לבב דוד כו

בקרובותיה הוא דהיינו דלא חיישינן לדיבורה שאמרה קידשתני כיון שהוא מכחישה אבל אם נתן לה גט שהוא מודה בלשון הגט שהיא אשתו ואע"פ שהוא כותב לה הגט משום דמבקשין ממנו הרי לא ידעי האי כולי עלמא ויסברו משום שהוא חזר והודה לה שקידשה דודאי שצריך ליאסר בקרובותיה משום שיאמרו נשא קרובת גרושתו וק"ל

דין כ"ב האשה שיצא עליה קול שהיא מקודשת וכו' כתב הר"ן על דברי רבינו וז"ל. נראה מדבריו דבדעולא היינו ששמעו דקאמרי טובא פלונית נתקדשה היום וכר' אבא אע"פ שלא שמעו אלא מא' ולא אמרו ג"כ נתקדשה היום אלא נתקדשה סתם סגי כיון שהקול גומר לשנים שהלכו להם ע"כ. לפי דברי הר"ן אלו א"כ לפי הגירסא שיש לנו ונשים שמחות לה ואומרות נתקדשה פלונית שהנשים הם אומרות אע"פ שהם נשים כיון שהם העדים ראו נרות דולקות ובני אדם נכנסין ויוצאין הוו טובא דנשים עדיפי מקול שנים שלא שמעו אלא מא'. ועוד שאמרו נתקדשה היום להכי לא בעינן כדי שיאמרו פלוני מהיכן שמע עד שהקול גומר לשנים. אבל בדברי רבי אבא כיון שהקול גומר לשנים שהלכו להם אף על פי דליכא אלא א' הוא שאמר והם שמעו ממנו. ואף ע"פ שלא אמרו ג"כ נתקדשה היום מהני: והגה ממה שאמר הר"ן בתחלה דבדעולא דאיכא רגלים לדבר לא בעינן שיאמרו פלוני מהיכן שמע מפלוני וכו' דמשמע בגמרא דקרו ליה דבר ברור. אבל כל שאין רגלים לדבר בעינן דבר כה"ג וכו' ואחר כך כתב והרמב"ם כתב וכו'. הרי הוא ר"ל דלהרמב"ם דברי רבי אבא קיימי אדברי עולא דאיירי בשמחת אירוסין ג"כ. אלא דלא הוו טובא דקאמרי הכי דמשמ' ליה להרמב"ם מדלא אמר ור"א אמר דהוא מודה באופן דעולא אלא היכא דלא הוו טובא דקאמרי הכי בעי' עד שיהא הקול גומר לשנים דפשיטא ליה דהרמב"ם סובר הכי דבעינן רגלים לדבר כדי שיחזיקו הקול. ולא איכא קושיא על רבינו דמנין לו דבעי כמו שמחת אירוסין דמדהביא הש"ס דברי רבי אבא בתר דברי עולא ולא אמר ורבי אבא אמר. משמע דרבי אבא איירי באופן דעולא אלא דלא היו טובא ולא אמרו היום. וזה לא שייך אלא בקידושין כיון דרגילות לעשות שמחה בקידושין א"כ בקול שיצא בקידושין ולא אמרו העדים שראו כמו שמחת אירוסין לית ביה ממש. דלהכי אצטריך דעולא ותנא דבי לוי ורבה בר בר חנה לאשמועינן האי. אכל בגירושין דלא שייך האי אע"פ שאין משגיחין בקול שיאמרו מגורשת להוציאה מתחת בעלה כהן משום דהוה ליה קלא דלבתר נישואין. מ"מ אם נישאת לכהן אחר תצא מן השני דהויא ליה קלא דמקמי נישואין. וכמו שכתב רבינו בפי"ז מהל' איסורי ביאה דלגבי שני אסרינן ליה משום הקול שהוחזק בב"ד כיון דבגירושין לא עבדי דבר המייה עד שצריך שיאמרו שראו המייה זו כמו הקידושין. דלהכי לא אצטריכו תנאי או אמוראי לומר כיצד הוא הקול: והא דקתני בברייתא בעולה אין חוששין לה. נשואה : אין חוששין לה ארוסה אין חוששין לה . ואף על פי דהוא קודם נישואין ולא שייך בבעולה ונשואה שום המייה. הטעם הוא משום דבבעולה איכא למימר דפריצותא הוא דחזו לה ונשואה נמי שבאו לומר שזה נשואה היתה ואסורה לכל העולם. והיא בחזקת פנויה היתה שאם אמת היה מתפרסם הדבר שהיא נשואה. ואפילו אמרו על ארוסה שאינו מתפרסם הדבר כ"כ. כיון שאמרו ארוסה היתה מקודם ולא אמרו היום. אע"פ שראו שמחת אירוסין והיו טובא ג"כ אומרות כך אין חוששין לה. או לקול שני שלא אמרו שראו שמחת אירוסין דמלי מלי קתני בברייתא וחלוצה דלא שייך בה טעמי דהנך ואמר דאין חוששין לה. הוא משום דהיא דרבנן ולא דמיא לגרושה דהיא דאורייתא וכמו שכתב שם הרב המגיד בהל' איסורי ביאה יעו"ש

