לבב דוד מ

משמע משום דלאגלויי זוזי הוא דבעי. ולכך קא מקשה הכי דלפי האי טעמא משמע דאי לאו הכי הוה משתעבד לה ואפילו שיצאו מרשותה: דהא קא פריך למ"ד קנתה דלמה לן למימר דקא גמר ומקני דאימא דלאגלויי זוזי הוא דבעי דומיא דלוה מאשתו דלא אמרינן ביה דגמר ואקני לה קרקעותיו בשטר אלא משום דלאגלויי זוזי הוא דבעי. הרי מ"מ משמע דפשיטא ליה דאי לאו האי טעמא הוה משתעבד לה ואפילו שיצאו מרשותה משום דכתב לה שטר שיעבוד נכסיו דומיא דמכר. ותירץ לו שאני התם וכו' דהיינו דבהלואה לא שעבד עצמו כלל. ולא קאמר משום דיצאו מרשותה כדברי הרב המגיד דפשיטא דאע"ג שיצאו מרשותה כיון דכתב לה שטר הוה ליה להתחייב אי לאו מטעמא דלאגלויי הוא דעבד ודוק

פרק כ"ג דין א' האשה שהתנית וכו' ואם כתב לה אחר הנישואין צריך לקנות מידו ע"כ. כתב הרב המגיד וז"ל וכתב רבינו שאם קנו מידו אחר נישואין שיועילו מעשיו ויצא לו ממ"ש בפרק חזקת וכו' ולא יהיה כח הבעל גדול בנכסי אשתו מכח השותף בחלקו ע"כ נ"ל פירוש דבריו דמה שאמר ולא יהיה כח הבעל גדול מכח השותף בחלקו לאו למימרא דקני גם הפירות אלא לענין שאם מכרה ונתנה קיים. שהרי לר"י דמפרש דהבעיא קאי אנשואה דאמרינן דידו כידה אי מהני להו שום קנין הוא לענין דבהאי דאמרינן דידו כידה ולא מהני מה שאמר לה דין ודברים אין לי וכו' שהוא לענין אם מכרה ונתנה שאינו מועיל מה שכתב. אם קנו מידו מועיל להאי דווקא ולא לענין גם לפירות. וכן נראה מדברי הרא"ש שכתב כפי' ר"י וז"ל הילכך נראה דאנשואה קאי דלא מהני מש"ל דין ודברים משום דידו כידה. ומבעייא להו אי מהני קנין ע"כ. דמשמע אי מהני קנין להאי דווקא דאמר לה דין ודברים אין לי וכו' שהוא לענין אם מכרה ונתנה. ופשיט רב נחמן מגופה של קרקע קנו מידה. דהכוונה אם מכרה ונתנה מכירתה ומתנתה קיים. אבל ודאי שלא גם לפירו' מהני. וכיון שכן גם מה שהביא ראיה מפרק חזקת דהיינו דבהך דלא מהני האומר אלא אם קנה. גם הכא דלא מהני האומר משום דידו כידה. מ"מ בקנין מהני ודווקא לענין אם מכרה ונתנה דזה משמעות דין ודברים אין לי בנכסיך וכמו שאמרו בש"ס. וא"כ למה על ידי קנין יוסיף גם לפירות שאין במשמעות דבריו וכן נראה מדברי הטור להדיא שרבינו איירי לענין אם מכרה ונתנה וא"כ גם לדברי הרב המגיד כוונתו בהכי

אבל מר"ן בכ"מ הבין בדברי הרב המגיד שהוא גם לענין פירות ממה שהביא דפרק חזקת. וכבר כתבתי דיכול לפרש דבריו דדוקא לענין אם מכרה ונתנה. דסברא היא כיון דמשמעות דין ודברים אין לי בנכסיך הוא לענין המכירה והנתינה א"כ הקנין מהני לזה דווקא דומיא לאומר לחבירו דין ודברים אין לי על שדה זו דלא מהני להקנות לו חלקו משום דליכא לשון מתנה כיון שאמרו בקנין מהני הוא משום דבקנין משמע דלשון הקנאה הוא דעל מה שלא היה מועיל בלא קנין מהני הקנין ג"כ הכא: אבל ראיתי להר"ן אחר שהביא פירוש רש"י דאמר דהבעיא דברייתא דהאומר לחבירו דין ודברים וכו' כתב דאסיקנא דמגופה של קרקע קנו מידו והוא הדין בנשואה דמהני לפירות אם קנו מידו ע"כ דמשמע דפשיטא ליה דאם אמרינן דבאומר לחבירו דין ודברים וכו' דאם קנו מידו מהני גם לנשואה מהני לפירות אם קנו מידו. דהוא נראה דגם הרב המגיד דאמר דיצא לו לרבינו מפ' חזקת וכו' שאם קנו מידו דקנה חבירו וכו' דהוא קנה גם לפירות דלא כמו שאמרתי וכמו שהבין מר"ן הכ"מ בדבריו

