לבב דוד קצח

קמא שאמר אבל אין יודעין בו שיודע הלכות שחיטה לא ישחוט ואם שחט בודקין אותו אם יודע לומר הלכות שחיטה מותר לאכול משחיטתו ואם לאו אסור לאכול משחיטתו ע"כ: ומה שכתב רבינו אח"כ הרי שראינו ישראלי מרחוק ששחט והלך לו ולא ידענו אם יודע ואם אינו יודע הרי זו מותרת הוא דלא כתירוץ הש"ס אח"כ על דברי רבינא בל"ק וכולן ששחטו אהיא וכו' אלא אשאין מומחין בבודקין אותו סגי.. דליתיה קמן דנבדקיה ע"כ. דרבינו ס"ל כיון דאיכא הך ברייתא דמצא תרנגולת וכו' לא עבדינן כהך תירוצא אלא דבליתיה קמן שחיטתו כשרה וכולן קאי דוקא אח"שו. דהא לאביי ורבא ורב אשי לא מתוקם נמי אלא אח"שו. אלא דמ"ש רבינו בהל' ג' ישראל שיודע הלכות שחיטה הרי זה לא ישחוט בינו לבין עצמו לכתחלה ע"כ. לכאורה דבריו אלו שלא כתחלת דברי רבינא בלי"ק שהוא אמר הכל שוחטין הכל מומחין שוחטין מומחין ואף על פי שצינן מוחזקין. דכשידע הלכות שחיטה שוחטין לכתחלה. ומוכרח לומר דרבינו מפרש דברי רבינא במומחין שאמר הוא כדמפרש לה הכא דשחט בפני חכם עד שנעשה רגיל ויודע הלכות שחיטה. ומה שאמר רבינא אע"פ שאינן מוחזקין. הכוונה דלא בעינן שמומחה שהוא מוחזק אצל הכל שהוא מומחה אלא כששחט בפני חכם עד שנעשה רגיל די בהני ואינו צריך שיהא מוחזק אצל הכל אבל ללישנא בתרא דרבינא כשיהא מוחזק אצל הכל לשחוט די דלא בעינן עד שנדע אם הוא יודע הלכות שחיטה או לאו. שודאי כיון שהוא מוחזק לשחוט שוחט לכתחלה ונמצא שרבינו פסק כלישנא קמא דרבינא. ומה שכתב רבינו הרי שראינו ישראל מרחוק ששחט וכו' שרוב המצויין אצל שחיטה מומחין הן ע"כ. דמשמע דוקא בכי האי גוונא דאיתמר רוב המצויין אצל שחיטה מומחין הן. וזה שלא כדברי הש"ס שאמרו כולהו כרבינא לא אמרי להך לישנא דאמר מומחין אין שאינן מומחין לא. דרוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן. דהיינו דלא צריך למבדקיה אפי' איתיה קמן. והתו' בד"ה ואם שחט בודקין וכו' כתבו אע"ג דאיכא בריתא לקמן דסבר רוב מצויין אצל שחיטה מומחין גבי מצא תרנגולת שחוטה הא מייתי תנאי בתר הכי אע"ג דהתם דחי לה ע"כ. וכן כתבו שם בד"ה רוב מצויים וכו' דלפי האי סברא אפי' לכתחלה יעו"ש. וכיון שכן רבינו דפסק כרבינא לית ליה למפסק הכי. ועוד שאין משמעות מ"ש רוב מצויים כמ"ש רבינו אלא דאפילו לכתחלה נמי: ונ"ל דרבינו דייק הברייתא שמצא תרנגולת שחוטה בשוק או שאמר לשלוחו וכו' דלא ידעינן היאך. דבהאי גוונא הוא דאמרינן רוב המצויין אצל שחיטה מומחין הן. אבל אי איתיה קמן בדקינן ליה והנך אמוראי דניידי מדברי רבינא ס"ל דאף לכתחלה אמרינן דרוב המצויים אצל שחיטה מומחים הם. דאי דיעבד הוו מוקמי למתניתין בהכי. דאי משום וכולן דסיפא דמשמע דבעי עד שאחרים רואים אותם הא אית להו דהוא קאי אח"שו דוקא וכמ"ש בתוספות שם. אבל לרבינא מודה דכהך ברייתא מוקמינן למתניתין ומה שאמרו בש"ס דכולהו כרבינא לא אמרי וכו' דמשמע דרבינא לית ליה דרוב המצויים אצל שחיטה מומחים הם הוא לפי מה דמוקים הש"ס דלרבינא וכולן קאי גם אשאינן מומחים אבל רבינו ס"ל דהך שינוייא בעלמא וגם לרבינא אית ליה הכי