לבב דוד רה

המתנות. ובצבי הבא על העז וילדה הולד חייב בחצי המתנות. ובתיש הבא על הצביה הולד פטור מן המתנות ע"כ: ועוד ראיתי לדקדק בסוגיא האמורה על אותו ואת בנו. ת"ר אותו ואת בנו נוהג בכלאים ובכוי רבי אליעזר אומר כלאים הבא מן העז ומן הרחל אותו ואת בנו נוהג בו. כוי אין אותו ואת בנו נוהג בו. הנה כשאמר ר"א כלאים הבא מן העז ומן הרחל או"ב נוהג בו. משמע דהוא לאפוקי הכלאים הבא מן העז ומן הצביה. או מן הצבי ומן התיישה דאינו נוהג בו. וא"כ אמאי אמר כוי וכו' הוה ליה למנקט כלאים הבא מן הצבי ומן העז כמ"ש. ואם נפשך לומר דזה משמע ממה שאמר הבא מן העז ומן הרחל וכו' דזה דוקא נוהג בהם ולא בכלאים האחריני. והוסיף לומר גם הכוי נמי דאינו נוהג בו. זה אי אפשר לומר דודאי זה לא צריך לומר. כיון דאמר דאינו נוהג אלא בבא מן הרחל ומן העז. דאפילו כלאים שיש בו מקצת שה אינו נוהג בו. כ"ש בכוי שהוא בריה בפני עצמו. ועוד מה שאמר רב חסדא אי זהו כוי שנחלקו בו ר"א וחכמים זה הבא מן התיש ומן הצביה וכו' היאך אתו דבריו אלו והלא הכוי הוא בריה בפני עצמו. ואילו כלאים דקתני ליה ברייתא ברישא נוהג בכלאים שעל זה היה צריך לומר איזה כלאים שנחלקו בו ר"א וחכמים זה הבא מן התיש ומן הצביה. ועוד שאם הוא זה כוי שנחלקו בו ר"א ורבנן. אם כן מה הוא הכלאים דקתני לה: ועוד קשה על מה דמוקים בש"ס אחר קושית והא דתנן כוי וכו' ואמר לעולם בצבי הבא על התיישה ורבנן ספוקי מספקא להו אי חוששין לזרע האב או אין חוששין ע"כ. דאם רבנן ספוקי מספקא להו אי חוששין לזרע האב אם כן נייד מדאוקמי לעולם בתיש הבא על הצביה וילדה בת ובת ילדה בן דקא שחיט לה ולברה רבנן סברי חוששין לזרע האב ושה מקצת שה. וכיון שכן במאי מוקי דברי רב חסדא שאמר איזהו כוי שנחלקו בו ר"א וחכמים זה הבא מן התייש. וג"כ תקשה על דברי רבינו שכתב הל' ט' היתה בת הצביה הזאת נקבה וילדה בן ושחט את הנקבה בת הצביה ואת בנה לוקה ע"כ. דאמאי לוקה מספק והא ספקא איכא דשמא אין חוששין לזרע האב ובת הצביה הזאת כולה צבי מקריא ולא מחייב. ועוד קשה על דברי רבינו שאמר אבל העז שבא על הצביה אסור לשחוט אותה ואת בנה. ואם שחט אינו לוקה פרה ובנה אסרה תורה לא צביה ובנה ע"כ. דאמאי אסור והא אמר רב חסדא הכל מודים בהיא צביה ובנה תיש שפטור שה ובנו אמר רחמנא ולא צבי ובנו. וכי תימא שרבינו סבור כיון דקא מקשו על דברי רב חסדא והא דתנן כוי אין שוחטין אותו יכו' ואוקמו דרבנן ספוקי מספקא להו וכו' ואמר רב פפא בתייש הבא על הצביה ולאיסורא דהוא דלא כרב חסדא שאמר שהכל מודים שפטור. דהוא דכיון דחוששין לזרע האב ושה אפילו מקצת שה אסור אבל ליכא מלקות כיון דהא דאמרי רבנן דחוששין לזרע האב הוא מספיקא דוקא. דלרב פפא ס"ל דגם ע"ב הצביה אמרינן שה ואפילו מקצת שה. דלא כרב חסדא דאמר שה ובנו אמר רחמנא ולא צבי ובנו דרבינו אינו מפרש כפירוש רש"י דהוא קאי על הנקבה הבאה מן התייש והצביה עם בנה וכן דעת הרשב"א. דרבינו מפרש לה כצורתה שעל בן הצביה כיון שהוא תיש קרינא