לבב דוד קפט

אזיל לפי שיטת ר' יוחנן דבירושלמי דאמר לא שניא היא השביח היא פגם. היא פגם היא השביח. וזהו מה שפסק רבינו דשניהם אסורין דודאי דפשיטא ליה דשניהם שוים. דלא אמר באחד מהם שהוא פוגם מעיקרא ויראה לי שגם פוגם מעיקרא ולבסוף השביח שהוא אסור שהוא קיל לדעת רשב"ל. וזה מה שאמר בפירוש המשנה ולפי שלא נזכר בתלמוד איזה מהן אסור ואיזה מהן מותר. ולפיכך שניהם אסורין . דהיינו שלא הזכירו בש"ס לחלק. כשאמר עולא מחלוקת שהשביח ולבסוף פגם לא אמר אבל אם פוגם ואח"כ השביח דברי הכל מותר. וכשאמרו על דברי ר' יוחנן ש"מ בפגם מעיקרא מחלוקת השביחו ולבסוף פגם דברי הכל אסור. לא אמרו אבל אם פגם מעיקרא מותר לפיכך שניהם אסורין דהיינו דכולהו ס"ל דשניהם שוים וא"כ שניהם אסורים כיון שכבר אוקמוה למתניתין דנפלו בגריסין רותחין דוקא דבצוננין אסור כיון שסופו להשביח א"כ ג"כ בדבר שפוגם ואח"כ משביח אסור דשוין הם כמ"ש שלא נזכר בש"ס לחלק ביניהם. דאסורים דאמר לאו משום ספק. אלא דהכי דעת הש"ס. וזהו שדקדק בלשונו שכתב ולפיכך שניהם אסורים. ולא אמר לפיכך אוסרים שניהם דהוא משום ספק אלא אסורים מדינא דש"ס וכמ"ש- ודלא בהרב לח"מ שהבין בדברי רבינו שאסורים מספק דא"כ הוה ליה לומר אוסרים שניהם

פרק ט"ז דין י"ד תבלין שהם שנים או שלשה שמות ממין א' וכו' שלשה שמות נימין אחד כיצד כגון כרפס של נהרות וכו' אע"פ שכל אחד מהן שם בפני עצמו הואיל והם מין אחד מצטרפין ע"כ. מידי עברי ראיתי מה שפירש בפירוש המשנה ולכאורה אינם כדבריו כאן שכתב שם שפירוש שנים או שלשה שמות ממין אחד כגון פלפל שיש ממנו לבן ושחור. אבל הוא מין אחד שהוא פלפלין אע"פ שיש לו שמות משונים אבל המין אחד הוא שהוא פלפלין- וזה דומה לכרפס של נהרות וכרפס של אפר. שהם משונים כמו הפלפלין הנז' והם נקראים כולם כרפס דכאן וזה שלשה שמות ממין אחד. ושם קורא לכרפס הנז' שלש מינים משם אחד. וגם כן שם לפלפלין הנז' כיון שהוא פלפלין אף על פי שהם משונים בגופם כיון שהוא פלפלין שהוא מין אחד קרא אותם שלשה שמות ממין אחד כנז' וכאן קורא לשלשה מינים משם אחד לשאור של חטין ושאור שעורים. ולכאורה שהם דומין זה לזה דפלפלין שמו וחלוקים בגופם כמו שאור שמ' וחלוקין זה חטין וזה שעורים. אבל דקדקתי דבריו במ"ש שם על הכרפס שהם מינים הרבה משונים דמשמע דמשונים גם בטעם אלא שיש להם השם דוקא שם כרפס אבל בפלפלין טעם אחד להם טעם פלפלין לכן קרא להן שלשה שמות ממין אחד כיון דטעם אחד להם ושאור שם אחד להם דמחמץ העיסה אף על פי שהם חלוקין בטעמם שם אחד שהוא שאור אבל שלשה מינים הם. וכיון שכן מה שכתב כאן שלשה שמות ממין אחד כיצד כרפס של נהרות וכרפס של גנה הם מין א' לאו דמשונים הם שכתב שם דא"כ היה לו לכתוב כמו התם אלא ודאי הוא כמו הפלפלין דהתם דטעם א' להם אלא דחלוקים בשמם: וראיתי מה שהשיג הראב"ד על רבינו ולא ראיתי שום השגה על רבינו דודאי מודה רבינו בהך דאמר בע"ז וזה הוא תחלת דבריו שאור של חטים ושאור של שעורים הואיל ושם אחד הוא אף ע"פ שחלוקים בטעמם כיון דשם שאור הוי כמין אחד אבל בהך דכרפס כיון דטעם אחד להם הם מין אחד ואע"פ שחלוקים בשמם מצטרפין דסבירא ליה. בין משום שהוא מין אחד. ובין שהוא משם אחד מצטרפין. ומ"ש ועוד השמות הללו אסורין הן זה דעת התוספות. אבל רבינו יפרש כדעת רש"י יעו"ש: וראיתי להכ"מ שכתב ואני קשה לי עוד בדברי רבינו שהרי רבא דהלכתא כוותיה לגבי אביי אמר דבתר שמא אזלינן ומתניתין דפ"ב דערלה מוקי לה כר"מ. ומשמע דסבר רבא דלית הלכתא כר"מ והיאך פסק רבינו כוותיה וכו' ונמצא רבינו כמזכה שטרא לבי תרי וצ"ע עד כאן

