לבב דוד רי

לזמן שלא כסה דם הנפש אבל אם כסה דם הנפש פטור מלכסות במאי קמיפלגי וכו' וכתב דרש"י פירש שלשה מחלוקות הן וכו' דנראה דאף ע"ג דלא קתני בברייתא בתרייתא מלמד שחייב לכסות כל דמו. אפ"ה משמע הכי דת"ק סבירא ליה דחייב לכסות כל דמו. דהכי משמע מדברי רשב"ג דאמר בד"א בזמן שלא כסה דם הנפש. אבל אם כסה דם הנפש פטור מלכסות. ומבואר דלא גריס בברייתא קמייתא מלמד שכל דמו חייב לכסות וכתב על' זה וכתבו התוספות והרא"ש דלפי גירסא זו ר"י בין במתניתין בין בבריתא לפרש דברי ת"ק אתא וכו' ומ"מ כוונת דבריו כמו הכא וכמ"ש: דין י"א במה מכסין וכו' ובחול הדק שאין היוצר נ צריך לכותשו כתב מר"ן בכ"מ ופירש"י ללישנא קמא אין. היוצר צריך לכותשו כיון דמפרך ביד ללישנא בתרא דאמר כל שהיוצר צריך לכותשו אפילו כתישה כל דהו. וכתב הרא"ש על זה ולפירושו הלכה כלישנא בתרא לחומרא. ורב אלפס לא הביא כי אם ל"ק משמע דמפרש איפכא ע"כ. פירוש לפי דברי רש"י לישנא בתרא היא לחומרא דללישנא קמא כל דצריך ולא צריך מכסין בו וללישנא בתרא אין מכסין. אבל הרי"ף שלא הביא אלא לישנא קמא משמע דלישנא קמא היא לחומרא דלהכי הביאה. דהוא מפרש איפכא מדברי רש"י. דמפרש הכי כל שאין היוצר צריך לכותשו כלל. אבל צריך ולא צריך ואיכא דכתשי כי האי גוונא ואיכא דלא כתשי אין מכסין בו. אבל ללישנא בתרא דקאי אסיפא הכי קאמר כל שהיוצר צריך לכותשו הוא דאין מכסין בו אבל בצריך ולא צריך. דאיכא דכתשי ליה ואיכא דלא כתשי ליה מכסין בו והנה רבינו דכתב דברי לישנא קמא מוכרח לומר דכוונת דבריו שאין היוצר צריך לכותשו כלל. דהוא מפרש כדברי הרי"ף ולישנא קמא לחומרא. ומה שלא הוסיף לומר כלל הוא משום דנקט דברי הש"ס . אבל הטור והש"ע הוסיפו לומר כלל דכולהו אזלי לדעת הרי"ף דלישנא קמא לחומרא כנ"ל: דין י"ג ומותר לכסות בעפר עיר הנדחת כתב מר"ן בכסף משנה שם בסוף הפרק ומסיק רבא טעמא משום דמצות לאו ליהנות ניתנו ע"כ: הנה לפי ריהטא דש"ס דרבא בא לומר דאפילו עפר אפרה נמי מותר דהא אמרי הכא כל דמכתת מעלי לכסוי דנראה דאיירי על אפרה: וקשה לי דא"כ למה לא ביאר רבינו דאפילו בעפר אפרה מותר: ונ"ל לומר דרבינו ס"ל דאדרבא פשט משמעות עפר עיר הנדחת הוא על אפרה איירי דהא בש"ס בתחלה קא מקשה עלה ואמאי איסורי הנאה. ותירץ לו לא נצרכה אלא לעפר עפרה. אלמא דפשטה הוא על אפרה. אלא דמכח קושית והא איסורי הנאה הוא דקא מוקים לה זעירי לעפר עפרה. ורבא קא מוקים לפשטה דהוא על אפר אפרה ולא קשיא משום דמצות לאו ליהנות ניתנו לכן תפס רבינו לשון המימרא עפר עיר הנדחת: ולא ידעתי דאמאי הרב לחם משנה כתב הטעק דזעירי דמשמע ליק דרבינו איירי בעפר קרקעה

