לבב דוד יט

יתירים על המשכון וכאן אמר ואם החוב יותר על המשכון הלוה נותן למלוה היתרון וכן בטור כך כתב לדעת ר"י: ונ"ל שלזה יש לתרץ דשם איירי בדפירש. שאמר שאף על פי שאינו שוה כדי כל החוב קבלתיו וכן נראה ממ"ש שם אח"כ וז"ל ומ"מ מלוה על המשכון הוי שומר שכר משום דכנגד המשכון הוי כמפרש ע"כ דמשמע דאיירי בשפירש. ואם לא פירש מ"מ כנגד כל החוב הוי כמו שפירש וכן דברי הטור כך הוא שכתב לדעת ר"י דכנגד דמי החוב הוי כאילו פירש דאיתא לשמואל בהאי ואם פירש אם אבד המשכון אבד כל החוב: ועל הקושיא ראשונה נ"ל שלזה כתב הטור ולזה הסכי' א"א הרא"ש ז"ל דהיינו דהכא בפרק שבועת הדיינין הסכים כך להלכה כר"י לפי שכתב שם ומכל אלו הראיות ברורות נראה דהלכה כרבה וכדשמואל כדפירש בדברי ר"ח כי כל דבריו דברי קבלה ע"כ הרי הכריע כאן בראיות ברורות כדברי ר"י וכן בפסקיו שם כתב וז"ל המלוה על המשכון שומר חנם וכו' כדבריו שהביא הטור כאן. אבל בפרק האומנין לא הכריע שהלכה כרב יוסף בראיות ואפשר דדרך לימוד בעלמא קאמר. וגם הטור בסוף הסימן שם לא נתקשה לו בדברי אביו הרא"ש אלא מהך התשובה שם בסמוך שכתב דשומר שכר הוא משום פרוטה דרב יוסף. דהוא נראה להדיא שפסק כרב יוסף ודלא כרבה. אבל ממה שאמר בפרק האומנין לא הוקשה שלא הכריע כמ"ש

ותמהני ממה שכתב מרן ב"י שם וז"ל וסובר רבינו דהרא"ש הסכים לדע' ר"י ואע"ג שבפסקיו לא הכריע לא בפרק הדיינין וכו' ואין נראה לר"י וכו' משמע דכר"י ס"ל ע"כ. והרי בפירוש הכריע בפרק הדיינין בדבריו על הש"ס ובפסקיו שם דהוא שומר חנם כרבה. אלא במה שכנגד המשכון מקרי שומר שכר כדשמואל כאילו פירש וכמש"ל: וראיתי להלחם משנה ז"ל שכתב דיש לתמוה על הטור יעו"ש. ולפי מש"ל אין שום תמיהא כלל ודוק

דין כ"ו האומר לאשה התקדשי לי בתמרה זו וכו' עיין בכ"מ מה שתמה על רבינו וכן הלח"מ אבל בפ"ד מהלכות נדרים בכ"מ תירץ לזאת הקושיא יעו"ש וכן התי"ט בקידושין בפ' ב' תירץ יעו"ש

ואנכי איש צעיר קשה לי תירוצם כיון דזה תלוי במשמעות הדברים אם פרטא הוי או לאו פרטא. היאך ר' אחר שסתם בקידושין כר' שמעון דלאו פרטא היאך בשבועת הפיקדון כתב סתם דפרטא הוי

ולעד"ן נראה לי דרבינו סובר דת"ק דסתם רבי כוותיה בשבועת הפקדון דחייב על כל אחת וא' מודה הכא בקידושין דאמר לה בזו ובזו ובזו דלא קאי התקדשי לי על כל בזו ובזו דאמר. אלא דקאי אכולהו משום דהתם דחמשה תובעין אותו והוא בא לישבע להם ואמר ולא לך ולא לך. כוונת דבריו על השבועה שאמר היא שבועה שאין לך בידי ושבועה שאין לך בידי ושבועה שאין לך בידי. דאם לא כן היה אומר שבועה שאין לכם בידי דהיא שבועה אכולהו. אבל הכא דבא לקדש אשה אחת דווקא ודי בקידושי אחת. ודאי מה שאמר בזו ובזו ובזו. הוא דקידושין אחת הוא אומר שבזו כולם תהא מקודשת. אבל אם אמר התקדשי לי בזו התקדשי לי בזו שהוא הפסק ביניהם בהתקדשי. הוא ודאי גילה דעתו דבתמרה ראשונה הוא מקדשה

