לבב דוד קצב

ולפי זה צריך להיות שעיקר שחיטת העוף הוא ממקום אחר. שבזה אינו אומר אלא על הלכות שחיטה ורבינו אע"פ שראה בדף כ"ז דמפקי לה ממקומות אחרים. רבינו ראה טעם זה שהוא מבואר יותר לפי ששם אמר רב יהודה משום רבי יצחק בן פינחס אין שחיטה לעוף מן התורה שנאמר ושפך בשפיכה בעלמא סגי וכיון דאמר רבי דמשה נצטוה על הלכות שחיטה דעוף אזי הדרינן דושפך היא שחיטה. אבל קשה דאם כן אמאי אצטריך ואתקש עוף לחיה דבלא הקש שמעינן דושפך הוא שחיטה. ומה שנלע"ד דמה שנקט טעם זה שלא נזכר בגמרא. רבינו כך דרכו בהרבה מקומות להביא טעם מורווח מה שלא נזכר בש"ס. כיון דלענין הלכתא לא נפקא מניה בין טעמו לטעם הש"ס. והכא כיון שרבינו ראה לפסוק הלכה דשחיטה לעוף מן התורה דרבים אומרים כן הוא לא ראה להביא שום טעם ממה שאמרו בש"ס שזה נראה לו טעם מבואר דהא כ"ע קא מפרשי דושפך את דמו לענין חיה היא שחיטה. והכתוב אמר והעוף מלמד ששפיכת דם העוף כשפיכת דם החיה. ואע"פ שלמ"ד אין לשחיטה לעוף מן התורה שדי ושפך אעוף. התם דוקא משום דמפרש לושפך בשפיכה בעלמא. ואי אפשר לשדייה אחיה נמי דאתקש לפסולי המוקדשין. אבל להנך דסברי דשחיטת עוף מן התורה. ס"ל דושפך אתרוייהו קאי דשפיכת עוף כשפיכת דם החיה

והנה בתירוץ ראשון שכתב משום דלבר קפרא וכו' ורבינו תפס חומרי דתרי לישני כוונת דבריו דללישנא קמא אאחד בעוף דלכתחלה בעי ב' כבהמה הרי חומרא ואית ביה קולא דרוב של סימן ככולו לכתחלה וללישנא בתרא לכתחלה בעי שני סימנים הרי חומרא ואית בה קולא דבעוף גם לכתחלה בסימן אחד סגי. ורבי' תפס תרי חומרי חומרא דלישנא קמא דבעוף לכתחלה בעי שנים וחומרא דלישנא בתרא דלכתחלה בעי סימנין שלמים: וראיתי להרא"ש שכתב איבעית אימא אאחד בעוף ואיבעית אימא ארובו של אחד כמוהו ומסתבר כיון דאיכא תרי שינויי עבדינן לחומרא דלכתחלה צריך לשחוט שני סימנין אף בעוף וכו' ורב אלפס ז"ל כתב ורובו של אחד כמוהו דוקא בדיעבד אבל לכתחלה מיבעי ליה למישחטיה כוליה סימן. משמע דס"ל כלישנא בתרא לקולא משום דהני תרי לישני בדרבנן פליגי וכו' ואזלינן לקולא בשל סופרים ע"כ. משמע מדבריו אלו דלישנא בתרא לקולא ולישנא קמא לחומרא וזה תימא דבלישנא קמא איכא קולא נמי ובלישנא בתרא איכא חומרא נמי וכמו שכתבתי דמזה נראה דאין הרא"ש מפרש כדברי הכ"מ וצריך להבין דהיכי הרא"ש מפרש דהא ודאי איכא בכל לישנא קולא וחומרא ועוד קשה דהיאך כתב בכ"מ לקמן בדין זה דגם הרא"ש סבר כרבינו: ואפשר לומר דכוונת הרא"ש על החומרא דבעוף בעי ב' סימנין ואמר כיון דאיכא תרי שינויי עבדינן לחומרא זו של העוף דבעי שני סימנין לכתחלה דלא כלישנא בתרא דבהאי איכא קולא ולא נחית לומר על דבעי לכתחלה על הסימנין שיהיו שלמים דזה ודאי דעבדינן חומרא דלישנא בתרא ואמר אבל רב אלפס נקט דיוקא דלישנא בתרא משמע דלא עבדינן הך חומרא דלישנא קמא דגם בעוף בעי שנים אלא כלישנא בתרא דהוא לקולא בענין העוף דאזלינן בהא לקולא שהוא דברי סופרים ולא נוסיף . להחמיר עליו חומרא דלישנא קמא ודוק

