לבב דוד כד

רבא דהוא משום אחולי אחליה לתנאיה. ואם צריך עדים לא מהני מה שמחל לתנאיה. וכן מדברי ר"א דאמר דברי הכל צריכה גט. דלפי דבריו פלוגתא דרב ושמואל בכנס ולא בעל דהוא טעמא משום דאחולי אחליה לתנאיה אם צריך עדים מאי פלוגתא איכא אלא בודאי דאין צריך עדים: ועוד תמיה אני על הרב המגיד ז"ל שכתב ראיה לדברי רבינו לפי שלא הזכירו באותה סוגיא עדים והיה לו לומר דמאותה סוגיא נראה שאין צריך עדי' וכמו שכתבתי: ואי אפשר לומר דהראב"ד מפרש הכי דשמא אחולי לתנאי' מקודם על ידי עדים. דהוא ודאי דומה למה שאמר אלא טעמא דרב לפי שאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות שהוא על אותה שעה. ג"כ על אותה שעה שכנסה אחולי אחליה. וכמו שאמר בש"ס אח"כ על דברי רבי יוחנן אלמא כיון דעבד מעשה אחוליה אחליה לתנאיה הכא נמי כיון דבעל אחולי אחליה לתנאיה וכן ריהטא דכל אותה סוגי' דעל אותה שעה שכנס או בעל מסתמא אחיל לתנאיה: אחרי כתבי ראיתי להרב מגדל עוז שכתב מענין הנזכר לעיל כדי להעמיד דברי רבינו יעו"ש: ונראה לי לומר דמה שכתב הרב המגיד משום שלא הזכירו באותה סוגיא עדים. הוא משום דאפשר שהראב"ד ז"ל יפרש שמה שאמרו משום דאחולי אחליה לתנאיה בעת כניסתו בסתם בעדים דהוא כמו שביטל בעדים התנאי להכי אמר שלא הזכירו באותה סוגיא עדים דמשמע דאפילו לא היו עדים בעת שכנסה סתם

פרק ח' דין א' האומר לאשה וכו' בכל אלו וכל הדומה להן אינה מקודשת ע"כ. הנה בטור סי' ל"ח וכן בש"ע כתבו על זה לא שנא אם קבלה היא הקידושין לא שנא אמרה לשליח לקבלם בתנאי ושינה השליח דהיינו אע"ג דאיכא למימר דמראה מקום היא לו אף אם לא יתן אלא כסף קבל ומכ"ש של זה וכדעת ר"ש בגמרא קמ"ל דקפידא. דאיכא דניחא לה בכספא מבדהבא דהוא דעת ת"ק. אבל בקיבלה היא הקידושין גם ר"ש מודה דאף אם הטעה לשבח אינה מקודשת וא"כ קשה דהיה לו לרבינו לומר דגם בשאמרה היא לשליח לקבלם נמי דינא הכי דלא כר"ש : וראיתי להרב לח"מ שכתב דבגמ' אוקמא לפלוגת' דרבנן ור' שמעון כגון שאמרה היא לשלוחה וכו' דרבנן סברי קפידא ורבינו לא ביאר זה דנראה שהוקשה לו כמו שכתבתי. ותירץ וז"ל ונראה לי טעמו משום דבגמר' מדמי לה להאי פלוגתא דהתקבל לי גטי במקום פלוני וכו' וכן בקידושין כי האי גוונא וכיון שביאר לקמן גבי קידושין וגיטין האי דינא דהוי קפידא ממילא נתבאר זה עכ"ל. ולפי דבריו שטעם של רבי שמעון הוא כמו דהתקבלי לי גטי במקום פלוני דר"ש דמכשיר הוא משום דמראה לו מקום. ות"ק ס"ל דקפידא דאף בכי הכי האי גוונא מכסף לזהב קפידא משום דאיכא דניחא ליה בכספא מבדהבא וכמו שכתבתי. לא הונח לי תירוץ זה דודאי היה צריך לבאר בכאן טעם בשאמרה לשלוחה איכא קפיד' דאיכא דניחא ליה בכספא מבדהבא דהאי לא ידעינן לה ממה שכתב בקידושין ובגט משום דהוה אמינ' כיון שהיא מרווחת בזהב ליכא קפידא ולא דמי במקום פלוני דהוה אמינא כיון שאמרה לו במקום פלוני ודאי דיש לה קפידא דדוקא מאותו מקום וכן הוא שאמר לשלוחו דאיכא קפידא מחמת הסיבה הידועה להם אבל שבזה טוב לה מזה ליכא קפידא שנראה לעין כל שטוב עשה וא"כ היה צריך לבאר דגם בזה איכא קפידא דאיכא דניחא להו וכן בפי' המשניות לא כתב האי דאמרה לשלוחה אלא כתב אפשר שדעתה ורצונה בזה הדבר הפחות לכוונת שום ענין יותר ממה שרוצה הדבר האחר ולפיכך אין הלכה כר"ש. דמשמע דר' שמעון ס"ל דאם הטעה לשבח מקודשת בכל גוונא וכמו שהיה סובר בש"ס עד שהקשה ולית ליה לר"ש יין ונמצא חומץ חומץ ונמצא יין שניהם יכולין לחזור בהם וכו' וכן הרי"ף לא הביא להאי קושיא ולהאי פירוקא דאוקימו לה כשאמרה לשלוחה וכו' לכן נלע"ד דרבינו והרי"ף לא סבירא להו כהך פירוקא דש"ס משום דאמר אח"כ אמר עולא מחלוקת בשבח ממון אבל בשבח יוחסין דברי הכל אינה מקודשת. מאי טעמא מסאנא דרב מכרעאי לא בעינן ע"כ דמשמ' דפלוגתייהו הוא כפשט' דר' שמעון ס"ל דבכל שבח מקודשת ולאו דווקא בשאמרה לשלוחה ואי משום הנך קושיא דהקשה בש"ס מעיקרא מיין ונמצא חומץ חומץ ונמצא יין דשניהם יכולין לחזור בהם לא קשיא דהתם שאני דגילה לוקח דעתו שרוצה בחומץ או ביין ולכך יכול לחזור בו אבל הכא לא גילתה כלל וכיון דליכא גילוי דעתה שאינה רוצה בזהב הדעת נותנת דניחא לה בזהב יותר ואפילו לפירוש התוספות כגון שצריכה להשלים תכשיט של כסף עדיין יש לחלק כנ"ל וזה נ"ל נכון לדעת רבינו והרי"ף שלא הזכירו מהך כלל ודוק

