לבב דוד קעח

הניח חלב של שור הנסקל על גבי מכתו שהוא פטור. וחלב של שור הנסקל אסור בהנאה. ואם כן כיון שעל אכילה אינו מתחייב אלא דרך אכילה כתקנו ואף על פי שהוא נהנה. א"כ מה שאסר הכתוב ההנאה אינו לוקה עליה. דאינו לוקה אלא על האכילה דוקא דלהכי כתב לשון אכילה וזהו מה שכתב אח"כ ולפי זה הרי איסור ההנאה כדין חצי שיעור שאסור מן התורה ואין לוקין עליו: והנה איסור הנאה עצמו בלא אכילה כיון שאינה דרך אכילה כתקנו אף ע"פ שהוא דרך הנאה כגון חלב של שור הנסקל שהוא מרפא המכה פטור. ואם בהנאה עצמה אינו כדרך הנאה כגון רבינא דשף לברתיה בגוהרקי דערלה כיון שהיו בוסר ולא היו עומדים לסיכה מותר. ומה שכתב הרב המגיד ואפילו סיכה שהיא קרובה לשתיה אמרו בגמרא גבי רבינא שהיה סך בתו בפרי ערלה במקום חולי שאין בו סכנה דלאו דרך הנאתן הוא. אין כוונתו לומר דהוא אסור כדין חצי שיעור שאמר אח"כ אלא לומר שאפי' בהנאה בלא אכילה אם שלא כדרך הנאתו מותר ואם כן איסור הנאה עצמו הוא כחצי שיעור דאסור ואין לוקין עליו . וזה בדרך הנאתו דוקא כן נ"ל

שם חוץ מן החלב שהרי נאמר בו יעשה לכל מלאכה וכו' אע"ג דבנבלה מצינו שהתיר הכתוב הנאה מ"מ הוא נזדמנו לו נבלה או טרפה אבל לא כתב שיכוין מלאכתו בהם אבל בחלב אמר לכל מלאכה. דמשמע שיכול לכוין מלאכתו בו. ואע"ג דבפ' כל שעה דף כ"ג משמע דאצטריך קרא להתיר מלאכת הדיוט דלא יהא אסור מזנאה משום שנאמר בו לא תאכלו. מ"מ מדכתיב לכל מלאכה משמע דיכול לכוין מלאכתו בו- ונראה מדבריו שאיסור זה מן התורה אבל מדברי הכ"מ הוא כדי שלא יאכל

פרק ט' דין א' בשר בחלב אסור לבשלו וכו' כתב הרב המגיד זה מבואר בהרבה מקומות וכו' וכולהו סבירא להו כן ונחלקו שם מנא לן איסורין אלו ע"כ אע"פ שרבינו לא ס"ל כוותייהו. שהוא כתב ששתק הכתוב מאיסור האכילה וכו' כמו ששתק מלאסור יבת מאחר שאסר בת הבת. לא ביאר מהיכן יצא לו איסור הנאה וג"כ לא כת' שלוקה על ההנאה בלא בשלו ובלא אכלו שנראה שאז"ל לפי שיטתן דלעיל שאינו לוקה על ההנאה. ואיסור הנאה הוא משום דכיון דמשמע דאפי' בשולו אסור כ"ש אכילתו. והוא כאילו כתיב ביה אכילה ולעיל פסק דכל מקום שנא' בתורה לא תאכל לא תאכל לא יאכלו לא יאכל א' איסור אכילה ואחד איסור הנאה משמע. וזה עדיף למה שהוציאו בלשון בישול. לאסור אכילתן ואפילו שלא כדרך הנייה כמו שכתב בפרק "ד מהלכות אלו: מ"מ כל הנהו תנאי אית להו דאסור באכילה ואסור בהנאה ואסור בבישול וכדברי רבינו. אלא שרבינו תפס דברי ויקרא רבה שהם דברים נכוחים כמו שלא הזכיר איסור הבת. אבל במנין המצות מנה לאו דאכילה ממה שאמר עוד הכתוב לא תבשל גדי בחלב אמו. כיון דבא לחשוב אותו במנין הלאוין אם לא היה כתוב עוד לא תבשל לא היה נחשב ללאו נדו אע"פ שהוא יוצא איסור אכילה במכ"ש מאיסור בשול. כיון דלא כתיב לאו לעצמו להכי אצטריך משום לא תבשל עוד פעם אחרת דודאי דלאו לעצמו אתא שכבר כתיב. אלא לאיסור אכילה היוצא כמכ"ש דבישול. דהיינו דאם לא היה מכ"ש דבישול לא היינו אומרים דהוא אתא ללאו דאכילה. אלא אנו אומרים דאצטריך לדבר אחר. ולא מנה לא תבשל שלישי להנאה משום דהוא אזיל לשיטתו דלעיל דאין לוקין על ההנאה ואיסור הנאה הוא כמו כל האיסורין שבתורה דשם אכילה קאי נמי ההנאה כסברת ר' אבהו דלדידיה לא אצטריך קרא להנאה. כך נראה לי פשוט לדעת רבינו ודוק:

וכן האוכל כזית משניהם מהבשר והחלב שנתבשלו כאחד לוקה ואע"פ שלא בישל. כתב הרב המגיד ומ"ש רבינו שעל כזית משניהם לוקה כבר נתבאר בסמוך דאפילו רב מודה באכילה ע"כ. אף ע"פ שמה שמודה רב באכילה הוא בבא מיורה גדולה כמו דמוקמו לה בש"ס ולוי פליג עליה דאפילו לא בא מיורה גדולה דלוקה. ופסק רבינו כלוי דהלכה כלוי לגבי רב. וא"כ הרי רב לא מודה באכילה דאיירי לוי בה. מ"מ רב בא לאשמועינן דבכי האי גוונא שבא מיורה גדולה מצטרפין. אלא בבישול דלא בישל כי אם חצי זית מזה וחצי זית מזה לא מצטרפין להוציאן מכלל היתרן לקרות איסור עד שיהיה בכל אחד לעשות איסור לעצמו. דנמצא דגם לדברי רב שייך באכילה להתחייב בחצי זית מזה וחצי זית מזה משא"כ בבישול דלא אפשר להתחייב בבישל חצי זית מזה וחצי זית מזה. וזה שכתב הרב המגיד דאפילו רב מודה באכילה. דהיינו שאפילו לרב שמיקל בבישול ופוטרו ממלקות מודה באכילה באופן שבא מיורה גדולה שמצטרפין לכזית הרי לדידיה איכא צד חיוב באכילה יותר מבישול ואם כן מ"ש רבינו האוכל כזית משניהם אפי' לרב קא אתי אי לאו דפסק דגם בבישול חייב. אבל כיון דפסק דגם בבישול חייב לא בעינן דבא מיורה גדולה כן נראה לי לפרש דברי המגיד

וראיתי להלח"מ ז"ל שהקשה על דברי הרב המגיד ותירץ קרוב לדברינו הנזכרים יעו"ש. אבל' ראיתי שכתב לבסוף וז"ל ולפי הנוסחא השניה שהזכרתי. בדברי רבינו ז"ל דמשמע ליה לרב המגיד מלשון שנתבשלו כאחד דאיירי בתוך יורה גדולה עד כאן לשונו

ולא ידעתי מאי קאמר והלא לפי הנוסחא השניה היא שרבינו פסק כרב והרב המגיד הוא אמר דרבינו פסק כלוי. ואיך יאמר דמשמע ליה לרב המגיד מלשון שנתבשלו נאמר דאיירי בתוך היורה גדולה. ואם כוונתו דלאו הכי גריס בודאי הרב המגיד אלא לפי הך גירסא אמרינן דיבשל משניהם ר"ל כזית מכל אחד ואחד. ג"כ נאמר דמה שכתב רבינו לשון שנתבשלו כאחד. הוא ר"ל שבאו מיורה גדולה. דהיינו שאע"פ שרבינו פסק כלוי. שבבישול חצי זית מזה וחצי זית מזה חייב. מ"מ באכילה מודה לרב דבעינן שבאו מיורה גדולה. ולא פליגי אלא בבישול דלוי ס"ל דמצטרפין ורב ס"ל דלא מצטרפין. אבל באכילה כולהו מודו דבעינן שבאו מיורה גדולה וזהו שאמר הרב המגיד דאפילו רב מודה באכילה. הכוונה דאפי' רב שחולק בבישול מודה הוא שאם באו מיורה גדולה אע"פ שלא אכל חצי זית מזה וחצי זית מזה חייב: לפעד"ן שזה אי אפשר שא"כ היה לו להרב המגיד להביא הא דאוקמו בש"ס דבעי שבאו מיורה גדולה. וגם כיון שזה סתום ולא ביאר רבינו לפחות היה לו להרב המגיד לבאר שכך כוונת