אלא דקשה לי דאם כוונת דברי הרב המגיד כדברי הר"ן וכמו שהבין מר"ן הכ"מ בדבריו א"כ מה שאח"כ הביא דברי הראב"ד שהוא מפרש להבעיא על האומר לחבירו וכו' שהוא כפי' רש"י במ"ש וה"ה לאשתו נשואה אם קנו מידו שדינה כארוסה בשלו קנו דמשמע דווקא לשאם מכרה ונתנה דווקא והשתא איך אמר ויצא לו ממ"ש בפ' חזקת וכו' דלא יהא כח הבעל גדול בנכסי אשתו מכח השותף בחלקו. והרי הוא אמר אח"כ דאע"ג דפשיט דמגופה של קרקע קנו מידו דהוא בפ' חזקת. אפ"ה אין באשה נשואה אם קנו מידו אלא כמו דין ארוסה בשלא קנו מידו. וא"כ מנין לו שרבינו ס"ל דגם לפירות מהני קנין בנשואה. דאם מהך דפ' חזקת לא אירייא דהא הראב"ד דמפרש דקאי על האומר לחבירו דפשיט לה דקנו מגופה של קרקע כמו דפרק חזקת. אפ"ה ס"ל דלא מהני אלא לענין אם מכרה ונתנה דווקא. ואע"ג דהר"ן הכי ס"ל לדעת רש"י מכל מקום כיון דהראב"ד הכי ס"ל כמו שכתב הוא אחר כך. לאו ראיה היא עד שתאמר שרבינו הכי ס"ל ויצא לו מפרק חזקת: ומכל זה אני אומר שדברי הרב המגיד הוא כמ"ש דהוא דווקא לענין אם מכרה ונתנה וכמו שכתב אחר כך לדעת הראב"ד וגם נראה לי דגם דברי הר"ן איירי היכא שקנו מידו בפירוש גם לפירות דכל כוונתו לומר דקנין מהני: ומכ"ש שדברי רבינו נראים להדיא דלא אמר אלא לענין כמו דין ארוסה בלא קנין. שהרי אחר שכתב על הארוסה שאין צריך לקנות מידו על זה כתב ואם כתב לה אחר הנישואין צריך לקנות מידו. דמשמע על האופן של הארוסה דווקא. וכן נראה ממה שכתב בדין ז' ופשוט הוא שדברי רבינו בשקנו מידו שכבר כתב בתחלת הפ' ואם כתב לה אחר הנישואין צריך לקנות מידו והדין שכתב כאן פשוט הוא שכל שקנו מידו מסתלק הוא מן הפירות. ואם דבריו למעלה איירי גם לפירות. למאי חזר וכתבו כאן והלא גם בשאמר בנכסיך לבד מסתלק מן הפירות ואם בשביל דכתב לה ולא בפרי פירותיהן עד עולם ודאי דמועיל. דאפי' בנכסיך יועיל לפירות וא"כ כ"ש דפרט פירותיהן עד עולם אלא ודאי בדאמר בנכסיך לבד לא מהני קנין אלא במכרה ונתנה דווקא והכא כתב לפירות ודוק

דין ג' התנה עמה וכו' כתב הרב המגיד ובגמ' איבעיא להו כתב לה דין ודברים וכו' או דילמא מכל מילי סליק נפשיה וכו' ודחו ההכרח שאמרו על פשיטות זה ויש מן הגאונים ז"ל שפסקו דכיון דבעיין לא איפשיט יד האשה על התחתונה. ויש מהן שפסקו כפשיטות הגמרא על כן נראה לי דס"ל דהש"ס דאמר פשיטא דמכל מילי סליק נפשיה לאו משום ההכרח שאמר דאי אמרת מפרי פירות וכו' דלאו משום זה הוא דקא פשיט מכל מילי סליק נפשיה כיון דאמר פשיטא. אלא שרצה עוד ליתן הכרח. ואף ע"פ שדחו ההכרח מכל מקום פישוט הוא דאמר פשיטא אבל הגאונים האחרים