבר עמה על עסקי גיטה. דהא מדאורייתא בעי שיתנו לה לשם גירושין. לכן אני אומר דמה שפירש המש"ל ז"ל בתירוץ שני של הרשב"א אין כך עולה לדעתי דעת הדיוט עפר מן הארץ אלא כך כוונתו דאין אנו צריכין לפרש מתניתין בשעסוקין בענין גיטה. דבלאו הכי ודאי דחידושא מתני' קמ"ל דהתירא דרבי דאפילו באומר כנסי שט"ח אינו צריך ליטלו ממנה אלא באומר לה הרי גיטיך סגיא: עוד כתב הלח"מ וקשה לדברי הרשב"א שכתב ה"ה בפ"ג גבי היה מדבר עם האשה וכו' וי"ל דשאני התם דאמר הוא הוי דאורייתא וכו' אבל הכא גבי גט מדאורייתא בנתינה לחוד סגי וכו' אפי' שיאמר לה אחר נתינת הגט וגם כשלא אמרו כלל הגט אינו פסול אלא מדרבנן ע"כ. משמע מדבריו אלו דנתינה שנתן מקרי נתינה וכיון שכן קשה כיון דנתינה היא מקרייא אמאי הגט בטל. ובשלמא בשאמר לה כנסי שט"ח דגילה דעתו שלא לשם גירושין נתנו הויא הך נתינה כמאן דליתא ולהכי הגט בטל. אבל בשנתן לה והיא ישנה דהוא לשם גט נתנו לה אמאי הגט בטל. וכי תימא כיון דהיא ישנה לאו בת אגרושי היא ואע"ג דלא בעינן דעתה מקום המשתמר מיהא בעינן וכשהיא ישנה לא מינטר ואם כן נתינה לא מקריא נתינה ולהכי הגט בטל. א"כ הדרא קושיא לדוכתה מאי שנא מקידושין דצריך שיטול ממנה ויחזור ויתננו לה לשם קידושין דגם בשאמר לה כנסי שט"ח תקשי קושיא כיון דנתינה לא מקריא נתינה: וי"ל כיון דנתן לה הבעל ו ודעתו לשם גירושין בהיכא דהיא ישנה אלא דהיא נתינה גרועה וכן בשלפתו מאחוריו דעדיק ליה חרציה ושקלתיה וכן באמר לה כנסי שט"ח. אף ע"ג דהשתא מיהא הבעל נתן בידה אם לא אמר לה אח"כ ה"ז גיטיך אינו גט כיון דנתינה אינה נתינה מעלייתא אבל אם אמר לה אחר כך ה"ז גיטיך אזי נתקנת אותה הנתינה ומקרי ונתן בידה כיון דהוא נתן בידה: אלא דדבריו לא אתו לדעת הרשב"א במה שאמר דגבי גט דהא דיאמר הוא מדרבנן ולהכי אפילו שיאמר ל אחר נתינה הגט כשר וגם כשלא אמרו כלל אינו פסול אלא מדרבנן דהרי הרשב"א כתב בחידושיו והביאו המש"ל וז"ל ותימא לי אמאי נקט לה באומר לה כנסי שט"ח לישמועינן בנותן לה סתם דאינו גט וכל שכן באמר לה כנסי שט"ח ע"כ. אלמא דס"ל דכל שלא אמר לה אינו גט דהוא מדאורייתא בטל והכי מוכרח דר"ל דאינו גט מדאורייתא דאם לא כן מאי קא מקשה והלא תנא אתא לאשמועינן דהוא בטל אבל בנתן לה בשתיקה הוא פסול