לבב דוד כז

כוונתו על הרמב"ם. דאפשר דלא אמר על רבינו ג"כ לפי שאפשר שרבינו ס"ל דמבטלין. ממה שכתב אח"כ יצא עליה קול שנתקדשה לפלוני ולאחר ימים אמרו אמתלא אם נראין הדברים לב"ד שהוא כן סומכים על האמתלא דמשמעות שהוא כן לפי שבאו העדים ואמרו שהוא כן שעל תנאי היה מבטלין קלא ואם כן אית ליה לרבינו דמבטלין קלא. ומ"ש הב"י שנראה כן דעת הרמב"ם כיון דלא כתבה הוא. הוא משום דעכשיו בזמן הזה אין מבטלין הקול דשמא אנחנו מאותן המקומות שאין מבטלין הקול ולא משום שהדין כך

עוד ראיתי להלח"מ שכתב על דברי המגיד במ"ש וכ"נ מדברי רבינו שצריך שיוחזק בב"ד בזמנו וקשה מנין לו כן בדברי רבינו דלעולם נימא דאפ' שיצא הקול היום ואחר כמה ימים בדקוהו בב"ד ומצאוהו כהלכתו שאמרו שראו הנרות דולקות והנשים שהיו אומרות נתקדשה פלונית היום ההוא מהני. ע"כ נראה דכוונתו שהוא מבין בדברי המגיד ממה שכתב וכ"נ מדברי רבינו שצריך שיוחזק בב"ד בזמנו סתם נקט לה ולא כתב וכ"נ מדברי רבינו דווקא. משמע דמה שאמר וכ"נ מדברי רבינו הוא לענין שצריך שיוחזק בזמנו כמו שכתב רש"י דיש חילוק בין בדקו בזמנו בין שלא בזמנו שהרי הוא כתב וכן אם לא ברקו עליו כזמנו ולאחר זמן לא מצאו ולא ידעו מי שמעיד להם בדבר הברור אין חוששין לו. דמשמע דמשום דלא בדקו בזמנו. אבל אם בדקו בזמנו ולא מצאו מי שיעיד להם חוששין שמא ימצאו אח"כ. דמה שמחלק בין בדקו בזמנו בין שלא בזמנו. ג"כ רבינו יש לו האי סברא. שהוא ס"ל שצריך שיוחזק בזמנו. אבל יש חילוק בין דברי רבינו לדבריו דלדברי רבינו שאם לא הוחזק בזמנו אע"ג דלאחר זמן מצאו מי שיעיד להם בדבר הברור לא מקרי מוחזק ולדברי רש"י מהני. דלא אמר דלא מקרי מוחזק אלא דווקא כשלא מצאו מי שיעיד לו. ועל זה הקשה דמנין לו כן בדברי רבינו דלעולם נימא דאפי' לא בדקו אותו בזמנו אם אח"כ בדקו ומצאו אותו כהלכתו מהני ותירץ דכוונת הרב המגיד במה שאמר וכ"נ מדברי רבינו שצריך שיוחזק בב"ד בזמנו הוא לענין אם נישאת וכו'- אבל אם לא נישאת מהני אף אם לא בדקו אותו בזמנו- אבל מדברי הב"י שלאחר שכתב דברי המגיד כתב ודברים אלו כתבום הרשב"א והר"ן בשם הרמב"ם. ע"כ דמשמע דמה שכתב הרב המגיד וכ"נ מדברי רבינו הוא ממש כדברי רש"י ולא כמו הרב הלח"מ

לח"מ בד"ה האשה שיצא עליה קול וכו' ומ"ש ודווקא צ"ל כן ודווקא תרי מתרי כגון שמע ראובן משמעון ולוי מיששכר וכו' פירוש דבכי האי גוונא מקרי תרי מתרי. דאע"פ שאין כאן ששמעו מפי שנים ביחד. רק עד אחד אומר אני שמעתי מראובן ועד אחד אומר אני שמעתי משמעון מ"מ הרי שנים איכא ששמעו מפי שנים

