לבב דוד קפו

זה שיש לו מתירין חמור מטבל שהרי אפשר לתקנו ואף על פי כן שלא במינו בנותן טעם כמו שביארנו ע"כ. ומאי יראה לי דאמר וכו' והלא טעם דאפשר לתקנו הוא דבר שיש לו מתירין. אלמא משמע דאפשר לתקנו לאו הוא דבר שיש לו מתירין: ונ"ל דרבינו מפרש דמה שאמרו כהיתרו כך איסורו הכוונה כיון דיכול להתירו לא יבטל ואיסורו כהיתרו וזהו הטעם לדבר שיש לו מתירין. ולפי שוה צריך מעשה לתקנו ולא אתי ממילא אמר יראה לי וכו' כיון דיכול לתקנו הוי נקרא דבר שיש לו מתירין וג"כ הוא שלא במינו בנותן טעם. והשתא הירושלמי הוי כסברתו דהוא נקרא שיש לו מתירין ג"כ. ומה דהש"ס דילן נקט טעמא כהיתרו כך איסורו ולא משום דבר שיש לו מתירין אף על פי שצריך מעשה הוא כמו שכתבו שם התוספות דהביאו דברי הירושלמי ואמרו דצריכי תרווייהו. דאי ליכא אלא חד טעמא דיש לו מתירין הוה אמינא דוקא היכא דהבעלים בעיר דאז יש לו מתירין שהבעלים יכולין להפריש. אבל אי ליכא בעיר אע"ג דיכול לילך במקום שהבעלים שם מ"מ כיון שיש לו טורח והוצאה הוי כמו שאין לו מתירין וכו' הילכך אצטריך טעמא דהכא משום דכהיתרו כך איסורו. ואי ליכא אלא טעמא דהכא הוה אמינא דלא הוי במשהו אלא טבל גמור וכו' אבל מעשר ראשון וכו' הוה אמינא דאיסורו לא הוי במשהו לכך אצטריך טעמא דירושלמי דיש לו מתירין ע"כ: אלא דקשה לי על דברי הכ"מ דאמאי אזל למצוא ראית לדבריו מהירושלמי והלא בפרק ז' דנדרים דף נ"ח יהיב טעמא ר"ש לטבל משום דיש לו מתירין וגם על דברי התוספות הנ"ל קשה דאמאי אצטריכו להביא דברי הירושלמי כיון דבש"ס דידן אמרו האי טעמא דהוא משום דיש לו מתירין דהביאו דברי ר"ש שאמר האי טעמא: ואפשר משום דבירושלמי קיימי דברי ר"ש כמתני' דהא אמרי התם על מתניתין תפטר במין שאינו מינו כדבר שיש לו מתירין

דין י"ב יראה לי וכו' עיין בכ"מ שרצה לפרש השגת הראב"ד משום ההיא דפ' משילין שכתב לעיל דמשמע מההיא דרב אשי דגם בשאינו מינו לא בטיל הפך דברי רבינו. ודחה דרבינו יפרש כמ"ש בשם הרשב"א דמים ומלח לגבי עיסה כמין אחד הם. ואח"כ אמר דאפשר לומר שטעמו מדאמרינן בירושלמי וכו'. ומאחר שבירושלמי אמרו על משנה זו כן כתב שהיא משנה שלמה ע"כ. דהיינו שלפי תירוץ זה דההשגה היא למה אמר יראה לי דמשמע מדעתו עבד והא משנה שלמה היא. והוא תירץ להשגה זו שאע"פ שהירושלמי אומר כן אינו מוכרח כך במשנה שאפשר לפרש המשנה דטעמא דקתני בנותן טעם הוא דחשבה לנדרים דבר שאין לו מתירין אבל שילמד אפי' בשאינו מינו לא בטל. ולא שייכא השגה זו דאמר משנה שלמה. אבל אכתי קשה ודאי שאע"פ שהשיב על השגת הראב"ד הרי מ"מ קשה על רבינו שתלה הדבר בסברתו דהא בירושלמי פשיטא להו דבדבר שילמד במין בשאינו מינו בנ"ט. ולזה יתורץ כמו שתירץ הרשב"א כנ"ל. ואנכי ההדיוט נ"ל לתרץ על רבינו דיש לומר דלא אמרו כך בירושלמי אלא לפי מה שכבר הביאו הברייתא דר"ש משום רבי יהושע דקתני כל דבר שיש לו מתירין מין במינו בכל שהוא ושלא במינו בנותן טעם. אבל בש"ס דידן דף נ"ח הביאו דברי ר"ש הנז'. אבל לא קתני ובשאינו מינו בנותן. טעם וש"ס דידן עיקר. דבירוש' משם רבי יהושע אמרה. וכיון שלא הביאו דבריו משם ר' יהושע אלא סתם אמר דכל שיש לו מתירין לא נתנו בהם חכמים שיעור. אפשר לומר דהוא דבין במינו בין שלא במינו לא בטיל. ואלזינן בתר ש"ס דידן להכי אמר יראה לי וכו' לא יהיה זה שיש לו מתירין חמור מטבל. ובודאי דר"ש לא איירי אלא במינו דוקא. ואע"פ דגם ברייתא דר"ש שהביאו בש"ס דידן קאמר טעמא דטבל משום דיש לו מתירין. וא"כ גם בכל דבר שיש לו מתירין עבדינן הכי כמו טבל. מ"מ היה אפשר לחלק ולומר כיון דבפ' השוכר את הפועלים דף ע"ג יהיבי טעמא משום דכהיתרו כך איסורו ולא אמרו טעמא דאמר ר"ש בנדרים כנ"ל. אפשר דלא אמרינן הכי בכל דבר שיש לו מתירין אלא בטבל לבד. להכי אמר יראה לי וכו' ולא יהיה חמור מטבל דאפשר לתקנו ואעפ"כ שלא במינו בנותן טעם דלא נראה לו לחלק

