לבב דוד רז

לא זזה ממקומה

פרק י"ג דין א' הלוקח אם על הבנים וכן כל מצות לא תעשה שניתקה לעשה חייב לקיים העשה שבה ואם לא קיימו לוקה ע"כ. כתב מר"ן בכ"מ ואיכא למידק על דברי רבינו למה כתב אם לא קיימו לוקה דאתי כר"ל ועיין במה שכתבתי בפ"א מהל' נערה בתולה עכ"ל. דהיינו דשם כתב דגירסת הרי"ף קיימו ולא קיימו וא"כ רבינו כתב כדברי ר' יוחנן ולא קשה. וכן ראיתי בהלכות סנהדרין פרק י"ז כתב שרבינו גריס כגירסת הרי"ף שגורס תני קיימו ולא קיימו כר' יוחנן וכפירוש אחרים שכתב הר"ן בסוף חולין יעו"ש. וז"ל הר"ן שם אבל אחרים פירשו דלמ"ד קיימו ולא קיימו קיים העשה כגון ששלח לאחר זמן פטור. לא קיימו ולא בטלו כגון שמתה מאליה חייב. וכ"ש אם בטליה כששחטה וכו'. וקי"ל כמאן דתני קיימו ולא קיימו ולפיכך כל שמתה או שברחה מידו לוקה וכן כתב הרמב"ם ז"ל בפרק הנזכר עכ"ל. הנה מבואר מזה דשחטה או מתה שאמר רבינו הוא כרבי יוחנן דאמר קיימו ולא קיימו: אלא דצריך להבין הקושיא של הכ"מ מעיקרא דודאי שלפי פי' רש"י שפירש דלמאן דתני בטלו ולא בטלו אינו לוקה עד שישחטנה שיבטל העשה בידים. ורבינו כתב שאף שמתה מאליה חייב. שהוא ודאי שלא פסק כמאן דתני בטלו ולא בטלו. וגם כמאן דתני קיימו ולא קיימו לא אתי כדברי רש"י דהא הוא כתב ואם לא קיים העשה תוך כדי דיבור חייב. ומוכרח לומר דמר"ן הכ"מ יפרש כמו אחרים שהביא הר"ן ז"ל כנז"ל. דנמצא שדברי רבינו הוא כמאן דתני קיימו ולא קיימו. דהא למאן דתני בטלו ולא בטלו אם מתה מאליה פטור ורבינו כתב חייב. ולפי שהגירסא היא בדברי ר' יוחנן בטלו ולא בטלו הוקשה למר"ן הכ"מ למה פסק כר"ל דתני קיימו ולא קיימו

דין י"א היתה רובצת וכו' כתב מר"ן בכ"מ ואיכא למידק דהו"ל לחיובי בקורא נקבה דהא למאי דבעי למפשט על כל המינים הוא חייב וקורא בכלל ולמאי דדחי בקורא מיהא חייב. וי"ל דאפשר לפרש דדילמא בקורא לאו בקורא אליבא דחכמים קאמר כדפרש"י אלא בקורא אליבא דר"א קאמר. אבל לחכמים מבעי בכל המינים אפי' בקורא ע"כ. וקשה לי על זה דבלאו הכי היה לו להקשות על רבינו דאמאי לא מחייב בקורא נקבה דהא רבי אלעזר קאמר על המתניתין מחלוקת בקורא זכר אבל בקורא נקבה ד"ה חייב. ועוד דהכי משמע מהך ברייתא שהביא בש"ס אח"כ תנ"ה זכר דעלמא פטור. קורא זכר ר"א מחייב וחכמים פוטרין. דמשמע אבל בקורא נקבה ד"ה חייב

ועוד קשה דאיך שייך תירוצו דאמר אבל לחכמים מבעי בכל המינים אפילו בקורא והא בקורא נקבה ד"ה חייב דלא נחלקו אלא בקורא זכר

