לבב דוד לז

לישבע אלא אג' ראשונות בלבד קאי ע"כ. כוונת דבריו דמפרש דברי הרב המגיד דמה שאמר כולן נשבעות. א"א לומר דלאחרונה נמי קאי דלמה תשבע כיון שבאה ליגבות ממנו. דבשלמא בראשונה נשבעת לשניה דשמא לא תמצא ממה ליגבות כתובתה וכן שניה לשלישית ושלישית לרביעית אבל רביעית למה תשבע כיון שהיא גובה מבעלה אינה נשבעת. דלפי דברי מר"ן הב"י הנז' הבין כדברי הרב המגיד דלאו משום טענת שמא ימצא שדה א' שאינה שלו דאם לא כן אפילו ברביעית אע"פ שהיא באה ליגבות ממנו לאו לדידיה קא נשבעה אלא לשלישית. ובודאי מה שהבין כך בדבריו משום דאי אפשר לומר דרביעית נשבעת לשלישית כיון דרבינו ס"ל דלא מה שגבה גבה וכמ"ש למעלה וזה מורה שלא כדברי הלח"מ שאמר שכוונת הרב המגיד שרבינו יפרש כדברי התוספות כנ"ל שאז גם הרביעית נשבעת לשלישית

והשתא לדברי מר"ן הב"י שיפרש כך כדברי הרב המגיד א"כ מ"ש הרב המגיד בתחלה הוא כבן ננס אין הכוונה שרבינו יפרש מתניתין בגרושות. דהא בן ננס אמר אף הרביעית נשבעת. ועוד דטעמא דנשבעת הוא משום דגבה גבה. ולשיטת רבינו דלא גבה לא אתי כבן ננס אלא כוונתו דבמת נשבעה גם הרביעית ליתומים. והוסיף הוא לומר שגם בגרושה שבאה לגבות ממנו שייך דין זה. שהראשונה נשבעת לשנייה ושנייה לשלישית ושלישית לרביעית. דהיינו באופן שלא תמצא שנייה לגבות. ושנייה לשלישית כשלא תמצא שלישית במה לגבות. ושלישית לרביעית כשלא תמצא רביעית במה לגבות. אבל הרביעית למה נשבעת והלא בגרושה אינה נשבעת דהיינו שבצד גרושות כן שנשבעים זה לזה כנז' דשייך בהן נמי דין שכתב רבינו במת. אבל באחרונה לא קאי דבריו דלמה נשבעת וכמ"ש

דין י"א וכן אם מכר הבעל ואמר לאשתו וכו' ולא הסכימה למעשיו ונפסד המכר וכו' כתב הרב המגיד אלא שקשה לזה דהתם בבעיא דאשתדוף בני חרי וכו' ומהראשון ג"כ אבדה כתובתה מפני שיכול לומר לה הנחתי לך מקום לגבות ממנו ע"כ. פירוש מדקאמר נהי דאבדה כתובתה משני מראשון מיהא תגבי דמשמע דהראשון לא נפסד המכר דהא הבעיא היא אם אשתדוף בני חרי אם יכולה לטרוף ממשעבדי דמשמע דהראשון נמכר ובודאי שמזה קשה לדברי רבינו שאמר ונפסד המכר: ומ"ש מרן בכ"מ וז"ל ונ"ל שאפשר לומר שלא כתב רבינו כן אלא מפני שהיה רוצה בין אותה שדה בין שדה אחרת והא לא שייך אלא א"כ נפסד המכר ע"כ. נראה דכוונת דבריו דלאו דווקא נקט ונפסד דאף בלא נפסד שייך דין זה. וכפשט הש"ס דהוא דייק דאפילו כשנתקיים המכר עסקינן. ודלא כמו שרצה הרב המגיד לדייק מזה דאם נתקיים המכר יכולה לומר נחת עשיתי לבעלי. ומה שהקשה בלח"מ וז"ל איהו נמי היכי הוה מתרץ לה דכיון דנפסד המכר מן הראשון אמאי אבדה כתובתה הרי יש לה לגבות אותו השדה ע"כ. לא הבנתי דבריו והא מוכרח שהוא ס"ל דלא נפסד המכר שהרי הוא בא לפשוט דלא טריף ממשעבדי אלמא דהוא פשיט ליה דאף בשנתקיים המכר איירי. והקושיא היא כמו שכתב הרב המגיד ומן התימה עוד שאמר לבסוף וז"ל ונראה דכד מעיינת הך תשכח שהיא הקושיא שהקשה ה"המ ע"כ והלא דבריו הם ענין אחר. ומה גם דאופן קושייתו לא אתי כלל דאיהו יתרץ לה דנפסד המכר באותה שעה וחזר ומכרו לאחר ולא אמר לה להסכים עליו וכשרצה למכור השדה השנית אמר לה וחתמה לו דודאי אבדה כתובתה כיון דנמכר כבר השדה הראשון דזאת הוא שרצה לפשוט היכא דאשתדוף בני חרי לא גביא ממשעבדי