דין כ"ו אסור לבטל איסורין של תורה לכתחלה עיין מ"ש כמש"ל ולבסוף כתב ונראה שדין זה סותר למ"ש התוס' וצ"ע ע"כ. נראה כמסתפק אם יש לחלק בין זה לזה ונ"ל דיש לחלק דבשלמא בכסבור שמותר לבטל לא ידעי כ"ע זה שאסור לבטל וא"כ שוגג מקרי אבל בתורם מן הטמא על הטהור שכ"ע ידעי שאסור לתרום מן הטמא על הטהור ובזה שסבור מותר הוא לא מקרי שוגג בדבר דידעי כ"ע דאסור

שם אבל באיסור של דבריהם מבטלין האיסור לכתחלה כתב הכ"מ וכתוב בהגהות מרדכי פ' כל הבשר מלשון הרמב"ם יש לדקדק דס"ל כדברי התוס' מדנקט בשר עוף בחלב ולא נקט חצי שיעור דבשניהם איכא פלוגתא וה"ל האי רבותא טפי דנשמע מינה דאפי' באיסור דרבנן שיש לו שורש דאורייתא מבטלין לכתחלה ע"כ. הנה פשט דבריו מדלא נקט חצי שיעור משמע דס"ל כדברי התוספות כיון דיש לחצי שיעור שורש מן התורה לאפוקי בשר עוף שהוא מדרבנן לגמרי ואמר דבשניהם איכא פלוגתא. דהיינו שלא תאמר דמה דלא נקט חצי שיעור משום דפלוגת' בחצי שיעור דאיכא למ"ד דאורייתא להכי נקט בשר עוף. על זה אמר דגם בשר עוף איכא פלוגתא. ולא ידעתי מאי קאמר דהא רבינו בפי"ד כתב דכל שהוא אסור מן התורה. ועוד דנראה מהש"ס דלכ"ע בשר עוף מדרבנן וליכא פלוגתא וכן ראיתי בהרא"ש ז"ל בפרק כל הבשר על מתניתין בשר בהמה טהורה בחלב דגם הרי"ף ס"ל הכי יעויין שם. דהתוס' הם שכתבו שם דלרבנן אסור מן התורה ואם כן נימא דרבינו ס"ל דליכא פלוגתא בבשר עוף. ועוד מאי נפקא מינה אי איכא פלוגתא כיון דהוא ס"ל כמ"ד דהוא מדרבנן

דין כ"ח אבל אם פגם בתחלה וסופו להשביח או השביח מתחלה אע"פ שסופו לפגום הרי זה אסור. כתב הכ"מ דטעמא דפגם ולבסוף השביח דאסור דאתי מכ"ש ומה פגם לבסוף אסור מפני שהשביח לכתחלה אע"פ שאותו שבח על מנת לפגום הוא. פגם בתחלה כ"ש דאסיר דהא פגם זה אינו פגם כיון שהוא על מנת להשביח ע"כ: הגה הרואה יראה דהסברא בהפך דבשלמא דהשביח בתחלה כיון דבאותה שעה נאסר אין לו התר עוד אבל פגם בתחלה כיון