לבב דוד קעה

וקשה לי על זה דהא בעיבוד העור והמולחו כתב רבינו בפירוש המשניות והמעבדו הנותנו בעבוד דמשמע דמשעה שנתנו הוא מתחייב. וכן נמי משמעות המולח העור משנתן המלח עליו הוא מתחייב ואינו צריך שיעור. והיש מי שסבר בפרק כלל גדול שהמולח את הבשר חייב משום מעבד לאו במולח בשר להכשירו אלא בכל אופן מולח אם משום שלא להסריח או ליתן טעם דאין צריך להשהותו במלחו שיעור מיל

ועוד לא ידעתי בהיכן כתב וכמה כדי עבודה כדי הילוך מיל ואדרבה בפ"א מהל' אבות הטומאה כתב כדי עבודה ד' מילין וכן כתב שם בפ' ד' יעו"ש

וראיתי י להלח"מ ז"ל שכתב שיש מי שהקשה דהא בפרק כלל גדול אמרו אמר רב אשי ואפי' רבה בר רב הונא וכו' ואיך למד ה"ה דמליחה כי האי הוי עיבוד. ותירץ הוא ז"ל על זה וז"ל ול"נ דאין כאן קושיא כלל וכו' א"ו מאי דאשמועינן רב אשי וכו' וכיון שכן הרי למדנו השיעור דכיון דמקרי עיבוד הרי ידענו דשיעור עיבוד הוי מיל ע"כ. ודבריו אלו קשים דאיך שייך לומר כך דכיון דהוא סבר יש עיבוד באוכלין אם בכי האי גוונא בעלמא מקרי עיבוד מאי שנא מדמלחו לאורחא. דודאי דרב אשי אתא לאשמועינן דלא תימא בכל גוונא קאמר רבה בר רב הונא חייב משום מעבד דלא קאמר אלא דקא בעי ליה לאורחא שנותנין עליו מלח הרבה דהוי מעבד. אבל לביתא סתם אדם אינו מולחו הרבה כשיעור עיבוד דעלמא דלא משוי איניש מיכליה עץ. דגם בדעלמא בכי האי גוונא לא מקרי עיבוד. דזה חידוש גדול אשמועינן דלביתא לא הוי מולחו דשיעור עיבוד. ועוד דהוא קא יהיב טעמא משום דלא משוי אניש מיכליה עץ הרי כאן מורה באצבע דלא מלחי ליה שיעור עיבוד הוא דקא פטר ליה

ועל התירוץ השני קשה לי נמי כיון דלביתא דלא מלחי ליה הרבה ולהכי לא מקרי עיבוד מנין לנו ללמוד דמליחא דביתא בשיעור מיל

דין כ' סכין ששחט בה אסור לחתוך בה וכו' או ינעצנה בקרקע עשרה פעמים. כתב הרב המגיד ואע"פ שבסכין של עכ"ום אינו מספיק נעיצה בקרקע אלא בצונן וכו' כבר נתבאר שבית השחיטה צונן והרי הוא מותר לחתוך בה רותח לכתחי' בסכין של עכ"ום שבלעה בחמין לחתוך בה צונן ע"כ. ואף ע"פ שהתם לא הכשיר לשחוט בנעצה טעמא הוא כמו שכתב מר"ן בכ"מ התם כיון דבלישנא קמא אמרינן דלכ"ע בית השחיטה רותח ראה רבינו להצריך לכתחלה הכשר כמו לחמין: דזה כיון שנשתמש בה בחמין החמיר לשחוט בה לכתחלה אבל כאן כיון שכל שימושה הוא משום דשחט בה. ודינא הוא דבית השחיטה צונן לא נחמיר עליו שלא להשתמש בה רותח בנעצה

ולהכי התם אמר שאם שחט בה קודם שיטהרנה מדיח מקום השחיטה כיון שבליעת הסכין היא ברותח אבל כאן בשחתך רותח לא הצריך להריח כיון שכל בליעתה אינו אלא משום ששחט בה הרי דינא הוא דבית השחיטה צונן ולא צריך להריח כן נ"ל

פרק ז' דין ב' האוכל מחלב נבלה וטרפה וכו' ולפיכך לוקה שתים כתב הרב המגיד בהרבה מקומות וכו' ויחול על איסור חלב וביאר רבי' שהטעם מפני שאיסור חל על איסור במוסיף ע"כ. דהיינו שמכאן למדו שאיסור חל על איסור במוסיף

