לבב דוד ר

תשובה לא מנה האפיקורוס הכופר בתורת ה' וכו'. ואיך כתב כאן או אפיקורוס והוא הכופר בתורה. עוד הקשה שנראה מלשונו דדווקא כופר בתורה שבכתב הרי הוא כעכ"ום ושחיטתו נבלה אפי' אחרים עומדים על גביו שכ"כ הרי הוא כעכ"ום. אבל כופר בתורה שבעל פה כצדוק ובייתוס אם אחרים עומדים על גביו מותר ואמאי הא מנה בהלכות תשובה הכופרים שלשה כופר בתורה שבכתב וכופר בתורה שבע"פ. ואף על פי שיש חילוק מ"מ מאין מצא חילוק זה לענין שחיטה וצ"ע עכ"ל: ואנכי נ"ל דלא קשה מזה דרבינו בלשונו קצר וכלל במלת אפיקורוס והוא הכופר בתורה ובמשה רבינו שנכלל בזה האומר שאין נבואה כלל ואין שם מדע שמגיע מהבורא ללב בני אדם והמכחיש נבואתו של משה רבינו וגם כן מה שקרא שם כופר האומר שאין התורה מעם ה' אפי' פסוק א' וכו' אם אמר משה אמרו מפי עצמו הרי זה כופר בתורה שאלו נוגעים לתורה ולנבואת משה רבינו ע"ה ועל הקושיא השנית כתב מר"ן בכ"מ שרבינו למדה ממאי דאוקי אביי מתני' דהכל שוחטין וכו' דצדוקים ובייתוסים לדידן בכותיים קודם שעשאום כנכרים דמו עכ"ל:

פרנק ה' דין ד' ובגדיים וטלאים אפי' חתול ושועל ונמייה וכיוצא בהן יש להן דריסה וכל שכן בעופות ע"כ. כתב מר"ן בכ"מ ודע דברייתא הכי מתניא דרוסת חתול נץ ונמייה עד שתנקף לחלל וכיון דפסקינן כוותיה בנץ אמאי לא פסקינן כוותיה בחתול ונמייה דלא הוי דריסה עד שתנקב לחלל ע"כ. ונ"ל דבשלמא בנץ קאמר על הך ברייתא דקא מותיב לרב חסדא מתיבי וכו' ותסברא נץ לא דריס והתנן ודרוסת הנץ תירץ לו כדי דלא ליפלוג ברייתא אמתניתין הא לא קשיא כאן בעופות כאן בגדיים וטלאים לכן רבי' פסק הכי כי האי שינוייא כדי דלא ליהוו פליגי. אבל בחתול ונמייה פסק כרב חסדא כאיכא דאמרי הא מני ברבי היא דתניא ברבי אומר לא אמרו יש דרוסה אלא וכו' דהיינו דהא דקתני עד שתנקב לחלל ברבי היא ובמקום שאין מצילין ורבנן פליגי עליה דאף במקום שאין מצילין יש דרוסה וכמו שפירש שם דש"י להכי פסק כרב חסדא משום דרבנן כוותיה וכלישנא בתרא דהוא לחומרא

