לבב דוד קצ

אפי' ליתא לדחזקיה הוא משום דאמר לה אמתניתין. דבהאי דלא כחזקיה. כיון דבשם אחד איירי אבל איתא לדחזקיה באם בעלמא דלאו שם אחד או מין אחד. אם עשויין למתק הוה ליה כשם אחד כמו שאור דשם אחד. גם זה מיקרו ממתק דהוא שם המיתוק אחד. ומה שלא הזכיר זה בשבת לפי שאין שם עיקר הדין דההצטרפות אלא הכא. והכא כיון דהזכיר דין השאור דשם שאור מצטרף. הכא נמי מבואר דאם בתבלין שם אחד להם מצטרפין וכגון דשם מיתוק עליהן בשוה כנ"ל ודוק

דין כ"ד קדרה שבישל אותה בקליפי ערלה וכו' עיין בכ"מ מה שכתב על זה והניח הדבר בצ"ע. ואנכי איש צעיר נלע"ד דדברי רבינו כך הם דבדין כ"ג שכתב קערות וכוסות וקדרות וכו' הוא לענין שהם גופם נאסרו בהנאה ואסור להשתמש בהם בכל גוונא דללישנא בתרא קדרה הרי דמיא לקערות וכוסות וצלוחיות. ועכשיו הוא אומר אם בישל בה תבשיל בעצי התר התבשיל אסור. ואף על פי שזה וזה גורם שתבשיל זה בא מדבר האסור שנתבשלה בו הקדרה ועצי ההתר של עכשיו של הבישול שבישל בה משום שבשעה שנתבשלה הקדרה מחמת עצי איסור עדיין לא באו עצי ההתר והיה כולו איסור ונמצא זה התבשיל מקצתו בעצי התר. ומקצתו באיסור בדבר שהיה כולו אסור דלא אמרינן זה וזה גורם אלא כשהיו בבת אחת- אבל זה חשבינן דמקצת בעצי איסור שהיא הקדרה שנתבשלה היא עצמה בעצי איסור קודם שבאו עצי התר של הבישול שהקדרה נאסרת על ידם בתחלה. ואינו דומה לתנור שהקדרה איכא בה הנאת תשמיש שמשתמש בה בלא גורם אחר וכמו שכתב שם רש"י בד"ה קדרה וכו' דעכשיו חשבינן להקדרה עצמה הוא מקצת התבשיל של עכשיו הוא באיסור: וזה דייק רבינו דאמר קדרה שבישל אותה. דמשמע על גופה אמר ואחר כך הרי התבשיל אסור. דמשמע דלאו על גופה קאמר אלא על התבשיל ממש. וכן שבתחלה אמר בקליפי ערלה או בכלאי הכרם ובעצי התר. דמשמע דבבת אחת באו ואח"כ אמר שבשעה שנתבשלה מחמת עצי איסור עדיין לא באו עצי התר. דמשום זה מוכרח לומר דזה פירוש דברי רבינו קדרה שבישל אותה בקליפי ערלה וכו' שנאסרה עצמה מחמת זה וכמו שאמרו בש"ס דקדרה אסורה דהא קיבלה בישולא מקמי דניתן עצים דהתירא ובעצי התר דקאמר הוא של הבישול של המאכל שנתן בה הרי התבשיל זה אסור ואע"פ שהוא זה וזה גורם. דהיינו קליפי ערלה שנתבשלה שעל ידם נאסרה ועצי התר של התבשיל. שבשעה שנתבשלה מחמת עצי איסור עדיין לא באו עצי ההתר ונמצא מקצת הבישול בעצי התר ומקצתו באיסור

