לבב דוד כא

בכהנים משום דאפשר להעבירה בקיוא דחמרא. וריח הפה אפשר דנקיט פלפלא בפומיה ועביד עבודה ובכל הפדחת כולו איכא האי טעמא לגבי כהנים שאפשר שיכסה לה בכל מקום מהפדחת. ובנשים אפילו היא קרובה לשער דיש לה תיקון שתתכסה אפ"ה מום הוא. וכ"ש אם היא רחוקה מהשער: ודך ורבינו למד זה דאפי' היא קטנה ביותר ואפילו אם היתה קרובה לשער הוא ממה שמקשה שם בש"ס פדחתה ראה וניפייס הוא. ותירץ לו בעומדת תחת כיפה של ראשה וזימנין דמתחזייא וזמנין דלא מתחזייא. אלא דלכאורה קשה דאיך אפשר לומר דכ"ש ברחוק. והא בש"ס לא מצי למימר אלא בעומדת תחת כיפה של ראשה זמנין דמתחזיי' וזמנין דלא מתחזייא אבל ברחוק בודאי שראה ונתפייס. ונ"ל לתרץ דרבינו סמך על מה שכתב בפרק כ"ה דיש אופן שיכול לטעון אף במומין שבגלוי: א אבל ראיתי להרב המגיד שכתב ורבינו שכתב אפי' קרובה לשער ומשמע וכ"ש רחוקה הוא מפני שסמך לו על מה שביאר בפרק כ"ה שאם היה יודע המומין שאינו יכול לטעון טענת מומין וכשאמרו בגמרא והא ראה ונתפייס הוא לענין כתובה זה נראה לדעתו ז"ל ע"כ. ונראה שפירוש דבריו שהוא הוקשה לו מה שהקשיתי כנזכר. דברחוק משער ראה ונתפייס ותירץ לזה שהוא סמך על מ"ש לקמן בפרק כ"ה וכו' וא"כ אנו יודעים דלא אמר אלא לקידושין דיש חילוק בין הכתובה לקידושין דבקידושין אפי' במקום הגלוי נקרא מום ואינה מקודשת. וכשאמרו בגמ' והא ראה ונתפייס הוא לענין כתובה. ולדידי אני ההדיוט דבריו קשים אצלי דהא בסיפא דמתניתין קתני כל המומין הפוסלין בכהנים פוסלין בנשים. דקאי על כל מה דקתני במתניתין מעיקרא. ועלה קאי אמרי בש"ס תנא הוסיפו עליהן זיעה ושומה וכו' וקא שקלי וטרי עלה בש"ס האי שומה היכי דמי וכו'. פדחתה ראה וניפייס וכו' אלמא דגם בקידושין אמרינן ראה וניפייס וכן ראיתי למרן בכ"מ שכתב על דברי הרב המגיד ואיני יודע למה הוצרך לידחק וכו' יעו"ש

בכ"מ בד"ה ושומה שעל הפדחת וכו' ויש לתמוה דהא משמע מהסוגי' וכו' ואם איתא דשומה אינה אלא בפנים לא הו"ל למימר הכא והכא פסולה. אלא הכי הו"ל למיפרך שומה ראה ונתפייס הוא. כי היכי דפריך גבי עומדת על פדחתה ע"כ: ואנכי איש צעיר נ"ל דלא יש תימא דודאי דכך צריך למפרך בתחלה דעל מה שתנא הוסיפו עליהן שומה. דבכהנים אינה פוסלת שומה על זה קא פריך האי שומה היכי דמיא אי דאית בה שער הכא והכא פסלה וכו' דהיינו דגם בכהנים פסלה שומה כי האי. אי דלא אית בה שער וכו' הכא והכא לא פסלה. דגם בכהנים לא פסלה דפשיטא ליה לש"ס דהאי ברייתא דקתני ושומה שיש בה שער הרי זה מום וכו'. הוא גם לענין כהנים מתניא דהא סתמא קתני הרי זה מום או אין זה מום. דודאי כך צריך לידע מה היא השומה שלא יש בכהנים והוסיפו אותה בנשים. וכד אוקים לה בעומדת על פדחתה. דודאי דשומה כי האי היא דלא איתא בכהנים דסברא הוא משום דיכול לכסות אותה בשעת עבודה. כמו שתירץ על הזיעה דאפשר להעביר' בקיוהא דחמרא ומריח הפה נמי אפשר דנקיט פלפלא בפומיה ועביד עבודה. דודאי דשומה כי האי הוא דהוסיפו על הכהנים ואח"כ פריך עלה פדחתה ראה וניפייס

