לבב דוד רג

ככולו כ"ש רוב כל א' וא'. ומוכרח דאין זה כוונת דברי רב אלא כמו שפירש מתחלה דקאי על החוטין שהיא נטרפת בהם שאם אפסיק אלימי לגמרי ונשתיירו קטיני אם נפסק רובן טרפה. אבל אם נשאר רובן כשרה דרובו ככולו. או אם נפסקו תרי קטיני ונשאר. אלימי אם נפסק רובו טרפה. אבל אם נשאר רובו כשרה דרובו ככולו. ומשמע מזה דאם לא נפסק שום אחד מהם אלימי או קטיני אע"ג דאיפסיקו רובן כשרה. וזה שלא כדעת רבינו דבעי שלא יפסקו מהם רוב של כל אחד וכמו שביארתי לעיל דבעי תלתא רובי להטריף

אח"כ ראיתי שכמה פירושים בזה ואין להאריך עוד שמה שכתבתי נלע"ד עיקר ודוק

דין כ"ב נשאר בה כזית במקום מרה וכזית במקום שהיא תלויה בו כשרה ע"כ. קשה לי דלמה חזר וכתב זה והלא כבר כתב זה בבבא הקודמת שאמר ואם נשתייר ממנה כזית במקום שהיא תלויה בו וכזית במקום מרה הרי זה מותרת. ועלה היה לו לומר אבל אם היה מפוזר וכו' הרי זו ספק. וג"כ קשה במה שאמר ניטל ממנה מקום שהיא תלויה בו ומקום המרה ואע"פ שהשאר קיים כמו שהיא טרפה דמשמע עד שינטל כולו אבל אם נשאר ממנו מעט כשרה. ומאי שנא. ואי אפשר לפרש דמה שאמר נשאר בה כזית וכו' שאמר אח"כ הוא על הקודם ניטל ממנה מקום שהיא תלויה בו ומקום המרה על זה אמר שאם נשאר ממנו כזית כשרה. דא"כ היה לו לומר נשאר מהם כזית בכל מקום כשרה. ועוד שכתב עלה אבל אם היה מפוזר וכו' דזה נאמר בש"ס על שנשאר כזית במקום שנשאר כזית במקום שתלויה בו ובמקום מרה. עוד דקדקתי בדברי רבינו דבנשתייר ממנה בעי שנים מקום שתלויה בו ומקום מרה. אבל אם לא נשתייר כזית כי אם במקום אחד טרפה. ואילו בניטל ממנה אלו השני זיתים כתב ניטל ממנה מקום שהיא תלויה בו ומקום המרה ואע"פ שהשאר קיים טרפה. משמע דאם לא ניטל כי אם מקום א' כשרה. והרי הפך דבריו הראשונים שאמר דלכשרות בעינן שישארו שנים: ולכן נ"ל שמה שחזר רבי' לומר נשאר בה כזית במקום מרה וכו' כדי לכתוב עליו מ"ש אבל היה מפוזר מעט בכאן וכו' לומר שאפילו היה בכזית א' דווקא והכזית השני שלם טרפה שאם היה אומר בראשונה היינו אומרים שעל שני זיתים הוא אומר. אבל אם א' מהם שלם כשרה לכן חזר וכתב נשאר בה כזית במקום מרה וכזית במקום שהיא תלויה בו כשרה וכתב עלה אבל אם היה מפוזר וכו'. להורות שעל כל זית מהם הוא אומר שאפי' השני הוא שלם. דאם לא כן למה לא כתב בתחלה זה עד שחזר ושנאו: וג"כ שבניטל ממנה מקום שהיא תלויה ומקו' המרה והשאר קיים כמו שהיא דוקא שינטלו שניהם כיון שהשאר קיים. ולמדתי זה מגלודה שכתב בפ"ט דין ז' דאם נשאר מן העור רוחב סלע על פני כל השדרה ורוחב סלע על הטיבור ורוחב סלע על ראשי איבריה הרי זו מותרת ע"כ. שזה דומה לניטל הכבד ונשאר כזית במקום שהיא תלויה בו וכזית במקום מרה. ואח"כ כתב ואם ניטל ברוחב סלע מעל כל פני השדרה או מעל הטבור או מעל ראשי איבריה ושאר כל העור קיים הרי זו ספק ומתירין אותה. שזה דומה לניטל מקום שהיא תלויה בו ונשאר מקום המרה או ניטל מקום המרה ונשאר מקום שהיא תלויה בו