לבב דוד רח

חייב לשלח ומה שאמר הר"ן וא"א לומר כן דא"כ אמאי אינו לוקה מ"ש מאם טרפה הוא אומר על דברי דאם כוונתו על האם אמאי אינו לוקה מ"ש מאם טרפה. ואני קא מקשה דאיך אפשר לומר דרבינו קאי על האם והא בבעיא קאמר כיון דאילו שביק להו מטרפי דמשמע דהאם טרפה פטור מלשלח והא כבר אמר אביי דאם טרפה חייב לשלח: הן אמת דמדכתב רבינו דין זה אחר שכתב היתה האם טרפה חייב לשלחה משמע דאאם קאי דאם על האפרוחין היה לו לרבינו לכתוב זה סמוך לדין האפרוחים שכתב היו האפרוחים טרפות הרי אלו כביצים מוזרות ופטור מלשלח

אבל מ"מ ודאי ופשוט דרבינו קאי על האפרוחים ומה שכתב כאן הוא משום דבש"ס בעיא דרב הושעיא היא אחר וסמוך למה שאמר אביי אפרוח שאמן טרפה חייב בשלוח להכי קבעה ג"כ הכא סמוך לה

דין ט"ו היתה יושבת בין האפרוחים או בין הביצים ואינה נוגעת בהן פטור מלשלח ע"כ. מה שכתב רבינו ואינה נוגעת בהן. הנה ריהטא דסוגיא מוכחא דנוגעת בהן בין ללישנא קמא בין ללישנא בתרא דהא ללי"ק אמר מאי לאו על גביהן דומיא דביניהן מה ביניהן דנגעה בהו אף על גביהן בהו הרי פשיטא ליה לש"ס דנוגעת בהן. ומה שדחה לו לא על גביהן דומיא דביניהן מה ביניהן דלא נגעה עלייהו. הכוונה דלא נגעה עליהן מלמעלה אלא מן הצד. דלהכי בתחלה אמר נגעה בהו ובדחייה אמר עלייהו. ובודאי כך הוא דאי לאו הכי מאי קא דחי ליה לא על גביהן דומיא דביניהן. מה ביניהן דלא נגעה מהיכן פשיטא ליה דלא נגעה עד שאתה מדמי על גביהן. דבתחלה שאמר דלא נגעה בהו הוא כמ"ש רש"י דעל בעינן יעו"ש. אבל בהא דלא נגעה עלייהו מלמעלה ודאי כך הוא דיושבת ביניהן קתני וכן כלישנא בתרא דבתחלה רצה לסיועי מאי לאו על גביהן דומיא דביניהן מה ביניהן דלא נגעה עלייהו וכו' ודחי ליה לא על גביהן דומיה דביניהן מה ביניהן דנגעה בהו אף על גביהן דנגעה בהו וכו'. ובודאי שמזה הוא מ"ש הר"ן וז"ל וסוגיין מוכחא דאף על גב שנוגעת בהן מן הצד פטור. ומשום זה כתב ולפיכך לא נתכוונו לי דברי הרמב"ם שכתב היתה יושבת בין האפרוחים או בין הביצים ואינו נוגעת בהן פטור מלשלח ע"כ: עוד הקשה הר"ן על דברי רבינו דפטר בהיתה מצד הקן וכנפים נוגעות מצד הקן דאמעופפת הוא דאתמר: ונלע"ד לתרץ קושיות אלו במה שנדקדק בדברי רבינו במה שכתב וכן אם היתה בצד הקן וכנפיה נוגעות בקן מצדו פטור מלשלח. דמשמע דאפילו אינה מעופפת ואמאי והרי לדעתו דביושבת ביניהם אם היתה נוגעת בהם חייב לשלח. דמוכרח לומר דלדעתו דמצד הקן גרע מיושבת ביניהם ולהכי אפילו יושבת מצד הקן וכנפיה נוגעות מצדו פטור וכד אמרו מתניתא בנוגע מן הצד הכי קאמר. אבל מעופפת דמתניתין איירי מלמעלה וכנפיה נוגעות בקן דהוא משום כיון דהיא על הקן מלמעלה דומיא לרובצת. וא"כ לפי זה שאינה מלמעלה אלא מן הצד של הקן שאינה דומה לרובצת כלל אפילו אינה מעופפת אלא יושבת פטור מלשלח כיון שאינה אלא מצד הקן נוגעת. ודוק מינה הא אם היתה יושבת ביניהן ונוגעת בהן חייב לשלח. אם כן מה שהש"ס הוה פשיטא ליה דאיירי בנוגעת בהן כמש"ל משום דהיה ס"ד דעל בעינן ואע"פ שנוגעת. אבל כדאוקמו להאי מעופפת דקתני מתניתא הוא מן הצד ולא על הקן שדמי לעל האפרוחים. הדרינן אמרינן דמה דאמרה ברייתא היתה יושבת ביניהן פטור הוא בדלא נגעה בהן אבל אם נגעה בהן חייב לשלח. ומה דקתני אחר כך היה מעופפת ולא קתני היתה יושבת בצד הקן אפילו כנפיה נוגעת בקן פטור משום דקתני על גביהן חייב לשלח תנא היתה מעופפת אפילו כנפיה נוגעות בקן פטור ואוקמו לה בש"ס בנוגע מן הצד אבל הוא הדין ביושבת מצד הקן פטור. ובמעופפת כתב למעלה דין י"ג היתה מעופפת אם כנפיה נוגעות בקן חייב לשלח דהוא איירי מלמעלה דכך משמעות מ"ש אם כנפיה נוגעות בקן וכמו שאוקמו לה למתניתין הכי ודוק