פרק י"ט דין י"ד בת הממאנת הרי היא כשאר הבנות ויש לה מזונות וכו' כתב הרב המגיד ואחר שהממאנת אין לה עיקר כתובה כנזכר פכ"ד מאין לו לרבינו שיהיו לבתה מזונות שהן מתנאי כתובה וצ"ע עכ"ל. ואנכי איש צעיר נ"ל דלא קשה דרבינו מלתא בטעמא קאמר דהיא כשאר הבנות. דהבנות זוכות משעת עיבורן בתנאי כתובה דאפילו אם גירש את אמם קודם שנולדו אפ"ה יש להן מזונות אחר מיתת אביהן דאפי' דבשעת הלידה הך תנאי דכתובה הלכו להם דאמם נתגרשה וליכא כתובה עוד. ג"כ בממאנת אע"ג דקודם הלידה מיאנה אמם ולית לה עוד תנאי כתובה מ"מ בשעת עיבור הבנות אמם עדיין לא מיאנה וזכו הם תכף בתנאי כתובה הנוגע להן. דלא אמרינן דהממאנת אין לה עיקר כתובה בדבר הנוגע לה. אבל בדבר שכבר זכו הבנות בשעת עיבורן למה לנו להסירו והרי כבר זכו בהם

פרק כ"א דין י"ז והבת אצל אמה לעולם עיין מה שהקשה במשנה למלך הנה לפי מה שכתוב בהרא"ש תניא נמי הכי מי שמת והניח בן קטן וכו' היה נראה לכאורה דהגירסא אינה כמו שלפנינו. אלא דרב חסדא קא מדייק ממתני' דהבת אצל האם דלא שנא גדולה ולא שנא קטנה. מדקתני למקום שאמה דהוא שתגדל הבת אצל אמה. ועל זה קאמר תניא נמי הכי וכו'. דמצינו דבבן יגדל אצל האם דסבר שטעם של הבן קטן יחול אף בבת. אף שהיא גדולה שהבת אינה יודעת לשמור את עצמה כמו הבן הגדול. ואח"כ כתב הרא"ש די"מ דהא דאמרינן הבת אצל האם. היינו באלמנה דלא שבקינן לה לבת בהדי קרובים של אביה דשייך בה גם בגדולה טעם של הבן קטן כמ"ש. אבל בגרושה דלא שייך בה הך טעמא. שבקינן לה אצל אביה. וזה הוא מה שכתב הטור ולאחר שיגמל הנער יש אומרים שברשות האב אם ירצה יקחנו אצלו וכו' דהא דאמרינן בת אצל האם היינו דווקא באלמנה וכו' דהיינו דחיישינן שמא יהרגו אותה דגם בגדולה שייך זה דאינה יודעת לשמור את עלמה. אבל בגרושה דלא שייך טעם זה שבקינן לה אצל אביה. ואפי' היא קטנה דכשאינה צריכה לאמה דהיינו שלאחר שגמלתה היא אצל אביה. ואין חילוק בין בן לבת. דזה ודאי הוא לפי הגירסא שכתב הרא"ש ז"ל כנזכר. אבל הרמ"ה כתב בשם הגאונים דה"ה נמי בגרושה והראיה היא דמתניתין לא קא מפליג בין אלמנה לגרושה. ולפי זה היה נראה לכאורה דגירסתם כך היא א"ר חסדא זאת אומרת בת אצל האם. ודייק ממה דקתני למקום שאמה דודאי לפי הראיה זו שכתבו הגאונים משום דמתניתין סתמא קתני. אם כן לא תחול הגירסא דגרסי ממאי דבגדולה עסיקינן וכו' ומשום מעשה שהיה וכו'. דהא מתניתין סתמא קתני דגם בגרושה. דודאי דלא הוו גרסי בש"ס כגירסתינו כלל. דאף כגירסת הרא"ש דגריס תניא נמי הכי לא הוו גרסי: אבל נ"ל עיקר דאף