ואנכי איש צעיר דקדקתי דברי רבינו בפי' המשנה שאמר שם לבסוף וז"ל וזהו ענין אמרם או שלשה עניינו אף שלשה מינים וכו' ויהא שיעור זה המשנה כן תבלין שנים או שלשה שמות ממין אחד או משלשה מינין משם אחד מצטרפין ע"כ. ודקדקתי בדברי רש"י בפירוש הקושיא שהקשה אביי לרבא דתניא תבלין שנים או שלשה שמות והן מין אחד או מין שלש אסורין וכו' אי אמרת בשלמא בתר טעמא אזלינן כולי חד טעמא הוא אלא אי אמרת בתר שמא אזלינן האי שמא לחוד והאי שמא לחוד. פירש רש"י וז"ל ואמר חזקיה הכא דקאמר מין ג' וג' שמות להן מצטרפין אף על גב דתלתא מיני נינהו ובשמא נמי לא שוו ע"כ. הרי דלא קאי מקשה אלא משום דמפרש דשלשה מינין וג' שמות איירי מתניתין כיון דלא שוו לא בשמות ולא במין. אבל אם היה פירוש המתניתין כמו שכתב רבינו משלשה מינין והוא משם אחד לא היה צריך חזקיה לומר דהכא במיני מתיקה עסיקינן כיון דהוא שם אחד מצטרפין דלא גרע שם אחד ממין אחד דרישא. והיה יכול רבא להשיב לאביי דמתניתין הכי קאמר ודלא כחזקיה. אלא השיב אפי' לפי מה שמפרש לה הוא ליכא סייעתא דההיא ר"מ וכו'. דרבינו מפרש לה הכי כי היכי דלא תיקו מתניתין כר"מ דלא כהלכתא. דרבא הכי מפרש למתני' וכדבריו. שעל זה הוא שאמר ויהא שיעור זה המשנה וכו' כנ"ל. וסיפא דמתניתין הכי מוכחא דקתני רבי שמעון אומר שנים או שלשה שמות ממין אחד או שני מינין משם אחד אינם מצטרפין ע"כ. הרי להדיא מה דקתני בת"ק ממין שלשה אסור ומצטרפין הוא שלשה מינים משם אחד. ועוד דאם קושטא הוא דרבא סבר דמתני' ר"מ א"כ אמאי ברישא צריך משום שהוא ממין א' והלא כל האסורין מצטרפין אמר ר"מ. אלא ודאי דדחייא הוא דקא דחי ליה לאביי וליה לא ס"ל הכי דמתניתין ר"מ. והכי קאמר ליה דאף אם לא היה דקתני רישא הכי וסיפא דר"ש הכי כנ"ל. אפ"ה לא תסייעך דמתני' ר"מ היא וליתא לדחזקיה דקאמר לה אמתניתין. ומה שהקשו התו' שם דהא ס"פ ר' עקיבא תופס עיקר הא דחזקיה ואם רבא פליג עליה אם כן אין הלכה כחזקיה אלא כרבא דהוא בתרא. נלע"ד דלא קשה דהא רבינו בפרק י"ח מהלכות שבת הביא הך משנה דעלה הקשו מדחזקיה כצורתה ולא חלק דבעי ממין א' או משם כמו הכא ובפירוש המשנה כתב על הך משנה וכולן מצטרפין זה עם זה לפי שפעולתן אחת. הכוונה כמו השאור דשם שאור עליהן כדי לחמץ והכא נמי בתבלין דשם אחד עליהן ואפי' הם משנים ושלשה שמות וא"כ