דין ג' דגים וחגבים וכו' אסיפת דגים כשחיטת בקר וצאן ע"כ. הנה רבינו שינה בלשונו מלימוד הש"ס דמדכתיב יאסף להם באסיפה בעלמא סגי להו. הוא משום הך קושיא דקא מקשה על זה אלא מעתה גבי שליו דכתיב ויאספו את השליו וכו'. ותירץ התם לא כתיבה אסיפה במקום שחיטה דאחריני הכא כתיבה אסיפה במקום שחיטה דאחריני. דמפרש לה רבינו דמדכתב לה גבי שחיטה דאחריני ללמד דאסיפת דגים כשחיטת בקר וצאן ולא כפירוש רש"י. דמדשני בדיבוריה וכתב בהו אסיפה ש"מ דווקא הוא. והשתא לפירוש רבינו דהוא מדכתב לה גבי שחיטה דאחריני לומר דאסיפה דידהו במקום שחיטה. גמרינן לכל מקום דכתיב אסיפה שהיא כשחיטה דאחריני. ולכן בחגבים דכתיב בהו אסף החסיל אסיפתם כמו שחיטה דאחריני ולא' קשה מדכתיב ויאספו את השליו ובעי שחיטה. דהתם שאני דריבה אותה הכתוב בפירוש לשחיטה מדכתיב וכי יצוד וגו'. אבל במקום דליכא ריבויא עבדינן כמשמעותה דבאסיפה בעלמא סגי כיון דגילה הכתוב דשם אסיפה היא כשחיטה דאחריני. דלפירוש רש"י ז"ל שהוא משום דמשני בדיבוריה. א"כ דוקא התם דמשני בדיבוריה. אבל במקום דהזכיר אסיפה דלא משני בדיבוריה לא אמרינן דאסיפה דוקא. וא"כ תקשה דחגבים לא איתמר אסיפה דידהו אצל שחיטה דאחריני נימא דבעי שחיטה. וכמו דקא מקשה בכסף משנה על פירוש רש"י אבל על פי' רבינו נראה דלא קמקשה והוא משום כמו שכתבתי

והנה על פשט דברי רבינו שאמר בראש הפרק מצות עשה שישחוט וכו' ובעוף הוא אומר אשר יצוד ציד חיה וכו'. משמע דאי ליכא ריבויא לשחיטה לא צריך שחיטה. ואמאי נתן טעם לדגים וחגבים דאינן צריכין שחיטה משום דכתיב בהו אסיפה. הן אמת דרבינו נקט דברי הגמרא ועל הגמרא גופה תקשה וכמו שכתב בכ"מ. וא"ת מעיקרא מבעי ליה קראי לשחיטת חיה ועוף וא"כ היכי הדר מבעי ליה קראי למעוטי דגים וחגבים ותירץ מה שתירץ יעו"ש: ולעד"ן דהא קא מבעי בש"ס קראי למעוטי דגים הוא קאמר על מה שאמר לחייבו בב' סימנים אי אפשר שכבר הוקשו לדגים. ועל זה השיבו דגים דלאו בני שחיטה נינהו מנלן. דהיינו ממה דקאמרת שכבר הוקשו לדגים. דמשמע דפשיטא לך דדגים איכא גילויא דאין טעונים שחיטה עד שאתה אומר שכבר הוקשו. ומנלן דלאו בני שחיטה נינהו והשיב לו מדכתב בהן אסיפה דלא צריך שחיטה. והשתא דודאי לגופם לא צריך למעטינהו. אלא משום כדי להקיש עוף להם כדי להכשירו בסימן אחד וכמ"ש שם: והשתא רבינו נקט דגים הואיל והוזכר בש"ס אף על פי שאין צריך קרא לפוטרם וחגבים ודאי דאין צריך קרא אלא ראה לסומכו אהאי קרא אע"פ שאין צריך קרא לכן סמכו אקרא דברי קבלה. והשתא לא צריכנא למש"ל ודוק

דין ח' ואם שחט מן הצדדין שחיטתו כשרה. כתב הכ"מ וס"ל לרבינו כמו שפירשו התוספות והר"ן דדיעבד אין לכתחלה לא ואפילו החזיר הסימנים