לבב דוד כב

שבגט אינה מגורשת אפשר שהיא מקודשת בקידושין ומתוך כך פסק רבינו ספק מקודשת ע"כ: וקשה לי דאיך אפשר לומר דאיתא לספיקא ולבעיא דר' אבא כיון דר' אבא הדר פשטא דמקודשת לר' אליעזר ואינה מקודשת לרבנן ואמר דבריו אליבא דר"א. ומה שנלע"ד אנכי ההדיוט הוא משום מה דאמר אביי את"ל איתא לדר' אבא דמשמע דהוא מסתפק בפשוט של ר' אבא אם הוא הלכה. דליה לא ברירא ליה אלא עדיין היא בעיא אם מקודשת בין לר"א בין לרבנן. ולהכי פסק רבינו דמקודשת מספק: וראיתי להלח"מ שהקשה לפי מ"ש ה"ה שרבינו מפרש וכו' היינו לספיקא ולבעייא וכו' וא"כ קשה על רבינו למה לא כתב דין זה בהל' יבום וחליצה גבי דין אשת שני מתים שכתב בפרק ו' ע"כ. ולא ידעתי דאמאי לא הקשה קושיא זו אלא לפי דברי הרב המגיד. דעל דברי רבינו בלא דברי הרב המגיד תקשה לפי דברי רבינו שכתב שהיא ספק מקודשת אם כן היה לו לרבינו לכתוב דין זה דאם בא ראובן וקידשה חוץ משמעון ושמעון אסרה על ראובן נקרא אשת שני מתים מספיקא ויש להחמיר כיון שהוא ספק אם תפסי קידושין בחוץ: ועל הקושיא זו נ"ל לתרץ כיון דזה שעליה זיקת שני יבמין שהיא חולצת הוא מדרבנן שמא יאמרו ב' יבמות הבאות מבית אחת מתייבמות. אנן לא ניקום ונגזור אף בכי האי גוונא שהכל רואים שהשני קידשה בעוד אחיו חי. אלמא דהוא משום שאין קידושי אחיו קידושין כך יאמרו. ותו ליכא גזרה שמא יאמרו ב' יבמות הבאות מבית א' מתייבמו'

דין י"ד הנותן שתי פרוטות לאשה וכו' וכשיגרש אותה תהיה מקודשת עד שיגרש אותה פעם שנייה מן קידושי פרוטה שנייה ע"כ. כתב הרב המגיד בעיא דבעי ר' אושעיא בקידושין ולא אפשיטא התם אבל רבינו פסק אותה כפשוטה דהוו קידושין ע"כ ולולי דמסתפינא אמינא דרבינו ס"ל דהא דאמר הש"ס דילמא כי היכי דתפסי בה קידושין השתא תפסי נמי לאחר כן. הוא דקא פשיט ליה הכי לאידך גיסא דהש"ס קאמר תפשוט מדבעי רב אושעיא הנותן שתי פרוטות לאשה כאחת וכו' תפשוט מינה דלא הוו קידושין. קא משיב לו דילמא כי היכי דתפסי קידושין השתא תפסי נמי לאחר כן. דהיינו שאם באנו לפשוט האי בעיא דר' אושעיא נפשוט אותה לאידך גיסא משום כי היכי דתפסי קידושין השתא תפסי נמי לאחר כן. דאינו מפרש כפי' רש"י ז"ל וז"ל כלומר להכי מספקא ליה לר' אושעיא וכו' דס"ל לרבינו דאין לשון דילמא כך דגם רש"י ז"ל עצמו נדחק מזה ואמר כלומר וכו'

דין י"ז האומר לאשה הרי את מקודשת לי במאה דינרין וכו' בד"א בשאמר לה במאה דינרין סתם אבל אם פירש ואמר לה הרי את מקודשת לי בק' דינרין אלו והתחיל למנות לתוך ידה וכן שניהם יכולין לחזור זה בזה ע"כ. יש לדקדק בדברי רבינו שכתב והתחי' למנות לתוך ידה. כיון דעיקר הוא משום דאמר לה במנה זו כמו דמוקים להך ברייתא בש"ס. למה צריך לטעמא דהיה מונה והולך דזה הוא לרב אשי דמוקים לה במנה סתם. ושאני דמונה והולך דדעתא אכוליה. וכיון דהוא לא פסק כוותיה אלא כדאוקימו לה מעיקרא בש"ס משום דאמר לה במנה זו. א"כ לא בעי דמונה והולך אלא כל שנמצא שחסר דינר אינה מקודשת אפי' נתן לה בבת אחת: ונ"ל דרבינו נקט לשון הברייתא כי כן דרכו להביא הלשון שהוזכר בש"ס ובודאי דלפי האוקמתא דאוקימו לה בש"ס משום דאמר במנה זו לאו דווקא דמונה והולך דזה הוא דווקא לרב אשי כן נ"ל פשוט ודוק

