לבב דוד קעט

רבינו: ועוד כיון שכתב רבינו וכן האוכל וכו' משמע כמו הבישול שכתב קודם ולא בעינן שבאו מיורה גדולה : ועוד ממה שאמר רבינו לא שתק הכתוב וכו' כלומר ואפילו בישולו אסור ואין צ"ל אכילתו משמע דין הבישול כדין האכילה

דין ד' וכן בשר חיה ועוף וכו' לפיכך מותר לבשלו ומותר בהנייה כתב הרב המגיד וכשם שגזרו באיסור העלאה על השלחן כמו שיתבאר בפרק זה וכולה גזרה היא ע"כ. ודאי שאיסור העלאה על השלחן הוא משום אכילה וכמו שכתב שם רבינו גזרה משום הרגל עבירה שמא יאכל זה עם זה אע"פ שהעוף בחלב אסור מדברי סופרים ע"כ. הרי להדיא שרבינו הוא אומר גזרה שמא יאכל זה עם זה. דהיינו עוף עם הגבינה. וכן משמע ממה שאמר עוד אף ע"פ שהעוף בחלב אסור מדברי סופרים דהיינו אפ"ה גזרינן ביה שמא יאכל : ואע"פ שבפרק כל הבשר אמרו אבל הכא אי שרית ליה לאסוקי עוף וגבינה אתי לאסוקי בשר וגבינה ומכל בשר בחלב דאורייתא דמשמע דאיסור העלאת עוף וגבינה לאו משום שמא יאכל זה- עם זה אלא אטו העלאת ואכילת בשר בהמה. רבינו ס"ל דלא אמרו כך אלא לפי דיוקא דרב יוסף דקא דייק ש"מ בשר עוף בחלב דאוריי' דאי דרבנן היאך נגזור גזרה לגזרה ואמר ומנא תימרא וכו' ועלה קא דחי ליה אביי בשלמא וכו' דדחי ליה לפי דעתו שאין דומין דבשלמא וכו' אבל אה"נ דהוה מצי למדחי ליה דאין זה גזרה לגזרה אלא גזרה אחת היא ובודאי דגזרה אחת היא דכשגזרו על בשר עוף בחלב משום בשר בהמה בחלב עשו דינו כדין בשר בהמה לגמרי וכמו דין בשר בהמה דאסרו העלאתו משום אכילתו גם בבשר עוף גזרו העלאתו משום אכילתו שראו חכמים לגזור לגמרי כמו בשר בהמה משום דלא משמע לאינשי לחלק בין בשר לבשר וזהו מה שדייק בדבריו הרב המגיד ואמר וכולה גזרה היא: ועוד דרבינו פסק כתירוצא דרב אשי דכוליה רבי עקיבא והכי קאמר וכו' מהן מדברי תורה ומהן מדברי סופרים ולא חש לדיוקא דרב יוסף דאמר דאי ס"ד דרבנן אכילה גופה גזרה ואנן נגזור העלאה אטו אכילה דאה"נ דבהא גזרו דכולה גזרה היא ומה דקאמר הש"ס מעיקרא הא עוף אסור מדאורייתא משום דקתני כל הבשר אסור לבשל בחלב חוץ מבשר דגים וחגבים מדקאמר חוץ מבשר דגים וחגבים משמע דלבד בשר דגים וחגבים כולו איסורם שוה. לזה תירץ רב אשי ואמר הכי קאמר כל הבשר אסור לבשל בחלב מהן מדברי תורה ומהן מדברי סופרים חוץ מבשר דגים וחגבים שאינם לא מדברי תורה ולא מדברי סופרים

עיין בדברי הרב לח"מ בד"ה אבל בשר בהמה טהורה וכו' שכתב ושמעתי בשם רב גדול שתירץ שמה שכתב הרמב"ם וכן בשר חיה קאי לעיל וכו' וכן בשר חיה הוא בכלל דין בשר בהמה הנז' לעיל שאסור לבשלו מן התורה בחלב חיה טהורה ע"כ

ונ"ל להביא ראיה לזה ממ"ש רבינו לקמן בפרקין דין כ"ז בד"א בבשר בהמה או חיה אבל אם אכל בשר עוף אחר שאכל הגבינה או החלב אינו צריך לא קנוח הפה ולא נטילת ידים ע"כ ואם שדעת רבינו בשר חיה הוא מדרבנן כבשר עוף מאי שנא זה מזה ואע"פ ששם תירץ הר"ן משום דבשרה דמי לבשר חיה מ"מ כיון שלא הוזכר בש"ס זה מנין לו לרבינו

