לבב דוד קצט

רבינא שצריך לשאול לו. על זה אמר שכך וכו' והדברים שאמר אח"כ הם מובנים מעצמם. ולפי דבריו אלו ז"ל משמע דלדעת רבינא ההיא ברייתא פליגא אמתניתין דלדעת תנא דמתניתין לית ליה רוב מצויין אצל שחיטה מומחים הם. ורבינו לא ס"ל כדעת רבינא בהא אלא כהנך אמוראי דלכתחלה הוא דעביד כרבינא כך נראה לי לומר דברי הכ"מ

דין ח' אבד לו גדי או תרנגול וכו' כתב הכ"מ וכתבו הרשב"א והר"ן ז"ל ויש לתמוה על הרמב"ם וכו' ואפשר לומר וכו' נראה מדבריו וכו' ובההוא עובדא דלא נמצא בבית ולא באשפה שבבית דשריוה כמאן וכו'. עיין בדברי הר"ן שכתב ומוכח בתוספתא דכי היכי דפליגי באשפה שבבית הכי נמי פליגי בשוק עצמו וכו' ואם כן בדין שתמה על רבינו דההיא עובדא דנמצא בשוק הוא כדברי רבי חנינא שמתיר ועובדא דסמכא היא. וכן ראיתי בתוספתא שם דקתני בסתמא המוצא תרנגולת שחוטה בשוק וכו' ואין יודע מה טיבה הולכין אחר הרוב ע"כ. הרי שאם היו רוב טבחי ישראל מותרת אע"פ שמצאה בשוק. ונראה לי שמזה הוא מה שאמר ומוכח בתוספתא דהכי נמי פליגי בשוק עצמו דהיינו דבתוספתא הנז' קא מתיר בנמצאת בשוק א"כ ר' חנינא דמתיר הוא אפילו בשוק עצמו ואתיא כדברי ר' חנינא: ולעד"ן דרבינו סבר כיון דהך עובדא דלא כסוגיא דידן בשני מקומות דלדברי רב נחמן הא אמר ובבית דכ"ע לא פליגי דשרי באשפה שבשוק כ"ע לא פליגי דאסור כי פליגי באשפה שבבית מ"ס אין אדם עשוי להטיל נבלתו באשפה שבבית ומ"ס אין אדם עשוי להטיל נבלתו באשפה שבבית ע"כ. דהיינו שר' חנינא סובר דאין אדם עשוי להטיל נבלתו באשפה שבבית משום דמסרח וזאת לאו נבלה דרוב המצויים אצל שחיטה מומחין הם תרווייהו סברי הכי. אבל ר"י סבר דאדם עשוי להטיל נבלתו באשפה שבבית וא"כ נבלה זאת. הרי לפי טעם של ר' חנינא שאמר הכי משום דעביד סרחון ואין אדם עביד סרחון באשפה שבביתו. אם כן אם נמצא בשוק שאינו באשפה שבביתו גם ר' חנינא יודה שאסור שאדם עשוי להשליך נבלתו בשוק. וזה דלא כהך עובדא דסברי דר' חנינא אמר דבריו גם בנמצא בשוק וגם כן לפי מה שתירצו. אמרו לא נחלקו עליו אלא באשפה שבבית. משמע דחוץ מזה אסור והרי רב נחמן וסתמא דש"ס בהאי סוגיא סברי דלא כהך עובדא: ועוד אפשר לומר דבהך עובדא שהתירוהי דקאמר משום שחיטה כר' חנינא. משום שהיא שחיטה כשרה אע"ג דלא חזינן אם מומחה שחטו. דרוב המצויים אצל שחיטה מומחים הם. דסבירא להו דבהא פליגי דר"י סבר לא אמרינם מומחים הם ור' חנינא סבר מומחים הם. וכמו שרצו לומר כאן לימא רוב מצויין אצל שחיטה מומחים הם תנאי דתניא הרי שאבדו לו. ומה שאמר ר' נראין דברים של ר' יהודה שמצאן באשפה. הוא לומר שסברת רבי שרוב המצויים אצל שחיטה מומחים. אלא אם מצאן באשפה שמא נתנבל והשליכו לאשפה. ודברי רבי חנינא שמצאן בבית. דהיינו במקום שאינו אשפה ולאו דוקא בבית. ולהכי התירוהו אע"פ שהוא מצאהו בשוק משום דסברא של חנינא דרוב המצויים אצל שחיטה מומחים הם קא מסכים רבי בה. אבל לפי מה שאמר רב נחמן הכא דכ"ע רוב מצויים אצל שחיטה מומחים הם. ובבית דכ"ע לא פליגי דשרי וכו' דלא התיר ר"י אלא בבית שגם ר"י ס"ל שרוב מצויין אלל שחיטה מומחין הן אלא משום דנתנבל והשליכו כל מקום שאין בבית אמרינן אדם עשוי להשליך נבלתו חוץ לבית בכל מקום שהוא לא שנא באשפה שבבית לא שנא בשוק פסקו כר"י דמחמיר וכמ"ש מר"ן בכ"מ לבסוף

