לבב דוד רב

ומה שמקשה עוד וע"ק לפי סברתו וכו' וכיון דאיכא תרוויהו בנחתך לבד סגי אבל בצומת הגידין לחודייהו בעינן ניטל ובנחתך לא סגי ע"כ. לא ידעתי מאי קאמר וכיון דאיכא תרוויהו בנחתך לבד סגי והא כיון דנחתכה הארכובה וצומת הגידין הרי ניטל צומת הגידין עם הארכובה ולא מקרי נחתך לבד אלא ניטלו ג"כ. ועוד מה שאמר אבל בצומת הגידין לחודייהו בעינן ניטל ובנחתך לא סגי זה הפך סברתו מה שאמר דהר"א אינו מכחיש הדין כלל דהיכא דנחתכו אף על פי שלא ניטלו טרפה דבחתיכה לבד בלא ניטלו טרפה: הן אמת שמדברי רבינו שכתב אם נחתכו הגידין לבד והרגל קיימת וכו' משמע דנחתכו ולא נשארו שם אלא ניטלו ועל זה משיג הראב"ד אבל ממ"ש בדין שאחר זה נחתך רובו וכו' ואין צריך לומר שנחתכו כולן או ניטלו כולן ע"כ. משמע דבפי' נחתך שייך נמי אפי' לא ניטלו וכיון דבנחתכו דרישא איירי שניטלו שעלה משיג הראב"ד לא קשה מה שהקשה הרב לחם משנה ודוק

דין י"ח נחתך בבהמה וכו' נחתך רובו של כל א' מהם טרפה כתב מר"ן בכ"מ ואף על גב דפסק כמר בר רב אשי דמכשיר אפי' נחתך לגמרי רוב בנין או רוב מנין י"ל דהא גריע שלא נשתייר שום אחד מהם שלם ע"כ. נראה דפירוש דבריו דקשיא ליה דלמה אם נחתך רוב של כל אחד טרפה והלא בנחתך לגמרי העב שהוא רוב בנין כיון שנשארו תרי קטיני כשר וכן אם נחתכו לגמרי תרי קטיני אם נשאר העב כשר א"כ כיון שנשארו שלשתם ולא נחתך שום אחד מהם אע"ג שנחתך רוב של כל א' מ"מ הרי איכא תלתא חוטין בעין. ותירץ דהא גריע דבשלמא אם נחתך העב שהוא רוב בנין אע"ג שנחתך לגמרי הרי רוב מנין הוא שלם או אם נחתכו רוב מנין שהוא תרי קטיני הרי רוב בנין שהוא שלם אבל בנחתך רוב של כל א' אין שום א' מהם שלם. ובודאי שדברי רבינו כך הוא שהשלשה חוטין נחתך מכל א מהם הרוב: וראיתי להלח"מ שפירש בדברי רבינו רוב של כל א' מהחוטין שנטרף בהן ד"מ אם נפסק העב ונחתך רוב א' מהקטנים או נפסקו מהקטנים ונחתך רוב העב ע"כ. ודבריו אלו היו קשים אצלי דלמה צריך עד שיחתוך רוב של המטריף והלא כשנחתך העב בעינן שישארו תרי קטיני ומשמע שלמים שאפי' לא נחתך רוב יהיה טרפה כשנחתך דהכי משמע שיהיו הקטיני כברייתם וגם כן אם נחתכו תרי קטיני ונשאר העב משמע שיהיה שלם כברייתו ולא חסר ממנו כלל. דבשלמא לפשט דברי רבינו דבעינן שיהיו כולם לא חסר מהם הרוב משום דהוה אמינא כיון שלא נחתך שום א' מהם והרי איכא תלתא אע"ג דנחסר הרוב מכל א' כשרים. אבל לדבריו דאיירי שנחתך או רוב בנין או רוב מנין לגמרי אימא שאפי' לא נחסר הרוב מהנשאר שיהיו טרפה: וכי תימא דאתא לאשמועינן דאם נחתך המיעוט בהנשאר כשר משום דנשאר הרוב ורובו ככולו. לא הוה ליה לרב למנקט בלשון דאתא לאשמועינן דטרפה. אלא הוה ליה למנקט בלשון הכשרות ולומר שאם חסר המיעוט כשר. ועל מה שכתב אבל אין לפרש שיפסקו רוב השלשה דהא כשנפסקו רוב הב' והוא הא' גדול והא' קטן לא נשאר שם לא רוב מנין ולא רוב בנין ע"כ. לזה יש להשיב שכשנשאר אחד שלם השני. אע"פ שמהשני הלך הרוב הרי המיעוט הנשאר מהעב הוא משלים להרוב שנחסר מהשני הקטן. דפחות מהרוב בחוט העב הוא יותר מהרוב של החוט הקטן וא"כ משלים לרוב שחסר מהחוט הקטן אבל אם חסרו רוב מכל א' הרי מיעוט הנשאר מחוט הגדול העב אינו משלים לתרי רובי דחוטים הקטנים. עוד כתב הרב וכן נראה שם מדברי הרא"ש: ואנכי איש צעיר ראיתי שדברי הרא"ש אינם כדבריו שדברי הרא"ש בעי ששני חוטי קטיני נפסק רובן שאם לא נפסק אלא מא' לבד כשרה דהא הכי אמר בפירוש וז"ל כגון אי איפסיק אלימי ונשתיירו קטיני ונפסק רובן טרפה ע"כ. הרי אמר על הקטיני ונפסק רובן שהוא על שניהם אמר ובודאי שבכך הוא דומה שנפסקו קטיני ורוב אלימי. שאינו טרפה באלימי עד שיפסק רובו כנגדו ברוב מנין שהוא קטיני שאינו טרפה עד שיפסק הרוב מהם בכללותם דומיא לאלימי: וזה לפי הסברא כך הוא שאם לא נפסק מהקטיני כי אם מאחד הרי כשתצרף מיעוט הנשאר מהאחד הנפסק עם האחד הנשאר שלם הרי נשאר רוב של רוב מנין ורובו ככולו. ומה שאמר שלשון הרא"ש שהוא מגומגם נראה שהוא משום זה דנקט שנפסק רוב של שניהם. ואזל לפי מה שאמר אח"כ אבל אין לפרש וכו' שלפי סברתו זאת הוכרח לפרש דברי הרא"ש שאמר רוב רוב כל א' וא' מן החוטין שהיא נטרפת בהם דלאו על תרי קטיני בכולם אמר אלא על אחד מהם ומה שאמר ונפסק רובן לאו דוקא דעל זה הוא שאמר שהוא מגומגם וכבר כתבתי דהסברא הוא כמו פשט דבריו של הרא"ש ז"ל ואינו מגומגם ואני רואה שלשונו בכאן הוא מגומגם שלפי מה שאמר בשנפסקו רוב הב' והוא הא' גדול והא' קטן לא נשאר שם לא רוב מנין ולא רוב בנין א"כ למה אצטריך לומר בתחלה ר"מ אם נפסק העב דמשמע דנפסק כולו. והלא ברוב הגדול ורוב א' קטן סגי להטריף. וג"כ במה שאמר או נפסקו הקטיני ונחתך רוב העב דלמה צריך שיפסקו הקטיני לגמרי והלא גם ברוב של א' מהקטיני עם רוב הגדול הוא אמר שלא נשאר שם לא רוב מנין ולא רוב בנין. ולא ידעתי כיצד אתו דבריו ז"ל. אבל ודאי נראה שדברי רבינו כך הם דאינה טרפה עד שיחסר רוב מכל אחד ואם לא חסר כי אם משנים כשרה ודוק