דין י"ד השוחט צריך שיתן עפר למטה וכו' אבל לא ישחוט בכלי ויכסה בעפר ע"כ . ראיתי לדקדק בדברי רבינו דבפרק שני כתב ולא ישחוט בתוך הכלים. ואח"כ כתב שוחטין לתוך כלי. מלא מים עכורים. ואמאי שוחטין והרי כבר כתב ולא ישחוט בתוך הכלים: ונ"ל שלא אסר רבינו בתוך הכלים אלא בכלים ריקנים שלא יאמרו דמקבל דם לע"א. ובכלים מלאים אע"ג דליכא האי חששא. הוא משום שלא יאמרו לצורתו הוא שוחט. אבל לתוך מים עכורין ליכא שום חששא מהנך. וכיון שכן מה שכתב אבל לא ישחוט בכלי ויכסה בעפר. דמשמע שהוא משום שצריך עפר למטה אבל אינו אסור לשחוט בכלי. הוא משום דהכא נמי ליכא הך חששא דמקבל דם לע"א. שהרי הוא מכסהו תכף בעפר. וכמו ששוחט לכלי מים עכורין דליכא בהו הך חששא כמ"ש. ולכן אם לא היה הטעם דבעי עפר למטה היה מותר. כיון דמכסהו בעפר דליכא הך חששא דמקבל דם לע"א כן נ"ל. וראיתי' להלח"מ שפירש כגון ששחט על גבי כלי וכו'. ולדידי חזי לי דאין זה משמעות דברי רבינו שכתב אבל לא ישחוט בכלי דמשמע שבתוך הכלי. וממה שאמר אבל לא ישחוט בכלי ויכסה בעפר. משמע דאי לאו טעמא הוא מותר לשחוט בכלי. עוד ראיתי שהרב הנז' בדיבור הקודם שתירץ על הקושיות שהקשה ואמר שכל אלו החכמים שהזכיר תירצו דודאי רבי נתן בר יוסף פליג אמתניתין דלא ס"ל גרידא וכו' יעו"ש. ואנכי איש צעיר עלה בדעתי לומר כיון שרבינו לא הזכיר הך דרבי נתן ברבי יוסי. ודאי דס"ל דלאו הלכתא היא כיון דמתניתין דידן סתמא קתני נתערב בדם בהמה או בדם החיה רואין אותו כאילו הן מים. ובגוונא אחרינא ליכא שום ענין לדינא. ואח"כ ראיתי שגם הרי"ף והרא"ש השמיטוה להך ברייתא דרבי נתן שודאי שמשום זה השמטוה

דין ט"ו ומי ששחט הוא יכסה וכו' שזו מצוה בפני עצמה ואינה תלויה בשוחט לבד ע"כ. נראה דפירוש דברי רבינו שאין עיקר הכיסוי משום השוחט ששחט אלא שרחמנא אמר שדם שפיכתן צריך שיהא מכוסה אלא שלכתחלה צריך שהשוחט הוא יכסה דכן משמע מקרא זה. אבל בש"ס הביאו ברייתא דהוא משום מדכתיב ואומר לבני ישראל אזהרה לכל בני ישראל ורבינו עדיף ליה טעמיה כיון דלא נפקא מחילוק הטעמים לדינא

דין ט"ז וכשמכסה וכו' שאין הכבוד לעצמן של מצות אלא למי שצוה בהן ברוך הוא והצילנו מלמשש בחשך וכו' וכן הוא אומר נר לרגלי דבריך ואור לנתיבתי נראה דפירוש דבריו שכל המצות הם לטובתינו לאור בנתיבות היושר לכן עלינו לכבד המצוה שעשה עמנו חסדים גדולים כאלה. ה' יעזרנו על דבר כבוד שמו כל ימי חיינו. אכי"ר

בריך רחמנא דסייען עד כען ללמוד דברי רבנן תושלב"ע