לבב דוד כג

לא צריכה שומה ולפי מה שכתב אח"כ וממ"ש רבינו והיו של משי וכיוצא וכן נראה שהוא סבור שאין הדין כן בכל דבר. ודאי דנפקא מינה לדינא בין דברי רבינו לדברי. רש"י ולא אצטריך לבאר דהוא מובן מעצמו. ומעתה מה שכתב הרב לח"מ דדברי ה"ה הם מגומגמים הרי אינם מגומגמים כמ"ש: עוד ראיתי שכתב ותו תמיהא לי דמ"ש רבינו בהל' עבדים פ"ב כיצד מכר עצמו במאה וכו' ונודע הדמים ומשיב השאר כסף ולא תבואה ולא כלים. דהא אמרינן בגמר' ישיב אפילו שוה כסף ואוקמה בתורת דמים הוא נקנה ולא בתורת תבואה והכי היה לו לרבינו לכתוב ודבריו קשים וצ"ע עכ"ל: הנה בפ"ב מהל' עבדים ביאר דבריו היטב בקושיא זו יעו"ש. ואנכי איש צעיר נ"ל דלא קשה דסובר רבינו דמה שתירץ בש"ס לא מבעייא קאמר וכו' לאו רבה הוא דסבר לה הכי. אלא הש"ס הוא דקא מתרץ הכי לדעת רבה שישיב לפי דיוקו דרב יוסף ישיב גאולתו אמר רחמנא לרבות שוה כסף ככסף. דאף לפי דיוק זה דמשוה דין הנמכר לעכ"ום כמו הנמכר לישראל יכולני לתרץ דלא מבעייא קאמר וכו'. אבל האמת דבנמכר לעכ"ום לא אמרינן ביה שוה כסף ככסף וכמו שאמרו בירושלמי על האי דרשא דברייתא בכסף הוא נגאל ולא בתבואה ולא בכלים. ובכל אתר את עביד שוה כסף ככסף והכא לית את עביד שוה כסף ככסף. אמר ר' אבא מהו ששנה עליו הכתוב כסף ככסף כמו שהביא שם מרן בכ"מ דודאי לפי תירוץ זה אתיא שפיר הברייתא כפשטה דהיא איירי בדבר הראוי שהוא בשוה פרוטה דגם רבה יסבור כן בודאי ודלא כרב יוסף. ולהכי רבינו פסק כדברי הירושלמי דמפרשי הכי ממה שיפסוק כהאי סוגיא דהיא בדרך דחייה לפי דעתו של רב יוסף דלית הילכתא כוותיה ודוק