ואגב נראה לי לפרש דברי הרא"ש שאמר שם אבל אין לפרש כפשטיה דרב דבעי רוב כל א' וא' דא"כ הוי דלא כמר בר רב אשי אם לא שנאמר דרוב כל א' וא' גריעה מרוב בנין או מרוב מנין והא לא מסתבר כלל דפשיטא דלמר בר רב אשי אם נשתייר רוב אלימי או רוב קטיני כשר דרובו ככולו וכל שכן רוב כל א' וא' ע"כ

נלע"ד דהכי פירוש דבריו שלפי שדברי רב הכי הם צומת הגידין שאמרו ברובו ולפי דמפרשי לה רוב כל א' וא' הרי משמע משום דחשבינן כאילו ניטלו לגמרי. וא"כ צריך שיהא בהם בכל א' שישאר הרוב לזה אמר דאין לפרש כך דאם כן הוי דלא כמר בר רב אשי שאמר דברוב מנין או ברוב בנין כשר דלדידיה לא צריך רוב בכל א' דבשנים סגי והשלישי אע"פ שנחתך רובו. כיון דבתרי איכא רובא כשר. ואמר אם לא שנאמר דרוב כל א' וא' גריעה מרוב בנין או רוב מנין לכך צריך רב לאשמועינן דאה"נ דאם יהא רוב כל א' מהני. על זה אמר דהא לא מסתבר כלל דפשיטא דלמר בר רב אשי אם נשתייר רוב אלימי או רוב תרי קטיני כשר דרובו