עוד שם וכן אם נמצא מנה חסר דינר או נמצא מהן דינר נחשת אינה מקודשת ע"כ. האי וכן אם נמצא מנה חסר דינר וכו' קאי על מה שאמר אבל אם פי' ואמר לה הרי את מקודשת לי במאה דינרין אלו. ולא איירי במה שאמר לה בסתם משום דרבינו כבר כתב ברישא דהוא בסתם ונתן לה אפי' דינר אחת הרי זו מקודשת. מדכתב אפילו דינר א' משמע דהוא מכ"ש שאם לא חסר כי אם דינר אחד. דהוא ודאי דלא כהך תירוצא דתירצו בפ' האיש מקדש על מה דאמר שם לימא כתנאי אמרה לשמעתיה ותירצו מנה חסר דינר כסיפא לה מלתא למתבעיה מנה חסר צ"ט לא כסיפא לה מלתא למתבעיה. והטעם כתב הרב המגיד משום שבהלכות לא הביאו סוגיא זו. וזה כוונת דבריו שכתב וזה נראה דעת רבינו שלא חלק וכתב ונתן לה אפילו דינר א' וכו' ע"כ. והיינו שרבינו קאי הכא על מה שכתב אבל אם פירש ואמר לה וכו' על זה אמר וכן אם נמצא מנה חסר דינר וכו'

כתב הרב המגיד בד"ה בד"א כשאמר לה וכו' ופי' סיפא דקתני נמצא מנה חסר דינר היא נמי במנה זו ודינא אחרינא קא תני דכל שהטעה אותה שאין שם מנה אינה מקודשת וממילא בטלו קידושין ואפי' בלא חזרה ואפי' ישלים ע"כ. דהיינו דלא כמו שפירש"י ז"ל דמ"ש הש"ס וסיפ' דאמר במנה זו ופרושי קא מפרש וכו' כיצד כגון דאמר לה במנה זו. דהוא ונמצא חסר דינר אינה מקודשת והיינו דקאמר רצה האחד לחזור הרשות בידו ע"כ. דלפי פירוש זה דמה דקתני רישא רצה הא' לחזור הרשות בידו הוא דאינה מקודשת דקתני סיפא דהיינו לענין שאם רצה לחזור א' מהן הרשות בידו. ולא שאינה מקודשת אפי' בלא חזרה. דנמצא לפי זה דאף שהטעה אותה וחסר דינר שאם לא חזרה היא מקודשת: וראיתי לדקדק לדעת רש"י זו דאיך שייך לומר דאינה מקודשת דקתני בסיפא הוא לענין דיכולים לחזור. דאם כן אמאי שינה תנא דברייתא דברישא קתני ורצה האחד לחזור הרשות בידו ובסיפא קתני דאינה מקודשת. דהוא נראה כדברי רבינו. וכמו שמפרש הרב המגיד ומנין לו לרש"י ז"ל לפרש כך: ונ"ל שרש"י ז"ל קא דייק הכי מדברי הש"ס דאמר והכי נמי מסתברא דאי סלקא דעתך רישא איירי במנה סתם. השתא במנה סתם לא הוו קידושי במנה זו מבעיא ע"כ. דמשמע דרישא וסיפא בחדא גוונא דלא הוו קידושין. דהיינו דיכולין לחזור בהן איירי. ועוד דאם לאו בחדא גוונא מאי קושיא דילמא הא קמ"ל דבמנה זו אע"ג דלא חזרה בה לא הוו קידושין. אבל ברישא דהוא בסתם דאם לא חזרו הוו קידושין. אלא מוכרח דשוים הם ומאי דקתני בסיפא דאינה מקודשת היינו דלא תפסי בה הך קידושין אם חזרה

דין י"ח אמר לה הרי את מקודשת לי בבגדים אלו וכו' כתב הרב המגיד ומ"מ לענין דינא לא נפקא לן מידי דהא איפסיקא הלכתא דצריכא שומה ע"כ. כתב כך לענין שיראי דהא אפסיקא הלכתא דשיראי