לבב דוד קפג

הזכיר לו ישראל של שבת. דגלי דעתיה דשלוחיה הוה וכמו שנראה שם בש"ס דהוה בעי למפשט מינה הך בעיא סתמא מאי. אלא שרבינו כתב כאן זה האופן שהתנו כך מסברא שודאי הוא כמחליף פירות ערלה. ולכן לא הזכיר רבינו שם בהלכות שבת ואם באו לחשבון וכו' דהוא כמ"ש הרב המגיד שם יעו"ש. אבל בכאן הוא ענין אחר שלא נזכר בברייתא הנז': ואח"כ ראיתי מה שכתב הר"ן הביאו הב"י בסימן רצ"ו יעו"ש ומה שנלע"ד כתבתי ודוק . ועוד ראיתי שהטור בסי' הנז' כשהביא דברי רבינו לא כתבם כמו שכתובים אצלינו. שכתב וז"ל ואפילו אם התנו תחלה אם באו לחשבון לומר כמה פירות אכל העכ"ום בשני הערלה כך יאכל ישראל כנגדו אסור שהרי זה כמחליף פירות של ערלה ע"כ. שלא כמו שדייקתי מדבריו שבענין התנאי היה זה. וכן כתב הש"ע כמו דברי הטור. ולא ידעתי דמנין להם דמפרשי דברי רבינו כך. דאפשר דרבינו סובר דאם התנו מתחלה שהעכ"ום יטול שני ערלה וישראל יטול ג' שנים משני התר. שאף אם אח"כ ירדו לחשבון מותר. שהעכ"ום במתנה נותן לישראל ולא הוי כמחליף . וכמו שכתבו התוס' בד"ה ואם באו לחשבון וכו' וי"ל דס"ל דודאי אם התנו מתחלה מותר בכל ענין עכ"ל. ג"כ לענין נטיעות של ערלה רבינו ס"ל כך

כתב הכ"מ על השגת הראב"ד ואיני יודע היאך יתיישב לפירוש זה הא דאמר והא אותביה רבינא לרבא לסיועי סייעיה כיון דבעובדא דשני ערלה לא היו צריכין להתנות לפי שלא היה שם אכילת איסור היכי מסייע ליה מברייתא דשבת וצריך להתנות עכ"ל

ואנכי איש צעיר נראה לי שלפי המובן מדברי | הראב"ד שהמעשה היה שלא לקח העכ"ום מפרי נטיעות הערלה שהיו קטנים אלא שזמר העצים עד שהיה יכול לזרוע תחתיהם ירק כל השלש שנים ואכל אותם וכנגדם לקח ישראל שלש שנים שאחריהם שלקח הפירות שגדלו בהם. שאז ישראל לא לקח כנגד האיסור שהעכ"ום עצמו לא אכל הערלה אלא הירק שזרע תחתיהם שבזה לא צריך להתנות. וכד פריך עליה והא אותביה רבינא לרבא. דאמאי אותביה דזה ודאי אין צריך להתנות ותירץ דסיועי סייעיה. דהיינו דלא תימא כיון דהוא לקח כנגד שני ערלה. אף ע"ג דליכא פירי בהון הרי נהנה בשני ערלה שהוא לקח כנגדם- וכאילו אותם הפירות שאכל אחר שני ערלה הם חליפי ערלה. להכי הביא לו סייעתא מהך ברייתא דדוקא שעבד הגוי בשבת דהוא אסור אצל ישראל. וכנגדם לקח בחול דהוא נהנה מהאיסור שעשה העכ"ום. לכן צריך להתנות אבל בהאי דערלה דלא עשה העכ"ום איסור אף על פי שהוא נהנה במה שנעשה בשני ערלה. כיון דאינו איסור הרי לא כהנה מן האיסור ממש. אף על פי שנהנה משני ערלה כך מפרש לה הראב"ד. ולהכי השיג על רבינו דלא מפרש לה הכי

