לבב דוד רט

חצרו לביצים והוי מזומן ופטור כן נ"ל לפרש בדוחק בדעת רבינו כדי שלא למחוק לאחרים

דין י"ט אסור ליטול אם על הבנים ואפי' לטהר בהן את המצורע שהיא מצוה ואם לקח חייב לשלח ואם לא שלח לוקה ע"כ. הנה מ"ש רבינו ואם לא שלח לוקה כבר ביאר רבינו בהלכה ראשונה דוקא בשמתה קודם שישלחנה. שכך כתב וכן אם מתה קודם שישלחנה לוקה ואם שלחה אחר שלקחה פטור ע"כ. וכתבתי שם דרבינו ס"ל קיימו ולא קיימו וכגיר' הרי"ף שגריס כך בדברי ר' יוחנן וכפירוש אחרים שכתב הר"ן ובלמדי עכשיו סוגיא זו קשה לי. דמשמע דפירוש קיימו ולא קיימו הוא כדברי רש"י ולא כפירוש אחרים שהרי כשתירץ שם לא צריכא דעבר ושקלה לאם דלאו עבריה. עשה הוא דאיכא ליתי עשה ולידחי קמ"ל. קא פריך ליה הניחא למאן דתני קיימו ולא קיימו. אלא למאן דתני בטלו ולא בטלו כמה דלא שחטה לא עבריה ללאו ע"כ. ואם כדעת רבינו שאינו לוקה אלא עד שמתה. והוא ס"ל קיימו ולא קיימו וכפירוש הנז'. גם למאן דתני קיימו ולא קיימו לא ניחא. דכל כמה שלא מתה לא עבריה ללאו. דמזה מוכרח דפירוש קיימו ולא קיימו הוא כפירוש רש"י שם. וז"ל לא קיים עשה שבה תוך כדי דיבור דקיימא לן תוך כדי דיבור כדיבור דמי כי עבר על התראה חייב אפילו שלחה אחר זמן. הכא נמי איכא למימר עבריה ללאו משלקחה ולא שלחה. והשתא עשה הוא דאיכא ע"כ: ונראה דרבינו הכי מפרש לה הניחא למאן דתני קיימו ולא קיימו דכשהתרו בו לא תקח ולקחה ושלחה בכל זמן פטור. ואע"פ שעבר על לאו דלא תקח. דלכך נתקו הכתוב לעשה לומר אם עברת על אזהרה זו עשה זו והפטר. לא קיים עשה שבה כגון שמתה או שברחה חייב דמ"מ משעה שלקחה עבריה ללאו. אלא דהכתוב נתקיה לעשה שאם ישלח אח"כ יפטר. אבל למאן דתני בטלו ולא בטלו עד שיבטלו בידים. כגון ששחטה הוא שחייב. וכל זמן שלא בטל בידים אע"ג שמתה מאליה לא מקרי עבר אהתראה. א"כ כל זמן שלא שחטה לא עבריה ללאו. דבעמוד ושלח והפטר קאי ואכתי לאו ועשה הוא: והשתא קשה על דברי רבינו שכתב ואם לקח חייב לשלח ואם לא שלח לוקה שאין עשה דוחה לא תעשה ועשה והא אמרו למאן דתני קיימו ולא קיימו עבריה ללאו ועשה הוא דאיכא