ועל הבעיא עצמה אין להקשות דמאי בעי והא אמר ר' אלעזר מחלוקת בקורא זכר אבל בקורא נקבה ד"ה חייב. דמשמע דלא נחלקו אלא בקורא שהוא דרכו לרבוץ על ביצי אחרים אבל בעוף אחר אפילו נקבה כ"ע מודו דפטור דבנקבה דלא פליגי דחייב אלא בקורא. אבל בנקבה דעוף טהור דעלמא על מין אחר פטור. דיש לומר דאפשר דר' זירא דבעי הכי לא שמיע ליה דברי ד' אלעזר ופשיט ליה ממתניתין דקתני עוף טמא וכו' הא טהור וטהור חייב ודחי ליה בקורא נקבה דמנהגא בכך וכמו שפירש"י. וגם כן לא שמיע ליה הך ברייתא דקתני זכר דעלמא פטור קורא זכר ר"א מחייב וחכמים פוטרין. דהא טעמא דקורא דהוא משום דמנהגו כך לרבוץ על ביצי אחרים וכאלו אם שלה קרינן בהו. ור"א מחייב אף בזכר משום דכתיב בהו דגירה לא שנא זכר ולא שנא נקבה. ורבנן סברי דאפי' בקורא פטרי. וזה דוקא בזכר אבל נקבה דברי הכל חייב בקורא. דהא לא נחלקו אלא בקורא זכר דמשמע אבל בנקבה כ"ע מודו דחייב: איברא דקשה על רבינו אמאי לא אמר דבקורא נקבה רובצת על ביצים שאינן מינה שחייב לשלח ואם לא שלח לוקה: וראיתי לרבינו בפי' המשנה שכתב וקורא. הוא עוף ידוע והמין הזה רובץ הזכר מהן כמו שרובצת הנקבה ולפיכך נחלקו בזכר הקורא בלבד כמו שנמצא רובץ אבל הזכר מכל שאר מין הכל מודים שהוא פטור והלכה כחכמים עכ"ל. הרי הוא דעתו דלאו משום שדרכה לרבוץ על מין שאינו מינה אלא שדרך הזכר לרבוץ על מינו כמו האם ובהא פליגי על הזכר אם חשבינן ליה כמו האם וזה דלא כמימרא של ר"א ראשונה דמיירי על שהיא רובצת על ביצים שאינן מינה. לכן נלע"ד דרבינו סובר כיון דבש"ס לבסוף אמר תנ"ה זכר דעלמא פטור קורא זכר ר"א מחייבין וחכמים פוטרין. משמע דבהאי הוא דפליגי על הזכר דוקא ורובץ על ביצי מינו ר"א מחייב דהוא כמו האם ורבנן פטרי דבזכר פטור. דבעינן והאם רובצת וכמו שפירש הוא למתניתין. ודלא כמימרת ר"א ראשונה וא"כ כפי זה דבקורא נקבה ברובצת על ביצי מין אחר היא כמו שאר נקבות דשאר עופות דבעי ר' זירא ולא איפשיטא. ולהכי רבינו לא חילק בקורא נקבה וכן ראיתי שהרי"ף לא הביא מימרת ר"א ראשונה דודאי דס"ל דלאו הלכתא. כיון דהש"ס הביא תנ"ה וכו' משמע דבהכי הוא דאיירי מתניתין. ומה שאמרו בש"ס על מה דבעי למפשט אביי הן בעיא דר' זירא ודחי ליה דילמא בקורא . הוא לפי סברא דר"א במימרא ראשונה. ואע"פ שלבסוף דאמר תנ"ה הוא דלא כמימרת ר"א ראשונה ואם כן הדר הפישוט דפשיט אביי קם ליה. דהא אזלא לה הך דחייה מ"מ כיון דהש"ס עסיק למדחי ליה הך פישוט אף ע"ג דלבסוף אזל ליה הך דחייה. מ"מ הרי לא ניחא ליה בהך פישוט. ואפשר דהיה יכול למצוא דחיה אחרת לכן כתב רבינו דלא לקי: וראיתי מה שכתב הרא"ש על דברי הרי"ף וגם מ"ש מר"ן הב"י ומה שנלע"ד כתבתי ודוק

דין י"ב שחט מקצת סימנים בתוך הקן קודם שיקחנה חייב לשלח ואם לא שלח אינו לוקה ע"כ. כתב מר"ן בכ"מ והטור היה גורס בדברי רבינו שחט קצת סימנים משמע דאאם קאי והר"ן ג"כ כתב שנראה מדברי רבינו דאאם קאי וכו' תמיה אני דאיך שייך לפרש דקאי אאם והא בבעיא קאמר מהו מי אמרינן כיון דאילו שביק להו מטרפי בעינן לך ולא לכלבך וזאת הדרשא לא נאמרה אלא על האפרוחים שהם נלקחים: ועוד קשה דאם על האם קאי כיצד הוא הבעיין אומר כיון דאילו שביק להו מטרפי בעינן לך ולא לכלבך דמשמע דהאם טרפה פטורה. והא קאמר בש"ס קודם אפרוח שאמו טרפה