לבב דוד רד

אבל אם ניטל א' דוקא ונשאר השני סגי וכשרה דיונק מהנשאר כפשט דברי רבינו שכתבתי: וכן משמע ממה שכתב הב"י בסי' מ"א משם הרשב"א דשני כבדים הדבוקים בכזית במקום מרה ובכזית במקום חיותה טרפה. משום דיתר כנטול דמי וכאילו ניטלו אלו המקומות. דמשמע דלא מטריף הניטל אלא כשניטלו שניהם אלו המקומות אבל בא' אינו מטריף

והשתא אתו דברי רבינו על נכון דהם לפי המובן כמש"ל ולא קשה תו מה שהקשיתי כן נראה לע"ד ודוק הטיב

שם אבל אם היה מפוזר וכו' הרי זו ספק ויראה לי שהיא אסורה ע"כ. כתב מר"ן בכ"מ ויש . לתמוה וכו'. ונ"ל משום דמדינא לא בעינן שישתייר אלא כזית אחד וכו' או שמא אף כשאחד מהזתים שלם והשני מתלקט איבעיא להו ולכך כתב מפוזר וכו' ה"ז ספק כלומר עלה בתיקו ויראה לי שהיא אסורה וכו' וטעמו משום דאם כן לא הוו שתקי בגמרא מלפרושי דהנך בעיי לא הוו אלא כששני הזיתים מתלקטים עכ"ל. וקשה לי דאף את"ל דהבעיא היא על זית אחד מפוזר וכו' והשני שלם מ"מ כיון דסלקא בתיקו. היה לו לרבינו להתיר משום ספק ספקא דשמא בחד כזית סגי. דמה שאמר רב פפא דבעי שני זיתים א' במקום שתלויה בה ובמקום מרה. הוא משום ספק וכיון שכן בהא איכא ספק ספיקא. ספק דשמא זה הזית הנשאר שלם הוא דצריך להיות. ואת"ל שאינו זה אלא הוא המפוזר וכו' כיון דסלקא בתיקו דהוא ספק אם המפוזר וכו' מדמינן ליה כמו שאינו. או חשבינן ליה להכשיר הרי זה ס"ס ודמיא לגלודה שהתיר רבינו מכח ס"ס. כמו שכתב שם הכ"מ בתירוץ ב' דספק אם הסלע שצריך הוא זה. דהא דבעי תלתא הוא משום ספקא דכמאן הלכתא. ואת"ל דזה הוא הסלע דהלכתא כוותיה דמאן דאמר הוא זה. מ"מ הרי סלקא בתיקו וספיקא הוא אם ניטל מטריף וס"ס הוי: ואפשר לומר דכוונת הרב במה שאמר או שמא אף כשאחד מהזיתים שלם והשני מתלקט וכו' איבעיא להו. הוא דהיינו דממה דקא מבעיא להו הכי. הוא משום דחשבי לדברי רב פפא הוא דהכי הלכתא. ולאו כספק דבכל מקום ואינו דומה לגלודה. דרבינו הוא דמסופק ליה כמאן הלכתא בהנהו תלתא ולכך החמיר ככלהו תלתא דבעי סלע על כל פני השדרה ועל כל ראשי איבריה ועל הטיבור. דבהך גוונא דבבעיא דקא בעי ר' ינאי דהוא על כל אחד לפי סברתו ניטל מהו ועלתה בתיקו דהוא ספק. הויא ס"ס דאם לא ניטל אלא רוחב סלע או מעל כל פני השדרה או רוחב סלע: מעל כל ראשי איבריה או רוחב סלע מעל הטיבור דשמא לאו האי דבעי שישתייר דשמא הלכתא כחד מהנך תרי. ואת"ל דהלכה כמותו דילמא איהו מודה דאם ניטל העור כי אם מאותו מקום בלבד כיון שנשאר כל העור קיים לא מטריף והוי ספק ספקא ולקולא ודוק

