לבב דוד רא

דברי הרשב"א שכתב על דברי רבינו ולא יראה לי כן שהרי הכבד א' מהמנויין וכו': דהיינו שאי אפשר לומר שאם נבראת בלא כבד כשרה כיון דכל עיקר טרפות הכבד אם ניטל הוא מפני המרה ואם נבראת בלא כבד הרי היא חסרת המרה וחסרת המרה טרפה היא ולא מנו נטולה וכו'. שזה כתב על מ"ש רבינו כנ' שכתב כל אבר וכו' אבל אבר שנאמר בו אם ניטל טרפה אינה נאסרת אלא אם נחתך אותו אבר אבל אם נבראת חסרה אותו אבר הרי זו מותרת שאם לא תאמר כן נמצאת החסרה והנטולה אחת ע"כ. על זה אמר ולא מנו נטולה וחסרה אלא ללמדנו וכו' והדברים מובנים מעצמן

פרק ז' דין כ' כל עוף שנמצאת והוריק לבו או כבדו וכו' הרי הן כמו שניטלו וטרפה ע"כ. אע"ג דכבר אין נקובתו במשהו כיון דשליט ביה האור נשרף כולו אף על פי דלא חזינן הורקה בכולו מכות האש נכנס בכולו והוה ליה כאילו נפל כולו וטרפה וזהו מה שכתב רבינו הרי הן כמו שניטלו שעל הכבד הוא שהוצרך לומר כך ולא אמר כמו שניקבו ובש"ס בעי ר"י בריה דריב"ל מריב"ל הוריקה כבד כנגד בני מיעים מהו א"ל טרפה. ולא יהא אלא ניטלה אמר רבא וכו' דהיינו שאע"ג שאין שינוי בבני מיעים אלא בכבד אמרינן דנחמרו בני מעיה דהוה ליה כאילו ניטלו בני מעיה. כ"ש דעל הכבד עצמו דבו היתה הריעותא דאמרינן כאילו ניטל כולו דהוא טרפה דרבינו מפרש כוונת הבעיא דאמר כנגד בני מעים דלא כרש"י ז"ל אלא פירוש כנגד הוא דומה לבני מעים שהם ירוקים ומה שמפרש כך משום דאי כפירוש רש"י משמע דאינו מטריף הכבד אלא אם היה הירקות בצד שכנגד בני מעים וזה שלא כהך ברייתא דקתני באלו בני מעיין אמרו בקרקבן בלב ובכבד. דמשמע דבכבד בכל מקום שהוא. וכל הנך אמוראי כולם מפרשי למתניתין הכי דמיירי בלב ובקרקבן ובכבד דמשמע מדלא חלקו בכבד שהוא דומה לקרקבן וללב שבכל מקום שהוריק טרפה מה דפריך ולא יהא אלא ניטלה משום שהיה סובר דמה שאמר לו טרפה הוא משום דמראה ירקות בכבד הוא כמו ניקב דמראה ירקות הוא נוקב ועל זה הקשה לו ולא יהא אלא ניטלה. ותירץ רבא דמראה ירקות הוא ידוע שנפל לאור ונחמרו בני מעיו שאע"פ שלא ראינו שנפל לאור זה מורה בודאי שנפל לאור ונחמרו בני מעיו. ומעתה נסתלקה השגת הראב"ד וג"כ לא קשה מה שהקשה הרשב"א על רבינו

פרק ח' דין ט"ו ואל תתמה ותאמר כיצד ץ תחתך למעלה וכו' ולא נאסרה בהמה זו מפני שהיא חתוכת רגל ממקום זה אלא מפני שנחתכו הגידין שחתיכתן מכלל הטרפיות כמו שיתבאר ע"כ. כתב מר"ן בכ"מ ומ"ש לא נאסרה בהמה זו וכו' נראה שזו טענה אחרת וכו' אלא מפני שנחתכו הגידים ע"כ. ומדברי רבינו בפירוש המשנה נראה שאין זו טענה אחרת אלא שהוא פירוש למה שאמרו בש"ס אין אומרין בטרפות זו דומה לזו שהרי חותכה מכאן ומתה חותכה מכאן וחיה. שזה שכתב הוא בראשונה שבטרפות תחתך מכאן ותחיה ומכאן ותמות. שהסיבה היא משום שחתוכת צומת הגידין לאו משום שהיא חתוכת רגל ממקום זה. אלא מפני שחתוכת הגידין מכלל הטרפות. וז"ל בפירוש המשנה ואל תתמה היאך תחתוך צומת הגידין והיא טרפה. ואם נחתך הפרק שבו צומת הגידין היא מותרת. לפי שחתיכת היתרים אינם חתיכת העצם שזו ממיתה וזו אינה ממיתה. והוא מה שאמרו אין אומרין בטרפות זו דומה לזו. שהרי חותכה מכאן וחיה חותכה מכאן ומתה ע"כ. הרי להדיא שאין זו טענה אחרת