והנה רבינו לא הזכיר אם מבטלין קלא. והר"ן כתב שם ונראה שעכשיו בסתם מקומות אין מבטלין הקול בשום מקום אפילו בכענין זה ולפיכך לא כתבה הרי"ף בהלכותיו ע"כ. והש"י בסי' מ"ו כתב ונראה שכן הוא דעת הרמב"ם שלהכי לא כתבה בפרק ט' ע"כ. ונראה דהטעם הוא משום דאולי אנחנו מאותן המקומו' שאין מבטלין הקול וכן כתבו החלקת מחוקק והבית שמואל ולפי זה אע"פ שנראה מדברי רבינו דבקול שני דבעי שישמעו מפי אנשים. ובגמ' מבואר דלרב חסדא דאמר עד שישמעו מפי כשרים שמע מינה דמבטלין קלא. נ"ל דרבינו מפרש כדברי ר"ח שהביא הב"י שם וז"ל אתרוותא נינהו וכו' משמע שאינה מחלוקת של אמוראים אלא בחילוק המקומות הדבר תלוי יש מהן שבקל מוציאין הקול ושם מבטלין ובמקום שאין מוציאין הקול בקל מסתמא אם יצא הקול יש בו ממש ואין מבטלין ע"כ. וא"כ זהו טעמו של רבינו שאע"פ שפסק שצריך כשרים עכשיו אין מבטלין. דשמא אנחנו מאותן המקומות שלא בקל יוציאו הקול ולהכי אין מבטלין

וראיתי להרב לחם משנה ז"ל שהקשה על רבינו דכיון דהוא נראה דאית ליה דלא מבטלין קלא כנראה מדברי הר"ן בפירוש ההלכות א"כ אפילו נשים נמי הוי קלא : ותירץ דמאי דפליגי רב חסדא ורב ששת הוא היכא דאיכא נרות דולקות דלרב חסדא בעי אנשים ולא נשים אע"ג דאיכא רגלים לדבר. ולרב ששת כיון דאיכא רגלים לדבר מהני ע"כ: ונראה ה דכוונתו היא כיון דפסק רבינו כרב ששת בנרות דולקות נשים מהני להכי ס"ל דלא מבטלין קלא. ודבריו אלו איני מבין דהא שנראה לי מדברי הר"ן שרבינו ס"ל דלא מבטלין הוא משום שכתב על הרי"ף הכי דמשום זה לא כתבה בהלכותיו. ואם כן רבינו שלא כתבה ודאי הוא משום דס"ל דלא מבטלין קלא. והר"ן כתב הטעם הוא משום דעכשיו בסתם המקומות אין מבטלין קלא: וג"כ נראה מדברי הר"ן דהא דמבטלין או אין מבטלין קאי על קול שני ממ"ש כלומר חזרו פלוני ופלוני ממדינת הים ואמרו לא היו דברים מעולם ולא כדבריו דאיירי על קול ראשון: ועוד דא"כ לקול שני דליכא רגלים לדבר דאפילו רב ששת מודה דבעי כשרים מבטלין קלא ואמאי סובר רבינו דאין מבטלין קלא בכל גוונא דהא לא הזכיר כלל: ומכ"ש דהרי לפי מה שאמר הר"ן על דברי רבינו כנ"ל דבדעולא היינו דשמעו דקאמרי טובא נתקדשה הוא עדיף מקול שני דבעינן אנשים ואם כן מאי קולא היא זו עד דאמרינן דלהכי לא מבטלין קלא עד שרבינו לא כתבה דהוא ס"ל דלא מבטלין קלא כיון דמקילינן בה כ"כ: ועוד מנין לו שממה שכתב הר"ן על הרי"ף כך יהיה ג"כ