לבב דוד קפב

שאמרו במתניתין בכלאים דיורד ולוקט ובלבד שלא ילקוט ביד דנקט מה שאמרו בערלה יורד ולוקח ובלבד שלא יראנו לוקט: אמרתי אראה בפירוש המשניות לרבינו ומצאתי שלא פירש אלא במה דקתני בספק ערלה. וז"ל ואמרם ובלבד שלא ילקוט ביד ענינו שזה האוכל לא ילקוט הוא בעצמו ויאכל אבל ילקוט לו זולתו ע"כ. וזה הלשון קתני במתניתין בספק כלאים והוא נקט ליה בספק ערלה ופירש שלא כמאמרו בכאן והוקשה לי בכל זה: ואם נאמר דשם פירש כמו דברי רבינא דמתני ליה לקולא . זה וזה יורד ולוקט ובלבד שלא ילקוט ביד. אתי שפיר דהוא פירש לה כפשטה דקתני יורד ולוקט אבל לא ילקוט ביד. אף על פי שלא כתב כן בחיבורו לענין דינא. אבל עדיין קשה לי קושיות הראשונות: וראיתי לר"ש שפירש שם להך מתניתין וז"ל יורד ולוקח יורד בתוך הגינה וקונה מן הכושי מאותם שכבר נלקטו ובלבד שלא יראנו לוקט. וכן לענין כלאים כדפרישית והא דקתני גבי כלאים בחוצה לארץ יורד ולוקט אמרינן בירושלמי אמר רב הונא כך הוא מתניתין יורד ולוקט ובלבד שלא יראנו לוקט כדקמייתא ובפ"ק דקידושין פליגי שם אמוראי ע"כ: והשתא א רבינו כתב כמו דברי הירושלמי דשוין הם ודלא כאמוראי דפליגי בפ"ק דקידושין כנז"ל אע"ג דהוא פסק כר' יוחנן דמפרש הלכה למשה מסיני. הוא כתב כדברי הירושלמי משום לחומרא: ועדיין צריך לבאר דברי רבינו שמה שכתב ובחוצה לארץ אפילו ראה הענבים יוצאות מכרם ערלה או ירק יוצא מן הכרם לוקח מהן וכו' משמע דזה קרי ספק ערלה וספק כלאי הכרם. דהא קמהדר אתחלת דבריו דספק ערלה. וכן דברי המתניתין דקתני ברישא ספק ערלה וכו' ובחוצה לארץ יודד ולוקח וכו' דמשמע דזה נמי קרי ספק. ומאי ספיקא איכא כיון דהוא יוצא מכרם ערלה וכרם כלאים

ונ"ל כיון שלא ראהו לוקט ובוצר. אע"פ שהוא בתוך הכרם עצמו אימא דהיו אצלו ממקום אחר כיון שלא ראהו שהוא לוקט ובוצר. ועדיפא מינה קאמרי בש"ס אמוראי ספק לי ואכול דאע"פ שהוא יודע שהוא ערלה כיון שלא בפניו מקרי ספק אצלו. ומה שכתב רבינו בתחלה כיצד וכו' היה ירק זרוע בתוכו וירק נמכר חוצה לו שמא ממנו הוא זה שמא מאחר. דמשמע דהוא זה שנמכר חוצה לו הוא דמקרי ספק. הוא משום דאפילו בספק כי האי גוונא אסור בארץ ישראל. ובכי האי גוונא דמותר בסוריא דווקא אבל בחוצה לארץ אפי' באופן שראה הענבים יוצאות אפ"ה מקרי ספק ומותר

ומה שלא פסק רבינו ההיא דספק לי. ואכול הוא .ב. משום דפשט דש"ס דהם איירי אליבא דשמואל דס"ל דהלכה מדינה היא לכן מקילין גם בספק כי האי גוונא. אבל אנן דקי"ל כרבי יוחנן דהלכה למשה מסיני לא מהני האי ספיקא את זה נ"ל לפרש דברי רבינו