שם על מנת שיש לי שפחה או בת גודלת או אופה וכו' הנה רבינו כתב או אופה מה שלא נזכר במשנה ונראה לי שכתב כך להודיע לנו שגודלת שאמר הוא דומיה דאופה דהיינו שיודעת לעשות הגדילים שצריכים לבית כמו אופה. שזה שבח ממון שאינם צריכים ליתן ממון לעשות גדילים או לאפות ובודאי שמזה הוא שכתב הר"ן שהרמב"ם פירש מלשון גדילים ונקט לישנא קמא דאתמר בגמרא

וראיתי להרב הלח"מ שפירש בדברי רבינו דהוא כלישנא בתרא וכמו שפירש ר"ח וכתבוהו התוס' דמתוך שהולכת מבית לבית לקלוע מספרת כל הדברים ממנה. ולדידי זה אינו דומה לדברי ר"ח שהוא איירי שעושה מלאכה של קלוע השערות לקשט הנשים שהיא הולכת מבית לבית. אבל רבינו איירי דומה דאופה דהוא דבר הצריך לביתם דווקא. גם גודלת איירי הצריך לביתם דווקא. כגון גודלת הפתילות וכיוצא הצריך לבית דווקא. ומה שהביא ראיה לדבריו מפי' המשנה אדרבה משם ראיה שכתב שם מקשטת הנשים. וכאן לא הזכיר זה אלא אמר סתם וכתב או אופה דלאו בענין קישוט איירי אלא בדומה דאופה. ובפירוש המשנה נקט לה כלישנא בתרא וכאן נקט לה כלישנא קמא. כיון דשייך לשון זה בתרי לישני דלא נפיק לן מינה לדינא. ומה שהקשה על הר"ן דבלישנא קמא אמרו בגמרא גדולה ממש ואיך אפשר לומר מלשון גדילים. אדרבא משם ראיה כיון דאמר ואיבעית אימא וכו' מי סברת מאי מגודלת גדולה ממש דהיינו שאין זה משמעות מגודלת שהיה לו לומר גדולה. אבל מגודלת הוא לשון יוצא לדבר אחר ולהכי אמר מאי מגודלת גדלת. דהיינו לענין קישוט נשים שהוא שבח יוחסין. דניחא ליה לאוקמא