עליה בנו שהוא שה עם אמו אל תשחטו ביום אחד. דא"כ מאי שנא איהו מבן צבי ותיישה דלוקה : הן אמת שיש להשיב דבשלמא בבן הצביה והוא תייש דמה דאסרה הוא משום ספק דשמא חוששין לזרע האב. לכן אין בו מלקות אבל בן התיישה אדרבא ממה שאני פוטרו שהוא בן הצבי הוא ספק אי חוששין לזרע האב. וגם אינו מעלה ומוריד לפוטרו. כיון דס"ל לרבנן שה ואפי' מקצת שה. ואמו תיישה הרי חייב מלקות. אבל מ"מ ממה שאמר רבינו על טעם פיטור המלקות משום דפרה ובנה אסרה תורה ולא צביה ובנה שהוא כדברי רב חסדא היה לו לומר שמותר: והנלע"ד ע"ד הוא שרבינו לא גריס בברייתא ובכוי אלא נוהג בכלאים ר"א אומר כלאים הבא מן העז ומן הרחל. אותו ואת בנו נוהג בו כלאים הבא מן התיש ומן הצביה אין אותו ואת בנו נוהג בו ואע"פ שרש"י דחה גירסא זו משום דא"כ מאי אתא רב חסדא לאשמועינן ע"כ. אני אומר שודאי חידוש אתא לאשמועינן בדברי רבנן שאם לא אשמועינן רב חסדא הכי הוה אמרינן שרבנן מחייבי בכלאים הבא מן התייש ומן הצביה אפי' אמו צביה להכי אמר איזהו כלאים שנחלקו בו זה הבא מן התייש ומן הצביה וגמר דבריו ואמר הכל מודים בהיא צביה ובנה תייש שפטור שה ובנו אמר רחמנא ולא צבי ובנו ואם היא תיישה ובנה צבי שחייב שה אמר רחמנא ובנו כל דהו. אלא לפי שלא ביאר איזה אופן היא מחלוקתם כיון שאמר בזה מודים שניהם שפטור ובזה מודים שחייב קא מצדד הש"ס באיזה אופן מה שאמר רב חסדא איזהו כלאים שנחלקו בו ר"א וחכמים זה הבא מן התייש ומן הצביה אי בתייש הבא על הצביה. הא אמר הכל מודים בהיא צביה ובנה תייש שפטור וכו' אי בצבי הבא על התיישה וילדה וקא שחיט לה ולברה והא אמר הכל מודים בהיא תיישה ובנה צבי שחייב וכו' ואוקים לה בתייש הבא על הצביה וילדה בת ובת ילדה בן וקא שחיט לה ולברה רבנן סברי חוששין לזרע האב ושה אפי' מקצת שה ור"א סבר אין חוששין לזרע האב ושה אפילו מקצת שה לא אמרינן ורבינו פסק כרב חסדא דלפי האי דאוקי דבתייש הבא על הצביה וילדה בת ובת ילדה בן ושחט לה ולברה דלרבנן חייב. וכן פסק שצבי הבא על העז ושחט את העז ואת בנה לוקה. שזה לדברי רב חסדא הכל מודים שחייב. ומה שפסק שתייש הבא על הצבייה שאיסורא איכא. הוא משום דמשמע דממה שנקט רב חסדא שפטור. ולא אמר שמותר משמע דמ"מ איסורה איכא כיון דאביו תייש ואית לן דחוששין לזרע האב. אע"ג דגלי קרא שפרה ובנה בדוקא ולא צביה ובנה. החמירו בו חכמים דסובר רבינו כאוקמתא ראשונה דרבנן ס"ל דחוששין לזרע האב. ושה אפילו מקצת שה. ואף על גב דלבתר אוקמו דלרבנן ספוקי מספקא להו. זה הוא משום דקא מקשו והא דתנן כוי אין שוחטין אותו בי"ט וכו' במאי עסיקינן אלימא בתייש הבא על הצבייה וילדה וכו'. דמכח קושיא זו אוקמו דלרבנן מספקא להו . אבל רבינו כתב בהל' י"ט דכוי הוא כמשמעו. דהוא ספק חיה ספק בהמה ולא כמו שהבינו בסוגיא זו דהוא איירי בבא מכלאים של בהמה וחיה שלכן הוקשה להם עד שאמרו דלרבנן ספוקי מספקא להו. וטעמו של רבינו דמפרש לכוי דתנן במתניתין הוא על הכוי ממש משום דהכי אוקמו במסקנא דמס' ביצה