ואח"כ ראיתי מה שכתב מר"ן בכ"מ ומה שנלע"ד כתבתי ודוק

דין י"ד עכ"ום וישראל שהיו שותפים בנטיעה וכו' מדי עברי בסוגיא שהביאו על זה לכאורה קשים דברי רבינו דהא אמר רב גביהא מבי כתיל דהנהו שתילי דערלה הוה נכדי אכיל שני דערלה. וישראל שני דהיתירא. אתו לקמיה דרבא שרא להו קא פריך בש"ס והא אותביה רבינא לרבא לסיועי סייעיה. משמע דרב גביהא בא לומר דשתילי ערלה דהיתר גמור הוא. דאע"ג דבשבת אסור לומר ישראל לגוי טול אתה חלקך בשבת ואני בחול כשלא התנו מתחלה. בשתילי ערלה מותר דאין כאן איסור שליחות דהא ישראל נמי שרי לעבדה ואי משום אכילה שישראל אוכל כנגדן ונמצא נהנה מפירות ערלה שמכרן. אין זה נהנה שכן המשפט שמה שזה עובד הוא אוכל. ולהכי קא פריך עלה והא אותביה רבינא. ואם כן מאי תיובתא גבי שבת איכא איסור שליחות מה שאין כן בערלה

ותירץ לו לסיועי סייעיה דהיינו מדקתני התנו לכתחלה בשבת שרי. אלמא כי ליכא איסור שליחות דמלאכה שרי. ואע"ג דמטיא הנאה לישראל. וה"ה לערלה וכמו שפירש רש"י ז"ל. וכיון שכן אמאי הצריך רבינו דבעינן שהתנו מתחלת השותפות

ונראה לי דבשבת איכא תרי גווני דבענין העבודה שמוטלת על שניהם לעבוד בה יחד ודאי דמשקבלוה לא יוכל לומר לו טול אתה חלקך בשבת לפי שנעשה שלוחו על חצי היום המוטל עליו. ולהכי בעי להתנות מתחלה קודם שהוטלה עליו דהא לא קיבל עליה ישראל עבודה דשבת ואין הנכרי שלוחו. ואיכא גוונא אחרינא אם קבלוה סתם ועשו סתם ועייל הנכרי בשבת וישראל בחול ולא צווהו הישראל. דאם הנכרי נטל שכר שבת וישראל בחול מותר. אף ע"פ שאמר לו הישראל טול אתה שכר שבת ואני אטול כנגד ימי החול מותר. שלא היה הנכרי שלוחו של ישראל ולא נטל הישראל שכר שבת. אבל אם ירדו לחשבון אסור דגלי דעתיה דנכרי שלוחו היה: אבל בנטיעת ערלה ליכא איסור מלאכה כי אם. הנאת ערלה. ואין זה תלוי בעבודת האדמה אשר הוטלה עליהם. וא"כ אפילו אחר שקנו האדמה יכול להתנות שיהיה העכ"ום אוכל שני ערלה וישראל אוכל שלש שנים משני. התר כנגדן. וזה שאמר רבינו אם התנו מתחלת השותפות דלא בעי קודם קנייתה. וזה שרב גביהא מבי כתיל בא לאשמועינן דרבא שרא להו דאע"ג דקבלוה יחד לכתחלה יאמר לו ישראל היה אתה עובד בג' שנים הללו ואני ג' אחרים ואין כאן איסור שליחות. דישראל עצמו שרי לעובדה ואי משום אכילה שישראל אוכל כנגדן ונמצא נהנה מפירות ערלה אין זה נהנה. שכן המשפט שנה שזה עובד הוא אוכל. ולהכי קא פריך בש"ס והא אותביה רבינא וכו' ותירץ לו לסיועי סייעיה דמדקתני התנו לכתחלה קודם שהוטלה עליהם עבודתה. אלמא כי ליכא איסור שליחות דמלאכה שרי ואע"ג דמטיא הנאה לישראל וה"ה לערלה אבל צריך להתנות לברר הדבר. ומ"ש בפרק ו' מהלכות שבת המשתתף עם העכ"ום במלאכה או בסחורה או בחנות אם התנו מתחלה וכו' לאו קודם השותפות איירי. דהוא לא עסיק אלא לענין. השכר כמו הענין של הנאת הערלה: ומה שכתב רבינו הכא ובלבד שלא יבאו לחשבון וכן מדקדוק דבריו שכתב כיצד כגון שיחשוב וכו' אם התנו בזה הרי ביאור דבריו שבשעת התנאי התנו שיחשוב כמה פירות אכל העכ"ום וכו'. שזה ודאי אע"פ שהיה תנאי בתחלה הרי זה כמחליף פירות ערלה. ואין זה דברי הברייתא דשבת דקתני ואם באו לחשבון אסור. דהתם איירי בסתמא שלא התנו אלא בשעת חלוקה