ונראה לי דמזה ג"כ למדו איסור כולל דבענין זה יחול שם כולל. שהרי בגיד הנשה שהוא דומה לזה קרא אותו רבינו שם כולל בפ"ח. ואדרבה שם כולל מקרי. וקראו כאן שם מוסיף לומר ללמוד מזה גם כן שם מוסיף אע"פ שאינו כולל. שהוא כמו אלמנה לכ"ג שנשאת ונתגרשה ונשאת לכ"ג חייב עליה שתים אחת משום אלמנה ואחת משום גרושה. דהתם היא לגבי כ"ג לא היתה מותרת ואינו דומה לנבלה וטרפה שהיה בשרה מותר. אלא דאיסור מוסיף דאית באלמנה הוא משום דהיתה מותרת לכהן הדיוט וכשנתגרשה נאסרה לכהן הדיוט. ואמרינן מתוך שנתוסף בה איסור גרושה לכהן הדיוט נתוסף בה איסור גרושה לכהן גדול דבהא לא שייך בה שם איסור כולל כיון דהיתה אסורה מקודם לכ"ג. דהשתא הכל למד רבינו ממה שאמרה תורה בחלב נבלה וטרפה ואכול תאכלוהו דשייך ביה שם איסור כולל ושם איסור מוסיף. דעבדינן גם באיסור מוסיף אף על פי שאינו כולל

וראיתי להרב הלח"מ ז"ל שדקדק על דברי רבינו דכאן קרי ליה איסור מוסיף ובפרק ח' גבי גיד הנשה קרי ליה איסור כולל. וכתב מה שכתב יעו"ש. ולפי מה שכתבתי אתי שפיר: ונראה לי שזה מה שכתב מוהר"ר לוי ן' חביב שהביא הלח"מ שם שכתב והכל שוה. דודאי דבענין זה יחולו ב' שמות שם איסור מוסיף ושם איסור כולל והוא כמו שכתבתי ולא כמו שמפרש לדבריו הלח"מ כן נ"ל

דין ג' השוחט בהמה וכו' ואם שלמו לו חדשיו וכו' חלבו אסור וחייבין עליו כרת כתב הרב המגיד דעת רבינו לפסוק וכו' ולענין גידו כסתם מתני' וכו' דהני תנאי השוו מדותיהם בשליל וכו' ולכך הביאו בגמרא להא דר' אושעיא ע"כ. ודאי מדקתני מתניתין בסתם ונוהג בשליל דלא כר' יהודה שהביא אח"כ הוא איירי בבן ט' ואפ"ה גיד הנשה נוהג בו וה"ה חלבו אסור דחדא פלוגתא בברייתא וכו' ורבינו פסק בשחיטה דהוא ניתר בשחיטת אמו כסתם מתניתין דפרק בהמה המקשה דתני בלשון חכמים ולענין גידו כסתם מתניתין דפרק גיד הנשה הנז' ומאי דאמר ר' אושעיא והלך ר' מאיר לשיטתו לאו בהכרח דמאן דאית ליה ניתר בשחיטת אמו אית ליה דגידו וחלבו מותרין דא"כ תקשי ליה סתמא אסתמא הנז' אלא בא ר' אושעיא לומר דהני תנאי השוו מדותיהם ולאו הא בהא תליא. ובא להודיענו דפלוגתייהו בבן ט'. ומינה הא דכתבתי דמתני' איירי בבן ט' כנזכר ולאשמועינן דמאי דקתני בברייתא חלבו דשליל קאמר ולא חלבו דגיד ומה שאמר ועוד דהוה ליה למפסק כסתמא דפרק גיד הנשה דהוא בתרא דבחדא מסכתא יש סדר. הכוונה דאם רבי אושעיא בא לומר דבהכרח דמאן דאית ליה ניתר בשחיטת אמו גידו וחלבו מותר ומאן דאית ליה דאינו ניתר בשחיטת אמו אית ליה דגידו וחלבו אסור דזה תלוי בזה. הרי הוא זה דבא לאשמועינן לענין דינא דבשחיטה פליגי נמי ולאו כ"ע אית להו דניתר בשחיטת אמו דהיינו שזה מחלוקת ולמאי קאמר הכי דהיא מחלוקת . הוה ליה לר' אושעיא למפסק כסתמא דגיד הנשה דהוא בתרא ולא לומר דהיא מחלוקת דלא אתברר הלכתא. ובאמת דזה דיוק גדול שלא בא לומר הכי אלא לומר דפלוגתא בבן תשע