פרק ו' דין י"ב מחט שנמצאת בעובי בית הכוסות וכו' שודאי אחר שחיטה דחקה המחט ונקבה ע"כ. הנה כבר כתב רבינו בדין שלמעלה שבית הכוסות שניקב א' מהן לחוץ טרפה לאפוקי תוך חלל חברו ומ"ש מחט שנמצאת בעובי בית הכוסות מצד א' כשרה דמשמע אפי' מצד חוץ הוא שלא נקב העור כולו אלא המחט הוא בעובי העור החיצון. וא"כ מה שאמר ואם נקבה נקב מפולש לתוך חלל בית הכוסות דלא אמר אבל אם היתה משני צדדין טרפה הוא להורות שאם משני צדדין היא דהיינו שהיתה המחט תחובה. בכל עובי. בית הכוסות הרי נקבה לתוך החלל של בית הכוסות. וזהו שאמרו משני צדדין טרפה. ולפי שאפשר שלא באה המחט אלא לאחר שחיטה. אמרה הברייתא נמצא עליה קורט דם בידוע שלפני שחיטה. לא נמצא עליה קורט דם בידוע שלאחר שחיטה. והמעשה שהביאו בש"ס שהביאו לפני ר' מחט שנמצאת בעובי בית הכוסות מצד א' והפכה ד' ומצא עליה קורט דם וטרפה. זה ענין אחר דלאו משום דאסתפק אם קודם שחיטה או לאחר שחיטה. אלא להבחין אם ניקב לחוץ ג"כ או לא. שהמחט היתה בצד שהוא מבפנים וזה היה משום שנראה לו שהמחט יצאה לחוץ ג"כ וחזרה והפכה לראות שודאי שאם לא נראה לו שיצתה לחוץ לא היה בודקה שהרי במתניתין לא קתני אלא שניקבו לחוץ דווקא. ותדע שכך הוא שהרי אמרו בש"ס בהך עובדא ואמר אם אין שם מכה קורט דם מנין. אלמא לא עשה אלא כדי להבחין אם יש מכה או לא. וכן אמר אביי כד אזל לגבי רבי עוירא וסיפר לו המעשה אמר ליה טרח מרייה לההוא גברא מתניתין היא המסס ובית הכוסות שניקבו לחוץ. ורבינו לא הביא דצריך לבדוק גם מצד אחר כהך עובדא. דשאני רבי דעשה משום שנראה לו שבתחלה יצאה לחוץ. והוא ז"ל כתב כסתמא דמתניתין דקתני שניקבו לחוץ בידוע. אבל אם אין ידוע שניקב לחוץ אין צריך בדיקה אפילו היכא דאיכא מחט בעובי בית הכוסות בצד פנים אבל היכא דניקב נקב מפולש לתוך חלל בית הכוסות שזה טרפה אלא דיש להסתפק שמא לאחר שחיטה בדקינן לה שאם נמצאת טפת דם במקום הנקב ודאי קודם שחיטה ניקב. וזה כדברי הברייתא דמצד א' כשרה. משני צדדין טרפה. ואח"כ אמרה נמצא קורט דם וכו' דהיינו כדי שלא להסתפק שמא אחר שחיטה נעשה הוא דבדקינן לה ולא משום כדי לבדוק אותה אם ניקב או לא דמשני צדדין ודאי ניקבה: ומעתה הותרו שני ההשגות של הראב"ד וגם מה שהקשה מר"ן בכ"מ. וכן ראיתי להרי"ף שלא הביא הך עובדא דרבי והביא הברייתא כצורתה. דהוא נראה להדיא כמ"ש ודוק כן נלע"ד בכוונת דברי רבינו

דין כ' כל אבר שאמרו וכו' שכל היתר כנטול הוא חשוב כתב הכ"מ וז"ל ומשמע דלדעת רבינו נמצאו לה שני כבדים כשרה דאע"ג דכנטול דמי אין בכך כלום דכנטול דמי היינו לומר דכחסר מתחלת ברייתו דמי וחסר הכבד כשרה שלא אמרו דטרפה אלא בניטל כולו. ויש לדחות ולומר דא"א להבראות חסרת הכבד ע"כ. שודאי שלדברי רבינו שאמר דכל אבר שניקב במשהו כך אם ניטל כולו טרפה. וכן אם נברא בשני איברים מאותו אבר טרפה שכל היתר כנטול הוא חשוב מזה יצא לנו אם נמצאו לה שני כבדים כשרה דאף ע"ג דכנטול דמי והכבד אם ניטל טרפה אין בכך כלום. דכנטול דמי היינו לומר דכחסר מתחלת ברייתו וחסר הכבד כשרה. שלא אמרו דטרפה אלא בניטל כולו. דהיינו שהיה הכבד וניטל כולו דכאשר נברא בכבד וניטל טרפה שאינה חיה בניטל כולו. אבל אם נבראת בלא כבד כשרה ומה שאמרו בכבד דניטל כולו טרפה דמשמע בכל גוונא אפילו בשנבראת חסרה הרי רבינו' כתב בפ"ח דין כ"ד אבל אבר שנאמר בו אם ניטל טרפה. וכו' אם נבראת חסרה מותרת. ומה שאמר ויש לדחות ולומר דהיינו שמתחלה קא דייק הכי לדעת הרמב"ם כיון שהכבד אין נקב מטריף א"כ שני כבדים כשרה וחלק בין נברא חסר לבין ניטל אחר כך ובאמת שכך הוא לשון הרמב"ם שהבאתי לעיל ששם מחלק להדייא בין אם אמרו ניטל לאמרו חסר ולכן שני כבדים כשרה. ודחה זאת' הסברא של רבינו משום דא"א להבראות חסרת הכבד. וא"כ אם נמצאו לה שני כבדים טרפה. ואחר כך הביא