וכולן אח"שו קאי כמ"ש לעיל ולא פליגא ברייתא אמתניתין דבדיעבד היא: ועיין למה שכתב מר"ן בכ"מ דנראה דכונת דבריו דבלישנ' קמא אמר בד"א שיודעין הלכות שחיטה אבל אין יודעין בו שיודע הלכות שחיטה לא ישחוט ואם שחט בודקין אותו וכו' ואם לאו אסור לאכול משחיטתו. דכן כתב רבינו בהלכה ו' מי שאינו ידוע אצלינו וכו' וכלישנא בתרא דמוחזקין עיקר לכן פסק רבינו דבעינן מומחה ומוחזק נמי שאם היה אחד מהם דוקא שואלין אותו. וזה תימא דא"כ אמאי כתב רבינו ואם שחט תחלה בינו לבין עצמו שחיטתו כשרה. דהרי לתרי לישני דרבינא וכולן דקתני בסיפא קאי אשאינן מומחין ג"כ ללישנא קמא וללישנא בתרא אשאינן מוחזקין דבעי שאחרים רואין אותם: ועוד קשה על מ"ש אח"כ מיהו כיון דחזינן דלא אמר לשאין מצוין לא חיישינן כי היכי דאמר לעלפון לא חיישינן אם עבר ושחט אין אנו צריכין לבודקו אם נתעלף אם לאו אפילו איתיה קמן אף על פי שלכתחלה לא ישחוט אבל לשאינן מומחין וכו' ובדקינן ליה וז"ש רבינו להלן מי שאינו ידוע אצלינו וכו' הרי שפסק ברוב מצויין אצל שחיטה הן היכא דאיתיה קמן בדקינן ליה כלי"ב דרבינא והיכא דליתיה קמן שחיטתו כשרה שכך אמר רבינא בעצמו דליתיה קמן דנשייליה ע"כ. כיון דאמר דרבינו פסק כתרי לישני דרבינא מה לנו להנך אמוראי דניידי מדברי רבינא דאמרו הכי ולא אמרו לשאין מומחין לא חיישינן. ועוד מה זה שאמר והיכא דליתיה קמן שחיטתו כשרה שכך אמר רבינא בעצמו דליתיה קמן דנשייליה. והלא אדרבא אומר כיון דליתיה קמן דנשייליה בעינן אחרים רואים אותם. דהא לדידיה דרבינא דוכולן דסיפא דמתני' קאי אשאינן מוחזקין. דמשמע שאם אין אחרים רואים אותם שחיטתו אסורה: ונ"ל שכוונת דבריו הוא שרבי' לכתחלה פסק כתרי לישני דרבינא דהם צריך מומחה ומוחזק ואם שחט בדקינן ליה אבל במה שיוצא מדברי רבינא דאם ליתיה קמן דהוא אסור לאכול משחיטתו. בזה לא עבדינן כוותיה אלא כמו דברי האמוראים דניידי מדברי רבינא דלא ניידי מכל דבריו כיון דלא אמרו בש"ס לשאין מומחין לא חיישינן כי היכי דאמרו דלעלפויי לא חיישינן אם עבר ושחט אין צריכין לבודקו אם נתעלף אם לאו אפי' איתיה קמן. אף על פי שלכתחלה לא ישחוט. דהיינו שלזה כתב רבינו ואם שחט תחלה בינו לבין עצמו שחיטתו כשרה. דזה קאי על מומחה ואינו מוחזק דלא אמר רבינו שצריך לבודקו אם נתעלף אם לאו' אבל לשאינן מומחין כתב רבינו בהל' ו' שצריך לבודקו אם איתיה קמן בלישנא בתרא. דהיינו דללישנא בתרא דאמר דלשאינן מומחין לאו עיקר דהוא ודאי משום דרוב המצויין אצל שחיטה מומחין הם. אלא דבעינן שיהיו מוחזקין ואעפ"כ צריך לשאול לו לעלוף. א"כ לרבינו דפסק דלכתחלה חיישינן גם ללישנא קמא נמי דרבינא אם איתיה קמן צריך לבודקו כדעת רבינא ואי ליתיה קמן שחיטתו כשרה כדעת הנך אמוראי דניידי מסברת רבינא בלישנא קמא. ואמר שכך אמר רבינא בעצמו דליתיה קמן דנשייליה דהיינו שחזר על מה שאמר כלישנא בתרא דרבינא דהוא אע"פ שיש לסברתו רוב המצויים וכו' צריך לשאול לו אם נתעלף ולא אמרינן כיון שמצויים אצל שחיטה וכו' מומחים בכל דבר מומחה גם לעילוף דאי לאו הכי לא יהיה שוחט. דהיכן הזכיר