ומה שאמרו בש"ס מאן תנא התקדשי התקדשי אמר רבה ר"ש היא אין הכוונה אבל לת"ק הוי פרטא אלא מאן תנא דמצינן שאמר בכי האי גוונא בעלמא דבעי עד שיאמ' כמו זה התקדשי התקדשי הוא דהוי פרט' ואמ' רבה ר"ש היא דאמר בכי האי גוונא בשבוע' הפקדון. ולא נחית הכא בש"ס לומר דגם לת"ק אתיא מתניתין. ואפי' את"ל דכך כוונת רבה דלת"ק לא אתיא. מ"מ רבינו ז"ל ס"ל כיון דרבי סתם התם כת"ק והכא סתם כר"ש דודאי דס"ל דהאי מתני' אתיא ככ"ע וכמ"ש. דהן אמת דלעיל דף מ"ד קא מקשה הש"ס ומי מצית מוקמת לה כרבי יהודה והא קתני סיפא האומר לאשה התקדשי לי בתמרה זו התקדשי לי ואמרינן מאן תנא התקדשי התקדשי ואמר רבה ר"ש היא וכו' דמשמע דרבי יהודה דהוא ת"ק דשבועת הפקדון לא אתיא מתניתין כוותיה

פרק ו' דין ד' אבל אם אמר לה וכו' הרי התנאי בטל מפני שהקדים המעשה ונתן בידה ואח"כ התנה: הנה מזה מבואר שהוא מפרש שיש בו מעשה שהקדי' ועשה המעשה בפועל ואח"כ התנה תנאו וכמ"ש הרב המגיד וכמו שהבין הטור ג"כ שזה דעת רבינו והרב המגיד נתן לדברי רבינו טעם שמפרש כן משום דבמשנה קתני בדיני התנאי התם הרי זה גיטיך אם לא באתי וכו' שהקדים הרי זה גיטך ואם גם באמירה בעי' תנאי קודם למעשה א"כ התנאי בטל ומשום זה הוכרח רבינו לפרש דבמעשה בפועל הוא דאמרי' דבעי תנאי קודם למעשה והנך המפרשים דמפרשי דגם באמירה בעי שיוקדם תנאי למעשה מוכרחים לומר דלשון המשניות והגמרא בכמה מקומות אינו מדוקדק. דהיינו שאיירי שהקדים התנאי בתחלה שאמר אם לא באתי מכאן עד שלשים יום יהא גט וכן כתב הר"ן ז"ל דהא דתנן ה"ז גיטיך אם לא באתי ופרכינן עלה וניחוש שמא בא דאלמא דהתנאי קיים שהמשנה שנויה שלא בדקדוק וכן הרבה כיוצא בזה דאי לא הו"ל מעשה בתחלתו ותנאו בטל אלא שהרמב"ם כתב אבל אם אמר לה הרי את מקודשת בדינר זה ונתן הדינר בידה והשלים התנאי וכו' ונראה מדבריו דלא מקרי מעשה קודם לתנאי אא"כ נעשה המעשה תחלה ולדבריו המשניות בדקדוק: ואני ההדיוט קשה לי על זה דא"כ אמאי הרמב"ם בהל' גירושין פ"ט דין ז' כתב וז"ל הרוצה לגרש על תנאי וכו' כיצד כגון שיאמר לה אם באתי מכאן ועד ל' יום ה"ז גט ואם באתי בתוך ל' יום לא יהיה גט ונותן הגט בידה ע"כ שאם לדבריו המשנה בדקדוק למה שינה לשון המשנה שלא אמר הרי זה גיטיך אם לא באתי וכו' שמזה נראה שהוא ג"כ סובר שבעי תנאי קודם למעשה גם באמירה. ועוד כתב שם דין ב' חולה שרצה לגרש את אשתו על תנאי וכו' כך הוא כותב בגט וכו' אומר לה כשנותן הגט אם לא מתי לא יהיה גט ואם מתי יהיה גט ואם לא מתי לא יהיה גט כדי שיהיה תנאי כפול והן קודם ללאו ולא יפתח פיו תחלה לפורענות ע"כ. שהנה נוסח זה שתיקן שמואל ולא תקן שיאמר לא יהיה גט אם לא מתי הוא משום דבעינן תנאי קודם למעשה כמו שאמרו שם בגמ' אלמא דרבינו ס"ל דגם באמירה בעי תנאי קודם למעשה שהרי הרן שם הקשה על רבינו ואמר דלא נהירא דאי הכי היכי אמרינן בפ' מי שאחזו גבי תקנתא דשמואל בגט שכיב מרע ולימא לא יהא גט אם לא מתי בעינן תנאי