דין י"ג התחיל העכ"ום וכו' כתב מר"ן בכ"מ פ' השוחט וכו' אמר רבא הכל וכו'. פירש"י וא"כ למ"ד אינה לשחיטה אלא לבסוף וכו' ואיטרפה לה וכו'. דהיינו שודאי דלמ"ד ישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף שודאי פסולה. שהרי בשחיטה זו שחט העכ"ום. אלא אפי' למ"ד אינה לשחיטה אלא לבסוף ונימא דאם. שחט סימן א' נכרי וסימן א' ישראל שלבסוף שהוא עיקר השחיטה עושה על ידי ישראל אפ"ה פסולה. ולהכי רבינו שהוא פסק במקומות אחרים שישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף נקט האי טעמא משום דישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף דאי הוה נקט משום דנעשה בה מעשה טרפה. הוה משמע דהוא סבר דאינה אלא לבסוף ומשום מעשה טרפה הוא דהויא והוא סובר במקומות אחרים דישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף ואם כן דבריו סתרי אהדדי וכדי שלא נאמר כיון דישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף א"כ גם בכל אופן שישחוט העכ"ום הוי פסולה. להכי אמר אבל אם שחט העכ"ום דבר שאינו עושה אותו נבלה. כגון חצי הגרגרת בלבד וגמר ישראל הרי זו כשרה כיון דבאותו מקום שחיטת העכ"ום כמאן דליתא דמיא: ולפי שלכאורה יקשה על זה דכיון דישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף אע"פ שבגרגרת הפסוקה אינה טריפה ושחיטה בו כמאן דליתא דמיא. מ"מ זה דוקא לענין טרפיות. אבל לענין שחיטת העכ"ום שאסר אותה הכתוב וישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף הרי מ"מ שחט בה העכ"ום והיא נבלה. לכן הכ"מ הביא דברי רש"י שפירש מעשה טרפה שהיה כדי וכשיעור לטורפה בו נעשה בה ביד נכרי. וכתב על זה וז"ש רבינו שבין התחיל וכו' אבל אם לא נעשה ביד עכ"ום מעשה טרפה דהיינו שחט חצי הגרגרת דבר ברור דכשרה ע"כ לשונו. דהיינו לומר דמזה אנו נלמוד לדברי רבינו שתפס בדבריו רבא על שניהם שנעשה מעשה טרפה לומר דוקא אם דבמה שעשה הוא שייך בו טרפה. אבל במקום שאין שייך בו טרפה הוא בדלא עבד העכ"ום מידי כלל גם לדברי אידך מ"ד נמי. דבמקום דלא שייך טרפה דאינו צריך לשחיטה כמאן דלא עבד העכ"ום מידי ולהכי כתב רבינו כגון ששחט חצי הגרגרת בלבד וגמר ישראל הרי זו כשרה כנ"ל: וראיתי להלח"מ מה שהקשה יעו"ש ולפי דברינו לא קשה מעיקרא כלל. ועוד עלה על דעתי דמה שאמר רבא שנעשה בה מעשה טרפה. דהוא טרפה ולא פסולה. כיון דגמר השחיטה הוא ביד ישראל. אבל למאן דאית ליה ישנה לשחיטה מתח"וס הרי נבלה. לכן נקט רבינו דישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף ואמר פסולה דהוא נבלה

דין י"ד ישראל מומר לעבירה וכו' או אפיקורס והוא הכופר בתורה ובמשה רבינו כמו שביארנו בהל' תשובה הרי הוא כעכ"ום ושחיטתו נבלה ע"כ. עיין להלח"מ שהקשה על דברי רבינו דבהלכות