דין ט"ז נטולה כיצד וכו' וכבר ביארנו וכו' עיין להראב"ד שהשיג על רבינו שאם כן מה בין חתוכה לפסוקה והוא סבור שניטל צומת הגידין הוא שנחתכו וכו' דכוונתו שהיה לו לכלול נחתכו צומת הגידין בדיני פסוקה. ואנכי איש צעיר נ"ל דליכא השגה בזה על רבינו שרבינו תפס לשון המשנה דקתני שניטל צומת הגידין וקתני הכי לומר שאפילו לא נחתך העצם דלאו משום פסוקה אלא משום שניטל צומת הגידין וכן פירש שם רש"י ז"ל שניטל אפילו לא נחתך העצם

ועל מה שאמר עוד בהשגה אם רצה למנותה בנטולין יאמר שאם לא נחתכו אלא שנעקרו וכו' ולפיכך אמר שניטל צומת הגידין ולא אמר שנחתך ע"כ. לעד"ן זה א"א שהרי עולא קא פריך לרב יהודה בשלמא לדידי וכו' אלא לדידך מאי וכן שניטל צומת הגידין ע"כ. דאם פירוש שניטל הוא שלא נחתכו אלא שנתקפלו הא אתיא מתניתין שפיר. דניטל לאו היינו לחתך אלא דאע"ג דלא נחתכה הרגל אלא שנתקפלו צומת הגידין שנעקרו ממקומן. ומאי קא פריך מאי וכן שניטל צומת הגידין. דלרבינו דמפרש נחתכו קא פריך שפיר. וכמו שכתב שם רש"י ז"ל וז"ל והא ליכא למימר תני ארכובה עם צומת הגידין והדר תני צומת הגידין בלא ארכובה. דאם כן ליתני צומת הגידין וכ"ש נחתכה ע"כ'. דודאי דבצד שנחתכו הוי כ"ש כמו שכתב רש"י כנז'. אבל אי אמרינן שלא נחתכו אלא שנעקרו ממקומן ונתקפלו לא תקשי דליתני ניטל צומת הגידין וכ"ש דנחתכו דשאני נעקרו דכאיב לה תמיד ומתה מחמת הכאב לא כן כשנחתכו דאין לה כאב עוד. דודאי כשאנו אומרין שניטל צומת הגידין הוא שנעקרו ממקומן ונתקפלו דטרפה אנו אומרים האי סברא דהוא משום דכאיב לה תמיד כנז'. אבל אם אנו מפרשים לה שהוא נחתכו קאמר. יש סברא לאידך גיסא לומר אבל בשלא נחתכו אלא שנעקרו ממקומן ונתקפלו אם עדיין הם יונקים מהגוף כשרה וכמו שכתב מר"ן בכסף משנה: וראיתי להלח"מ ז"ל שכתב ונראה דהר"א ז"ל אינו מכחיש הדין כלל דהיכא דנחתכו אע"פ שלא ניטלו טרפה וכו' משמע דאי איפסיקו כולהו טרפה והיינו נחתך ואם כן קשה לדברי הר"א ז"ל למה אמרו במתניתין וכן שניטלו לישמועינן רבותא דאפי' נחתך ע"כ. הנה מלבד דמר"ן בכ"מ כתב דלא אמר הראב"ד דטרפה אלא לדברי רבינו שסובר שניטל היינו נחתך מוטב הי"ל לפרש דניטל היינו שנעקרו מן הארכובה ע"כ. דהיינו שבצד שנחתכו הוא שגורם לטרפות יותר מדניטלו וכמ"ש. עוד קשה דמניין לו לומר דלדברי הראב"ד נחתכו אף על פי שלא ניטלו טרפה. דאם משום דאמרו שם איפסיק אלימי וכו' משמע דבכולהו טרפה אי מהא לא אריא דאימא דהוא שניטלו מהרגל ולא שנחתכו ונשארו שם חתוכים. ומדברי הראב"ד הכי משמע דלא השיג על רבינו אלא דלמה מנה אותה בנטולים דמשמע דנחתכו ולא נשארו שם.