ואדרבא דמזה למד רבינו דאין שומה פוסלת אלא בפנים מדלא מצי לאוקים אלא בפדחתה דמשמע דפשיטא ליה דאין השומה פוסלת אלא בפנים ולהכי לא אשכח למוקים לה אלא בפדחתה אבל אם היה גם בשאר הגוף פוסלת השומה אמאי דחיק לאוקי' לה בפדחתה עד שתקשה והא ראה ונתפייס היה לו לאוקים לה בשאר הגוף ובמקום שאינו נראה ובמקום שיש לחלק בין הכהנים לנשים

דין י"ב האומר לאשה וכו' אפילו הן מאה על הסדר הזה קידושי כולן תופסין בה וצריכה גט מכל אחד ואחד מפני שהיא ספק מקודשת לכולן ע"כ עיין במ"ש הרב המגיד דרבינו פסק כרב וחשש לכל החומרות ודלא כאביי דפירש בדברי רב דאמצעי אינו צריך גט אלא חיישינן שמא א' אמר בלשון תנאי וא' אמר בלשון חזרה ובתנא' ובחזר' כי הדדי: ונ"ל גם לפ"ז אם בא אחד בתוך ל' יום ואמר מעכשיו ולאחר מ' יום שהוא אחר זמנו של ראשון הגם דיש להסתפק שמא ראשון אמר בלשון חזרה והשני אמר בלשון תנאה הרי לא גמרו קידושיו בתוך זמנו של ראשון שכן נראה בדברי רבינו שכתב אפילו הן מאה על הסדר הזה וכו' דהוא משמע דווקא וכמו שדקדק כך מרן בכ"מ יעו"ש

ואנכי בער ולא אדע דמנ"ל למרן בכ"מ שהבין בדברי ה"ה דמה שאמר דנקטינן לכולי חומרי גם על חומרא דר' יוחנן דל"ש קידשה מעכשיו ולאחר כ' יום או מעכשיו ולאחר מ' יום שהוא לאחר זמנו של ראשון תפסי ביה קידושי שני. דהוא ז"ל לא אמר אלא על דלא פסק כאביי דאית ביה קולא דאמצעי אינה צריכה גט. וע"ז אמר נקיטינן לכולי חומרי ומספקינן ליה בתנאה לחוד ובחזרה לחוד או בתנאה ובחזרה כהדדי וחיישינן לכל מאי דאיכא למיחש. וכוונתו במה דנפיק מחזרה לחוד ותנאה לחוד וכו'. אבל אם בא א' ואמר מעכשיו ולאחר ארבעים יום שאינם כלים בתוך זמנו של ראשון אף אם נאמר דיש להסתפק דאם הראשון אמר בלשון חזרה. כיון דלא גמרו קידושין כי אם עד לאחר זמנו של ראשון אינם כלום. דזה דווקא לדברי ר' יוחנן שאמר דרווחא שבק קמא למאן דמקדש לה בתוך שלשים אבל לדברי רב דגם אם אמרינן דיש להסתפק אם זה אמר בלשון תנאה וזה אמר בלשון חזרה כיון שלא גמרו קידושיו בתוך זמנו של ראשון לאו כלום הוא. וא"כ לא שייך בהאי חומרא אם פוסקים כרב: ועוד דאפילו אם תמצי לומר דכך כוונת הרב המגיד דעל חומרא דרבי יוחנן קאמר לא קשה על דבריו ממה שכתב רבינו אפי' הן מאה על הסדר הזה. דאפשר דהרב המגיד לא יפרש כמו שפירש הר"ן דלר' יוחנן ל"ש קידשה מעכשיו ולאחר עשרים יום או מעכשיו ולאחר מ' יום. אלא יפרש כדברי הריטב"א ז"ל שפירש לדברי ר' יוחנן בתוך ל' יום. ופירש טעמא משום דכל חד מנייהו רווחא שבק שיהיו קידושין של אחרים תופסין בה תוך זמנה וכו' דהשתא אתי שפיר דברי רבינו דכתב כדברי ר' יוחנן וכדברי רב שהוא משום ספק ולא הביא דברי אביי משום חומרא דר' יוחנן נמי

דין י"ג האומר לאשה הרי את מקודשת לי חוץ מפלוני וכו' הרי זו מקודשת מספק ע"כ כתב הרב המגיד שרבינו מפרש את"ל דאיתא לספיקא ולבעיא דר' אבא דמפליג בין קידושין לגירושין ואף ע"פ