ונלע"ד דרבינו סובר כיון דאח"כ אמרו אלא אמר מר בר רב אשי כגון שנטלה על מנת לשלח דלאו ליכא עשה הוא דאיכא דהוא דלא כהך שינויי דמעיקרא. אלא דבאם נטלה על מנת שלא לשלח ועדין איכא ללאו ולא כמ"ש דלאו עבריה. דכיון דאמר רחמנא תשלח ואפי' שכבר לקחה שאם לא שלח קאי בלאו דלא תקח דהיינו שלא ישאיר האם אצלו: וראיתי מה שכתב מר"ן בכ"מ דהקשה על רבינו וז"ל אבל אכתי קשיא דהיינו לר' יהודה דאמר שלח מעיקרא משמע וכו' ואם כן מעיקרא אין כאן אלא ל"ת וצ"ע עכ"ל . וזה תימה דכך היה לו להקשות שפיר דהא כד מקשה ליה טעמא דכתב רחמנא תשלח הא לאו הכי הוה אמינא לדבר מצוה לא עשה ולא תעשה הוא. ואין עשה דוחה לא תעשה ועשה. קא פריך אליבא דרבנן ועלה תירץ לו לא צריכא וכו'. אלמא דאם לקח אליבא דרבנן ליכא ל"ת. ומדברי רבינו נראה דאפילו בשלקח איכא עשה ולא תעשה. דזה כוונת דבריו במה שאמר ואם לקח וכו' ואם לא שלח לוקה שאין עשה וכו' אבל קושייתו דאפילו בשלא לקח ליכא עשה ול"ת משום כיון דסברי רבנן דמשלח ואינו לוקה. קרא הכי משמע לא תקח האם ואם לקחת שלח. ואם כן מעיקרא אין כאן אלא לא תעשה. זאת אינה קושיא על רבינו דבגמרא הכי אמרי אלא טעמא דכתב רחמנא תשלח הא לאו הכי הוה אמינא לדבר מצוה לא. עשה ולא תעשה הוא ואין עשה דוחה לא תעשה ועשה ע"כ. אלמא דמעיקרא איכא עשה ול"ת. וזה אמרי אליבא דרבנן מדקא מתרץ ליה על קושייתו ואמר לא צריכא דעבר ושקלה לאם דלאו עבריה עשה הוא דאיכא. ואם אליבא דר' יהודה כשעבר ושקלה ליכא אפילו עשה. דהוא אמר לוקה ואינו משלח וכן הוא להדיא דקאמר אח"כ הניחה למאן דתני קיימו ולא קיימו וכו'. דזה לא שייך לרבי יהודה דאית ליה לוקה ואינו משלח. ואח"כ קא מקשה לסברת רבי יהודה ואמר ותו לרבי יהודה דאמר שלח מעיקרא משמע אפילו עשה נמי ליכא. דהשתא הוא מקשה מסברת ר' יהודה. דודאי פשיטא ליה דלרבנן מעיקרא נמי איכא עשה ולא תעשה הוא תשלח ולא תקח. וליכא קושיא על רבינו מזה וגם על מה שכתבתי דהיה לו להקשות דבש"ס כד מקשה וכו' אלמא דאם לקח דאליבא דרבנן ליכא לא תעשה. ומדברי רבינו נראה דאפילו בשכבר לקח איכא עשה ולא תעשה. קושיא זו תתורץ נמי במה שתירצתי על מה שהקשיתי על דברי רבי' לעיל. והא אמרו למאן דתני קיימו ולא קיימו עבריה לאו ועשה הוא דאיכא. דתירצתי דרבינו סובר כיון דאחר כך אמרו אלא אמר רב אשי וכו' דהוא דלא כשינויי קדמאי אלא כיון דניטלה על מנת שלא לשלח עדיין איכא לאו ולא עבריה ודוק

פרק י"א דין ח' דם הניתז ושעל הסכין אם אין שם דם אלא הוא חייב לכסות כתב מר"ן בכ"מ וכבר כתבו התוספות והרא"ש דלגירסת רש"י ר"י לפרש דברי ת"ק בא בין במתניתין בין בברייתא ע"כ. הנה לפי דברי רש"י דאמר ושלשה מחלוקות רבנן סברי כוליה בעי כיסוי ולר' יהודה אפי' דם הנפש לא בעי כסוי אלא מקצתו וכו'. ולרבן שמעון בן גמליאל דם הנפש כוליה בעי כסוי ע"כ. הרי משמע דגירסתו גריס בבריתא בתרייתא מלמד שכל דמו חייב לכסות אם כן מצינן למימר מאי דאמרי בש"ס ורבנן. היינו ת"ק דרשב"ג. דמשמע דבברייתא קמייתא לא גריס אלא הכי דם הניתז ושעל הסכין וכו' אר"י וכו' מצינן למימר דר"י בא לפרש דהרי ליכא אלא שלש מחלוקות. דמה שאמר הכי על שני הברייתות בכללותם. דבברייתא בתרייתא ת"ק אמר כל דמו חייב לכסות. דלא כדברי המתניתין ודלא כדברי הברייתא קמייתא. אם כן מתניתין דקתני וכסהו מלמד שדם הניתז ושעל הסכין חייב לכסות דר"י בא לפרש וכן בברייתא קמייתא ובבתרייתא פליגי ת"ק ורשב"ג דת"ק ס"ל דבעי כל הדם לכסות ורשב"ג ס"ל דם הנפש כולו בעי לכסות כן נ"ל לפרש דבריו הכא לפי דברי התוספות ולפי דברי הרא"ש וכנ"א הכתובה בגליון שם. אבל בב"י בסי' כ"ח כתב דהגירסא בברייתא בתרייתא הכי תנייא אידך דם הניתז ושעל אגפים חייב לכסות רשב"ג אומר בד"א