דין כ"ב הטבל והחדש וכו' כתב הכ"מ ברייתא בפרק העור והרוטב ואע"ג דיליף להו מקראי משמע לרבינו דאסמכתא בעלמא וכו' וה"ה לאינך דמאי שנא ע"כ. דהיינו דהך ברייתא אתיא אפי' אליבא דרבי יהושע דס"ל דון מינה ואוקי באתרה דלא אמרינן גבי בכורים ותרומה דמשקין היוצאים מהם כמותם אלא בזיתים וענבים דוא. דהא הש"ס קא שקיל וטרי אליבא דהך ברייתא אלמא הלכתא היא. ועוד אוקמו הנך תרי משניות סתמי אליבא דר' יהושע אלמא הלכתא כרבי יהושע. וא"כ מוכרח לומר דהך ברייתא דקתני משקין היוצאים מהן כמותן לענין איסורא דוקא אבל אין לוקין עליהן. ומה שאמרו בש"ס עלה דילפי מקראי אסמכתא בעלמא. וכן דייקא הך מתניתין אין סופגין את הארבעים משום ערלה אלא היוצא מן הזיתים ומן הענבים. משמע דאיסורא איכא אלא דאין סופגין את הארבעים. וקא מוקמו אליבא דרבי יהושע כנ'

והשתא אתי שפיר דרבינו פסק כר' יהושע דאין לוקין בערלה אלא על היוצא מן הזיתים והענבים בלבד ופסק ג"כ בהל' בכורים דאין מביאין ביכורים משקין אלא היוצא מן הזיתים והענבים בלבד. וכן פסק בפרק י"א מהל' תרומות דדבש תמרים ויין תפוחים ושאר מיני פירות תרומה שפטור האוכלן. דהוא כר' יהושע שדן דון מינה ואוקי באתרה אף עפ"כ כתב כאן רבינו דגם בכלאים והקדש משקין היוצאין כמותם אף על גב דלא גמרינן כלאים או הקדש אלא מבכורים ותרומה ואע"פ דהנהו לר' יהושע דפסק רבינו כוותיה במקומות הנזכרים דלא הוו משקין היוצאים מהם כמותם אלא בזיתים וענבים בלבד. דרבינו הזכירם לענין איסורא דוקא דגם לרבי יהושע איסורא מיהא איכא. דהנך ילפותא דהזכירו בש"ס אסמכתא בעלמא

והא דכתב רבינו דגם ביין של כלאי הכרם לוקה ואף על פי שלא הזכירו בש"ס דלוקה לר' יהושע כי אם בשמן ויין של ערלה דווקא משום דגמר פרי פרי מבכורים: הוא משום דס"ל לרבינו שלא הזכירו ג"ש דפרי פרי אלא כי היכי דלא נאמר דהם זיעא בעלמא וכמו שכתבו התוס' שם. וכיון דילפינן דלאו זיעא הם אלא הם גוף הפרי. אם כן גם לכל שאר איסורים לוקה בזיתים וענבים. ומ"ש רבינו בערלה וכלאי הכרם. לאו דווקא אלא אגב דכתב יין ושמן דערלה דהוא לשון המשנה כתב על היין דכלאי הכרם הידועים דזיתים וענבים שלהם אסורים כתב הוא הדין על המשקים היוצאים מהם כמותם והוא הדין לאינך שהזכיר. דודאי דלא שנא כיון שהם גוף הפרי מקרו וכמו שכתב הכ"מ דהוא הדין לאינך דמאי שנא. ולא יוקשה עוד מה שהקשה הרב לח"מ ז"ל

פרק י"א דין א' יין שנתנסך לעכ"ום אסור בהנאה וכו' כתב הרב הכ"מ ומ"ש שלוקה איני יודע מנין לו לרבינו וכו'

הנה בפ' ז' מהלכות ע"ז כשכתב רבינו וכל הנהנה באחד מכל אלו לוקה הוא ז"ל הביא ראיה לדברי רבינו. וא"כ מוכרח לומר דמה שאמר איני יודע מנין לו לרבינו שלוקה. הוא משום שמבין בדברי רבינו שמלקות זה הוא מלבד השתי מלקיות הנזכרים שם בענין ההנאה ובודאי דהכי הוא. שהתם הם מתרי לאוין דולא תביא תועבה אל ביתך ולא ידבק בידך מן החרם. והכא קאמר משום דכתיב אשר חלב זבחימו יאכלו שהוא טעם אחר וכיון שכן קושית הרב הכ"מ גם על מה שכתב וכן האוכל כל שהוא לוקה דמשמע דהוא מלקות שלישי גם כן. דהא קא מפיק ליה רבינו משום דכתיב אשר חלב זבחימו יאכלו דמקרא חד מפיק לאכילת הזבח ושתיית יין נסך : ומה שלא הקשה על רבינו דלמה ילקה על התנאה כיון שהוא לוקה