דין י"ז היתה רובצת על אפרוח אחד וכו' אלא שדיבר הכתוב בהווה ע"כ. כתב מר"ן בכ"מ ומ"ש רבינו לא נאמר אפרוחים או ביצים איני יודע לו טעם עכ"ל. קושייתו היא מבוארת דאיך תלה הטעם שדיבר הכתוב בהווה והלא לאפרוח אחד אצטריך משום קן קן מכל מקום ולקן על פני המים משום הנותן בים דרך וקן על גבי בעלי חיים משום דכתיב ואדמה על ראשו. ונלע"ד דכוונת רבינו דלמה כתב קרא אפרוחים או ביצים כיון דכתיב קן קן מכל מקום. וג"כ כיון דכתב דרך ומשמע אפילו על פני המים או על גבי בעלי חיים משום ואדמה על ראשו. למה כתיב בכל עץ או על הארץ דמשמע דבעינן שיהיה על העץ ממש ועל הארץ ממש. היה לו לכתוב דבר שהוא מבואר לאלו- דהא על בעלי חיים אצטריך לקרא דכתיב בדברי קבלה לזה אמר שדיבר הכתוב בהוה שכן יהיו אפרוחים הדבה וביצים הרבה ודרך הקן להיות בעץ או על הארץ. וכמו שאמרו על בשר בשדה טרפה שדיבר הכתוב בהווה

דין י"ח אסור לזכות בביצים כל זמן שהאם רובצת עליהן וכו' כשם שאינו יכול לזכות בהן לאחרים כך הוא לא תזכה לו חצרו. כתב מר"ן בכ"מ ונ"ל דהאי לאחרים ט"ס וצריך למוחקו. וכתב הלח"מ וז"ל וי"ל דלעצמו זכי דאין אדם יכול ליקחם מחצרו כלל וכו' לז"א שנהי שאין אחר יכול ליקחם מ"מ אין יכול לזכותם לאחרים וכו' לא ידעתי מאי קאמר דהא בש"ס. אמרו וכל היכא דלא מצי זכי חצרו נמי לא זכיא ליה- אלמא איהו לא מצי זכי מקרי. וגם בעובדא דלוי בר סימון א"ל זיל טרוף אקן דליגבינהו וקנינהו אלמא דלעצמו לא זכי עד שיגבינהו ומקרי לא זכי לעצמו אי לא אגבינהו: ועוד דהא אם עבר ונטלן מתחת האם גזל ליכא וכמו שכתב שם רש"י ואם כן לעצמו נמי לא זכי. אבל נלע"ד דלא לימחות לאחרים דס"ל רבינו דהא אמרו בש"ס וכיון דלא מצי זכי חצרו לא זכיא ליה לאו לעצמו קאמר דהא יכול לטרוף בקן עד שהוגבהה האם. וגם האפרוחים ויזכה באפרוחים בהגבהה אם היה שלא בחצרו וכיון דמצי זכי במקום אחר חצרו קונה לו. לכן הוא מפרש דהכי קאמר כיון דאיהו לא מצי זכי לאחריני כל שלא הגביהה אין חתרו קונה לו. ואה"נ אי טריף הקן עד שהוגבהה האם קניא ליה כיון חצרו בלא הגבהת האפרוחים דחצרו קניא ליה כיון שהיה יכול לזכות לאחרים אחר הגבהת האם וכמו שכתב הר"ן דבטריף הקן עד שהוגבהא האם קניא ליה