דין כ"ג בד"א שלא היתה שם אמתלא וכו' כתב הרב המגיד דלדעת רבינו דרב זביד פליג עליה דרבא ואמר דאין סומכין על אמתלא שלא יצאה בשעת הקול אא"כ במקום אמתלא ובמקום שיש הוכחה שאמתלא אמתית ע"כ: הנה לפי פירוש זה של רבינו צריך להבין היאך אתיא הך שקלא וטריא דעבדי בש"ס על זה: ונ"ל דרב פפא דקא מותיב לרב זביד הכי קא מותיב ליה כיון דאת סבר דאמתלא דלא יצאה בשעת הקול לא מהני דבעינן בשעת יציאת הקול דווקא אם כן מנין לך דבמקום אמתלא מהני אפילו לאחר זמן והרי במתני' לא אמר אלא אמתלא. ולפי דבריך היה למתני' לומר במקום אמתלא. לומר דאע"ג דלא יש אמתלא בשעת יציאת הקול אם היה פתח בדבל שממנו יתברר שיש אמתלא. כיון שיש עכשיו ג"כ יש לתלות באותו דבר האמתלא שלאחר כך והוי כאמתלא גמורה. ואע"פי שדינא הוא דבעינן אמתלא בעת יציאת הקול. הכא שאני שיש פתח שאע"פ שלא הזכירוה עכשיו הרי הזכירו דבר שאחר כך יכול להתברר בה האמתלא. דהיינו דאמתלא גמורה היא כגון פלונית נתקדשה על תנאי או קידושי ספק. דאמתלא בכי האי גוונא לא מהנייא אלא אם הזכירוה בשעה שהזכירו הקידושין שאם לא הזכירו מזה עכשיו ולאחר זמן אמרו כך לא מהני. אבל אם בשעת הקידושין הזכירו איזה דבר אע"פ שעכשיו לאו אמתלא היא. אם אח"כ אמרו דבר של אמתלא שאפשר להתפרש על אותו דבר שהזכירו אם נראה לבית דין לסמוך על אמתלא זו לא הוחזקה מקודשת: והשיב לו דמתניתין במקום אמתלא קאמר. ואח"כ אמר בש"ס א"ל רב כהנא לרב פפא ואת לא תסברא והתנן נתקדשה ואחר כך בא בעלה מותרת לחזור. לאו משום דאמרינן על תנאי קדיש. דהיינו דאיך אין אתה מודה דבמקום דיש פתח לאמתלא עושין אותה. עד שאתה מקשה לדבריו דרב זביד דס"ל דאע"ג דאין אמתלא מהניא לאחר זמן ואם היה פתח לאמתלא עבדינן לה. דלפי דעתך כיון דלא מהניא אמתלא לאחר זמן לא מהני במה שהיה פתח לה והא תנן נתקדשה ואח"כ בא בעלה וכו' דמותרת לחזור לו משום דיש פתח במה לתלות שנתקדשה על תנאי דהיינו דהתם נמי אית לן למיחש דאיכא מאן דלא ידע שנתקדשה מחמת מיתת בעלה. וסברי שנתקדשה מחמת שגירשה בעלה הראשון וא"כ לדידהו קידושין גמורים. ואפ"ה לא חיישינן וע"כ היינו משום שלא היה הקול גמור בלא שום פתח דכיון שהיה בעלה במדינת הים יש פתח לומר שעל תנאי קדיש שאם יבא הבעל אינם קידושין. וכיון שבא בעלה לבסוף הרי נתבררה למאן דקא טעי וסבר שמחמת גירושין נתקדשה . ואע"פ שלא יצא האמתלא אלא לאחר זמן דכי מהדרי לה לגברא הרי יש מקום אמתלא בקידושין שהיה בעלה במדינת הים שלהכי גירשה שלא יוכל לבא. ואמרינן שהאשה כיון שבעלה חביב לה התנית על המקדש שאם יבא בעלה ממדינת הים שיהיו קידושיו בטלים. וא"כ ה"נ בכאן שקול הקידושין היה מקום פתח לאמתלא לאחר זמן מהני

דין ל"א אמר עד אחד מקודשת היא זו והיא כ אומרת לא נתקדשתי הרי זו מותרת כתב הרב המגיד זה מבואר בסוגיא דאמרינן התם ותסברא עד אחד בהכחשה מי מהימן וכו' ע"כ. הנה בהך סוגיא קא מותיב רב אחדבוי להא דס"ל דהמקדש בעד אחד אין חוששין לקידושיו דהא מהאי ששנים שבאו ממדינת הים וכו' נראה דהמקדש בע"א חוששין לקידושיו דהא מוכרח בעד אחד איירי וקתני שניהם נותנין גט. ודחה לו ותסברא עד אחד בהכחשה מי מהימן. דהיינו הא איכא הכא סהדא אחרינא דמכחיש שאומר שלא נתקדשה