דין כ"ה נטיעה של ערלה וכו' שהדבר חזקה שאין אדם אוסר כרמו בנטיעה א' ואילו היה יודעה היה מוציאה ע"כ. פשט דבריו כך כיון שלא ידע איזו היא הנטיעה האסורה היו כל הנטיעות אסור ללקט מהם שלכל א' חיישינן שמא זאת היא האסורה. וכיון שאנו מתירין לול ללקוט אזי אם נמצא שהנטיעה היא במאתים נטיעות כל הנלקט מותר כדין ערלה שנפלה לתוך ההתר שמתבטלת במאתים. ועל זה אמר שלמה התירו לו ללקוט לכתחלה. והיה מן הדין שיאסרו לו הכל עד שיטרח ויוציא הנטיעה האסורה. ולא יתירו לו ללקוט ועבדינן ליה כדין ערלה שנתערבה. לזה תירץ שהדבר חזקה שאין אדם אוסר כרמו בנטיעה אחת ואילו היה יודעה היה מוציאה. דהיינו דליכא למימר עוד אוסרין לו הכל עד שיטרח ויוציאה: והנה בהנזיקין קא רמי אדרבי יוסי דאמר בהמבטל איסור דבמזיד לא יעלה. מהאי דקתני הכא ר' יוסי אומר דילקט לכתחלה ויבטל והא אית ליה דהמבטל איסור במזיד לא יעלה. ומשני הא אתמר עלה אמר רבא חזקה אין אדם אוסר כרמו בנטיעה אחת ולפי פירוש רש"י שהביא הכ"מ כיון דלא שכיחא לא גזרו ביה להחמיר עליו דבמזיד לא יעלה דהיינו דהא דמבטל איסור לכתחלה דבמזיד לא יעלה שקנסו אותו רבנן בהאי דלא שכיחא לא החמירו עליו רבנן. אבל לפי דברי רבינו. רבא לא אמר האי משום זאת הקושיא שהקשו אדברי רבי יוסי. שעיקר דברי רבא נאמרו על קושיא זו שלמה התירו לו ללקוט והיה מן הדין לאסור לו הכל עד שיטרח ויוציא. ותירץ רבא לוה שחזקה וכו'. דהיינו הא לא ידע לה. וכיצד אנו אוסרין לו עד שיטרח ויוציאה. אלא שהביאו דברי רבא אלו כדי לתרץ מה שהקשו על ר' יוסי כיצד מבטלין איסור במזיד. והא היו כל הפירות אסורות דבדברי רבא אהך קושיא תתורץ זאת הקושיא גם כן. דהא דאמרו במזיד לא יעלה משום קנסא הוא כמ"ש דבינו לעיל- ואע"פ דבדיעבד מותר קנסו אותו כדי שלא יבא לבטל איסור לכתחלה וזה באיסור שנתערב ממש ונאסר הכל אבל בנטיעות לא נאסרו אלא משום דהנטיעה לא ידענו איזו היא חוששין לכל נטיעה מספק ולא מקדי נאסרו וכשאנו מוצאין אופן דהתר עושין לענין פירותיהם ואין זה מבטל איסור לכתחלה שלא נשאר כי אם למה התירו לו ללקוט לכתחלה. והיה מן הדין שאוסרין לו הכל עד שיטרח ויוציא הנטיעה האסורה. ולזה הרי כבר תירץ רבא חזקה אין אדם וכו'. שודאי הכי סבר רבא שאין זה מקרי מבטל איסור לכתחלה לפי מה שאמר חזקה שאין אדם וכו' ולפי מה שאמר דבריו רבינו חזקה וכו' ואילו היה יודעה היה מוציאה: ומעתה מה שאמר הכ"מ ואני שמעתי ולא אבין דבאגוזי ערלה שנפלו לאגוזי התר ופצען שייך למימר הכי דאילו היה יודען היה מוציאן ע"כ. לא שייכא האי לדברי רבינו דבנטיעות לא נאסרו אלא משום ספק עד שיתברר מה היא ולא קשה אלא שהיה להם לאסור הכל עד שיוציאה. ובזה תירצו שלא ידע אותה כדי להוציאה. ומה ענין לאגוזי פרך שנתערבו ונאסרו לומר שאם ידע אותם היה מוציאם. ובודאי שלא הבין דברי רבינו כמ"ש. וזה קשה אצלי שרבינו אומר בפירוש שהיה לנו לאסור עד שיטרח ויוציאה דוקא שלא נאסרו מן הדין מצד עצמן כמו האגוזים שכבר נאסרו בעירובן כדינם ודוק

פרק י"ז דין י' כיצד לא ישתה אדם במסיבה של עכ"ום וכו' ואם היה רוב המסבה ישראל מותר עיין בלח"מ שכתב על דברי הב"י שאמר שרבינו יצא לו זה מדשמואל ואבלט דאי אמרת דבכל גוונא אסור לשתות במסבה של עכו"ם א"כ היכי הוה שתי שמואל ע"כ שאמר על זה ואין זו ראיה דדילמא שמואל לא הוה שתי עם אבלט אייתי חמרא לשתות שמואל לבדו ואבלט לא היה רוצה ליגע לכך אמר לו שמואל דאין חשש אם יגע דיין מבושל אין בו משום יין נסך ולכך צ"ע מאין יצא לו זה לרבינו ע"כ. ולי נראה