דין ו' וכן המבשל בשר במי חלב וכו' או שבשל דם בחלב פטור ואינו לוקה על אכילתו משום בשר וחלב. כתב הרב המגיד דאמר שמואל גדי להוציא את הדם. ולפי זה גם לענין אכילה דפטור משום בשר בחלב גם למאן דס"ל איסור חל איסור דהא מעטיה קרא גדי ולא דם. ולהכי לא הזכיר רבינו בדם כמו שהזכיר במבשל בשר מתה או חלב שהוא משום דאין איסור חל איסור דלהכי לא לקי משום בשר בחלב. דאין צריכין לזה דבלאו הכי אין נוהג בו איסור בשר בחלב וגם משום חלב מתה לא שייך בה איסור נבלה שהרי בחלב טמאה אינו לוקה באכילתו כבשרה כמו שכתב רבינו בפ' ג'

ועוד כיון דחלב זה היה כנוס במעיה קודם שמתה הוא דומה לביצת נבלה דאינה אסורה מדאוריי'

ואח"כ ראיתי להרב לח"מ שהביא דברי הב"י מה . שכתב על הטור בסי' פ"ז והקשה על דבריו קושיות חזקות ואמר ואם נאמר דהוא ט"ס וצריך לומר בדברי הרב"י ז"ל חלב מתה וכו' דהא רבינו ז"ל בפ"ג כתב דחלב הטמאים אינו לוקה עליהם אם לא שנאמר דיש חילוק בין חלב הטמאים לחלב נבלה וכו'. ואנכי איש צעיר לא ראיתי לחלק בין זה לזה ומ"ש רבינו שם משום דכתיב מבשרם. הרי כתב שם הרב המגיד דהוא סמך בעלמא שסמכו לזה דעיקר הלימוד מביצת היענה לאיסור עצמה. ומדכתיב בת ילפינן לביצה לאיסורא דמשמע דאי לא כתיב בת לא הוה אסרנן ביצתה

ועוד דהוא דומה לביצת נבלה וכמ"ש לעיל שאין בה איסור נבלה. ועוד דהא חלב מרה דכתב רבינו כתב הרב המגיד דנפקא ליה ממה שאמר שמואל בחלב אמו ולא בחלב שחוטה. אלמא דחלב מנה דכתב רבינו הוא חלב שחוטה ג"כ וביארו בדין י"ב ואיך שייך למר"ן הב"י לומר כך עלה: ומה שנלע"ד לומר הוא כיון דהטור לא הזכיר דברי הרמב"ם שאמר דבשר מתה או חלב שבשל בחלב דלוקה על בישולו משמע דלא גריס בהרמב"ם חלוקה של בשר מתה או חלב שבישלו בחלב. אבל ממה שכתב הב"י ועוד שם הוא המקום הראוי לשנות בו פטורים ואין לוקין וכ ובאותה חלוקה שכתבה הרמב"ם קאי למבשל בשר מתה בחלב ולדם שבשלו בחלב דלוקה ע"ז משום נבלה ע"ז משום דם אבל בסדר שכתבם רבינו לא קאי אלא לדם שבשלו לחודיה. ואח"ך כשכתב בשר מתה שבשלו בחלב כתב סתם פטור ולא כתב אין לוקין על אכילתו והוה ליה לצרף שתים אלו דם ובשר מתה בבבא אחת. ולגזור בדם פטור ואין לוקין על אכילתן משום בשר בחלב. ע"כ משמע דכתובה בנוסחתו בשר מתה במקום חלב מתה שהוא פטור

הן אמת שבש"ס לא הזכירו בשרמתה דחייב משום בישול בשר בחלב: ונ"ל דלפי גירסא זו שהיתה לו בדברי הטור אפשר דלמדו דפטור. הוא כמו דבשל בחלב מתה דמאי שנא. והרמב"ם לפי גירסא זו הזכיר בשר מתה דפטור ומינה ידעינן דבישל בחלב מתה: והשתא דברי הב"י הם מובנים להדיא לפי הגירסא שהיתה לו בדברי טור. אבל בש"ע בסימן פ"ז כתב לפי הגירסא שבידינו בדברי הרמב"ם שכתב בחלב מתה ולא כתב בשר מתה כגירסא של הטור דמשמע דלא פטר אלא במבשל בחלב מתה וכדברי הרמב"ם לפי גירסתנו: והא דלא כתב דהמבשל בשר