דין כ"ג המקדש על תנאי וכו' לפיכך המקדש על תנאי וכנס' סתם או בעל סתם הרי זו צריכה גט אע"פ שלא נתקיים התנאי שמא ביטל התנאי כשבעל או כשכנס כתב הרב המגיד שם קדשה על תנאי וכנסה סתם רב אמר צריכה הימנו גט וכו' ורבינו מפרש כנס כניסת נישואין אע"פ שלא נבעלה ע"כ. דבריו אלו שאמר. ורבינו מפרש כנס כניסת נישואין לכאורה קשים הם. דמשמע דרבינו הוא דמפרש הכי והא מחלוקת בין האמוראים דלאביי דאמר לא תימא טעמא דרב כיון דכנסה סתם אחוליה אחליה לתנאיה. אלא טעמא דרב לפי שאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות. הרי מפרש לדברי רב דאיירי שכנס ובעל. אבל עולא אמר ר"א דאמר דבבעל מודו כולי עלמא דהכוונה דלא פליגי רב ושמואל אלא בכנסה ולא בעל פליג אדאביי הנז'. וג"כ דבריו קשים מה שאמר אח"כ עוד שם ואמר רב כהנא משמיה דעולא המקדש על תנאי ובעל צריכה הימנו גט זה היה מעשה וכו'. ולמאי צריך לזה דהא בבעל גם לאביי ורב דקי"ל כוותיה דהלכה כרב באיסורי מודה דצריכה גט. ולדברי עולא אמר ר"א גם שמואל מודה דצריכה גט: ונ"ל דאמר כך לפי שאפשר לפרש דברי רב דאיירי בבעל ואביי בא לומר דלא תימא טעמיה דרב כיון שכנס ובעל אחולי אחליה לתנאיה אלא טעמא הוא משום שאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות. דנפקא מינה לשני הטעמים לענין הכתובה דלענין אחוליה לתנאיה כתובה בעי למיהב לה אם מגרשה. ולטעמא שאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות בתנאיה קאים וכמו שפירש"י האי נפקותא לב' הטעמים יעו"ש. ומה שאמר עולא אמר ר"א וכו' דברי הכל צריכה הימנו גט. האי דברי הכל לאו אדרב ושמואל קאי דהא לא הוזכר בפלוגתא דרב ושמואל המקדש במלוה ובפחות משוה פרוטה. אלא לאפוקי מהנך אמוראי דאמרי דלרבי יוחנן דהמקדש על תנאי ובעל דברי הכל אינה צריכה הימנו גט. ומרב יוסף בר אבא אמר ר' מנחם דלרבי אמי דהמקדש במלוה ועל תנאי אינה צריכה גט. ותדע דאפשר לפרש דברי הכל לאו על רב ושמואל קאי דהא בדברי ר' יוחנן נמי אמר דברי הכל דהוא ודאי לא שייך לומר על פלוגתא דרב ושמואל. להכי כתב הרב המגיד דרבינו מפרש כנס כניסת נישואין ודלא כמו שאמר אביי לא תימא וכו' דהוא כמו שפירש רבינו יצחק שם בתוספות. ואם כן טעמיה הוא משום דאחולי אחליה לתנאיה. דלא פסק כאביי אלא כרבא דאמר טעם זה. דלאו משום דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות. אלא כי היכי דלא תימא דגם רבא איירי בשבעל דווקא. לזה אמר דרבינו יפרש דברי רב דכנס כניסת נישואין דזה משמעות דבריו. ומשום דשמא אחוליה אחליה לתנאיה ודלא כאביי: ולפי שלדברי רבא אלו אם בטעות אשה גרידתא אפי' בבעל נמי אינה צריכה גט להכי הביא דברי רב כהנא משמיה דעולא דהמקדש על תנאי וכו' זה היה מעשה ולא היה כח ביד חכמים להוציא בלי גט. וז"ל הרי"ף ושמעת מינה דהדא היא טעות אשה אחת גרידתא דלא צריכה גיטא משום דמקח טעות הוא אלו דברי רבא. ואפי' הכי לית הלכתא כוותיה. דהא אסקינן אמר רב כהנא משמיה דעולא דהמקדש על תנאי ובעל צריכה ממנו גט זה היה מעשה ולא היה כח ביד חכמים להוציאה בלא גט ע"כ. ולפי שרבינו כתב לשון שמא דמשמע דהגט הוא משום ספק להכי כתב ופי' צריכה גט הוא מספק. דודאי הכי משמע מדאמרו ולא היה כח ביד חכמים להוציאה בלא גט דמשמע שנסתפקו בדבר ומספק לא רצו להתירה כן נ"ל כוונת דברי הרב המגיד ז"ל ודוק

שם וכן המקדש בפחות משוה פרוטה או במלוה וחזר ובעל סתם בפני עדים צריכה גט וכו' הנה רבינו שהצריך כאן עדים הוא משום שעל בעילה זו הוא סומך לקידושין ולהכי צריך עדים כמו המקדש בביאה. אבל המקדש על תנאי וביטלו דאז חלין קידושין הראשונים. ולהכי בכנס סתם דחיישינן שמא ביטל תנאו אע"פ שכנס או בעל שלא בעדים: ולא ידעתי דמאי משיג הראב"ד על רבינו דאמר דבעי כנסה סתם בעדים דהו"ל כמו שביטל תנאי בעדים. דלמאי צריך ביטול בעדים דבשלמא אם יש הכחשה ביניהם ודאי דצריך עדים אבל מדקא משיג על רבינו משמע אף על גב דלא יש הכחשה ביניהם: ועוד קשה לי דאיך שייך לומר דצריך עדים על ביטול התנאי והלא הוא ז"ל מסכים דמצי למחול תנאי וזה למדוהו מדאמר אביי לא תימא טעמיה דרב משום דאחולי אחליה לתנאיה דמשמע דאם מחל לתנאיה הויא מחילתו מחילה כדאמר הרב המגיד ז"ל. וכיון שמשם למד איך שייך לומר דבעי עדים והא כיון דצריך עדים לא שייך לומר דטעמא דמשום דמחל לתנאיה. ומכ"ש לדברי