פרק י"ב דין ו' שחיטה שאינה ראויה לאכילה . שמה שחיטה וכו' כתב הרב לח"מ וגבי חולין שנשחטו בעזרה ג"כ איפלגו בכי האי גוונא וכו' ורבינו פסק לעיל בפרק שני כר"ש דמתיר שכתב והשוחט ונמצא טרפה הרי אלו מותרין וכו' ויש לתמוה עליו כיון דבברייתא שנה לר"מ בלשון חכמים אע"ג דהך ברייתא מ"מ לא מצינו משנה חולקת עליה דתאמר דהלכה כר"ש בהא ע"כ: ונ"ל דטעמא דרבינו דפסק כר"ש משום דבכסוי הדם דרבי סתם דברי ר"ש בלשון חכמים וספק הוא דפטור. שם בש"ס הביאו על הך מתניתין דנקט דברי ר"ש בלשון חכמים אמר ר' אבא וכו' ולא לכל אמר ר"ש שחיטה שאינה ראויה לא שמה שחיטה דמודה ר"ש שמטהרתה מדי נבלה ואמרו עליה פשיטא וכו' לא צריכא לשוחט את הטרפה והיא חולין בעזרה דתניא השוחט את הטרפה. וכן השוחט ונמצאת טרפה זה וזה חולין בעזרה ר"ש מתיר בהנאה וחכמים אוסרין סד"א הואיל וא"ר שמעון מותר בהנאה אלמא לאו שחיטה היא כלל אימא מידי נבלה נמי לא מטהרה קמ"ל ע"כ. הנה ר' אבא פשיטא דלר"ש דאמר בכסוי הדם דשחיטה שאינה ראויה לא שמה שחיטה יצא לנו בודאי דגם להשוחט חולין בעזרה והיא טרפה דמותר בהנאה וכדי שלא תאמר דגם מידי נבלה נמי לא מטהרה אצטריך לאשמועינן שמודה ר"ש שמטהרתה מידי נבלה. להכי רבינו דפסק כר"ש דפטור מכסוי הדם פסק נמי דמותרין בהנאה כיון דעל מתניתין על דברי ר"ש דשנאו בלשון חכמים אמר הכי רבי אבא בפשיטות דלדידיה היה מותר בהנאה. ואצטריך משום שמטהרתה מידי נבלה. דודאי דדברי ר' אבא לאו משום דבברייתא קתני הכי. דא"כ היה לו לקבוע דבריו על הברייתא ולא האי דמתניתין דכסוי הדם. אלא פשוט כיון דקתני הכי מתניתין בכסוי הדם נפקא לן דלר"ש מותר בהנאה בשוחט חולין בעזרה טרפה וכו' וא"כ לא איכפת לן אם בברייתא נקט דברי ר"מ בלשון חכמים

שם ועגלה ערופה ופרה אדומה כתב הלח"מ וז"ל ולכאורה יש לתמוה על רבינו כיון דאסיקנא בגמרא דמקרי תרוייהו שחיטה ראויה איך כתבה הוא דמשמע דס"ל דהוה שחיטה שאינה ראויה וכו' הא כבר כתב רש"י דבפ"ב דכריתות אוקמוה ההיא דתצא ותרעה בעדר כתנא אחר ומתניתין לא ס"ל הכי ולאו ראויה לאכילה מקרי ולכך פסקה רבינו עכ"ל: ואני אומר דרבינו כתב זה ואע"פ שבש"ס אמרו אינה משנה. שהוא הולך לפי מה שכתב בפ"י מהלכות רוצח הל' ו' ומשתרד לנחל תאסר בהנאה אף ע"פ שעדין לא נערפה. ואם מתה או נשחטה אחר ירידתה הרי זו אסורה בהנאה ע"כ. א"כ הרי איכא צד דשחיטה שאינה ראויה היא. דהוא פסק כרב המנונא וחבריו דס"ל הכי כמו שכתב מר"ן בכ"מ שם. ובפרה אדומה כתב שם בפרק א' הל' נשחטה על גב מערכתה אין לה פדיון עולמית ועל זה הצד אמר לה הכא והקושיא מעיקרא ליתא כלל וק"ל

דין ח' ונוהג בכלאים כיצד צבי שבא על העז ושחט העז ואת בנה לוקה וכו' היתה בת הצביה הזאת נקבה וכו' לוקה משום אותו ואת בנו ע"כ. ראיתי לדקדק בדברי רבינו שכתב ונוהג בכלאים וכו'. ולא הזכיר כוי דקתני בברייתא דלרבנן נוהג בו. ובענין כסוי הדם בפי"ד מהל' אלו הזכיר כלאים והזכיר הכוי שכתב וכן בריה שהיא ספק בהמה או חיה צריך לכסות ואינו מברך ובהל' יום טוב פ"ג הל' א' כתב וכן בריה שהיא ספק אם חיה היא אם בהמה אין שוחטין אותה בי"ט ואם שחט לא יכסה דמו עד לערב. ובהלכות בכורים פ"ט כתב דהכוי שהוא ספק מפרישין ממנו כל