ששם אמר שהוא ספק ויראה לו להתיר. גם כן כאן לא אמר שהיא טרפה כי אם בניטלו שני המקומות. אבל במקום א' לא אמר שודאי ס"ל שכשרה והטעם הוא דבנשתייר כסלע דקתני בברייתא דכשרה קא פליגי ביה בש"ס דאיכא מאן דאמר על פני כל השדרה. ואיכא דאמר בראשי פרקים ואיכא דאמר במקום טיבור. דכל אחד מהם סבר במקום א' סגי. ורבינו פסק להחמיר כדברי כולם. דהיינו שישאר כסלע על פני כל השדרה. וישאר סלע על כל ראשי פרקים. וישאר סלע על טיבורו. ודומה לדברי רב פפא שהחמיר בכבד כזית במקום שהיא תלויה וכזית במקום מרה. וכד איבעיא ליה לר' ינאי בר יחזקאל ניטל מקום כל השדרה וכולו קיים. ניטל מקום טיבורו וכולו קיים ניטלו ראשי פרקים וכולו קיים מאי. הוא דהוא בעי לכל אחד לפי סברתו דזה המקום הוא מציל מאי אם ניטל זה המקום וכולו קיים אם כשניטל הוא מטריף או לא ועלתה בתיקו. על זה כתב רבינו שזה ספק דהיינו משום שעלתה בתיקו. וכתב ויראה לי להתיר מן הטעם השני שכתב שם הכ"מ. שאף על פי שהוא מחמיר כדברי שלשתם בענין להציל. כיון שלכל א' שלפי סברתו כנז' עלתה בתיקו. וספק הוא משום דכל א' סובר שזה המקום המציל קא מבעיא ליה אם ניטל זה המקום והנשאר קיים אם מטריף. ג"כ נמי בענין של הכבד אע"פ שרב פפא החמיר משום דשמא כדברי זה ושמא כדברי זה ועשה דבעי שניהם במקום שהיא תלויה בו ובמקום המרה. מ"מ בניטל לא אמרינן דספק אם ניטל זה או זה אם מטריף משום דהוא ס"ס ולא הטריף אלא בניטלו שניהם דוקא כמו הגלודה ולפי שהבעיא היא בגלודה הזכיר רבי' שם שהוא ספק והתיר ולא הזכיר זה הספק כאן: אבל מדברי מר"ן בכ"מ משמע דלא יליף לה ניטל של הכבד מגלודה שכתב וז"ל הכי משמע ודאי דכיון דהני תרי זיתי עיקר חיותה אם ניטלו הרי ניטל חיותה ואע"פ שנשתייר כל הכבד לאו כלום הוא עכ"ל. ולי קשה זה דא"כ מאי בעי ר' ינאי בגלודה אם ניטל הסלע טריפה והלא סברא איכא כמו דאמרינן בכבד. ואפשר דיש לחלק דבשלמא בענין הכבד דמה דמצריכינן כזית במקום שהיא תלויה בו וכזית במקום מרה משום דהוא עיקר חיותא סברא היא דגם בניטלו ונשאר הכבד טרפה משום דאזדא לה חיותא דילה אבל בגלודה טעמא דמצריכינן לה כסלע למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה הוא משום דעל ידי אותו שיור מעלה ארוכה אפשר לומר דאף ע"ג דניטל סלע זה כיון דהעור כולו קיים הוא מעלה ארוכה ולהכי קא מבעיא ליה לרבי ינאי ואתי שפיר ששם כתב רבינו שהוא ספק אם ניטל מטריף או לא והתיר משום שהוא ספק ספיקא כמ"ש שם הכ"מ בתירוץ שני וכאן אסר ואעפ"כ גם לפי זה אפשר לומר דבניטל מקום חיותה לבד והכבד כולו קיים. לא בעינן שישאר כזית כיון דהוא לענין חיותה שם אפילו לא נשאר ממנו כי אם מעט הרי הכבד יונק ממנו חיותה. אבל אם ניטל הכבד כולו בעינן שישאר כזית במקום שהוא תלויה בו וכזית במקום מרה לפי שבפחות מכזית כמאן דליתיה דמי: וג"כ אוסיף לומר כיון דהוא משום חיותה דכבד לא מצטרפינן אלא א"כ ניטלו שניהם מקום שהוא תלויה בו ומקום המרה דליכא שום חיותה כלל.