לבב דוד קעד

דין

י"ב עובר שהוציא אבר וכו' החלב שלה אסור לשתותו מספק. הואיל והוא בא מכלל האיברים ויש בה אבר אחד אסור והרי הוא כחלב טרפה שנתערב בחלב טהורה ע"כ הנה לא כתב רבינו שמא הואיל וכו' כמו שרגיל לכתוב על הדבר שהוא ספק שהוא משום שמא וכו'. דודאי לטעם זה הואיל והוא בא מכלל האיברים. ויש בה אבר אחדנאסור הוא כחלב טריפה שנתערב בחלב טהורה. וזה לצד שנאמר שהחלב והאבר הוא אסור. אבל ספק שמא לא יאסר החלב שאינו דומה לחלב טרפה. ולא ביאר רבינו צד ההתר וצד האיסור שבו אלא כתב אסור לשתותו מספק. דמשמע דיש ספק אם יאסר או לא והוא מבואר בגמרא שהביאו הרב המגיד

פרק ו' דין א' האוכל כזית מן הדם וכו' אבל דם דגים וחגבים וכו' ואפילו כנסו בכלי ושתהו מותר ע"כ. כתב הרב המגיד ונראה לדעת רבינו פירוש ההיא מתניתא בדגים טהורים דאית בהו קשקשים. ודרב בדגים טמאים דלית בהו קשקשים ואף ע"פ שאין בו חיוב דם אסור הוא והרי הוא כחלב בהמה טמאה. ואין לוקין עליו כנזכר פ"ב ע"כ. ומידי עברי בדבריו אלו קשה לי טובא על זה דאם כן אמאי אמר רב בכנסו דוקא. ומדאמר בכנסו משמע דאיירי בטהורים אלא משום מראית העין. ועלה בדעתי לומר דרבינו ס"ל דההיא דרב אידחייא ממה שאמר אח"כ רב ששת דם מהלכי שתים אפי' מצות פרוש אין בו. ואותיבו ליה ממה דקתני דם הטחול וכו' דם מהלכי שתים דם שרצים ורמשים אסור ואין חייב עליו. ומתרץ כי תניא אסור דפירש וכו' של בין השינים מוצץ ובולע ואינו חושש דמשמע דטעמא דפירש משום דחזו ליה אינשי דאל"ה מאי שנא וכיון דאשכחן בברייתא דבדגים וחגבים מותר לכתחלה. דקולא אית בהו מדם מהלכי שתים דקתני אסור דמפרשי לה מפני שפירש וחזו ליה א"כ דם דגים וחגבים ליכא הך איסורא דפירש: והשתא הך דתירצו מעיקרא מתניתא דאית בה קשקשין לא קיימא. דאף ע"ג דלית בה קשקשין מותר לכתחלה ומה שאמר רבינו בדם דגים וחגבים טמאים אסור. לא קא מפיק ליה מהך תירוצא כי קאמר רב בדלית ביה קשקשין אלא משום כחלב בהמה טמאה כמו שביאר בפירוש: וכי תימא כיון דאסרו דם האדם בשפירש משום מראית העין אם כן מהאי טעמא נמי יהיה דם דגים שפירש יהיה אסור. אי מהאי לא איריא דבשלמא אדם בשרו אסור ואסרו דמו בדפירש וחזו ליה דעשו ליה כבשרו. אבל דגים וחגבים בשרם מותר. והכי דייקי דברי רבינו דלאו משום שיאמרו הוא אוכל דם. אלא משום שפירש סתם. דמשמע דכך גזרו דם האדם בשפירש יהיה אסור כבשרו כן נראה לי

ואח"כ ראיתי להרב לח"מ שתירץ דמאי דנקט כנסו לאו דווקא וכו' והביא ראיה דלאו דיוקא מהא דפ"ב מהלכות אלו שכתב רבינו דם שרצים שפירש וכנסו ואכלו לוקה עליו בכזית. והתם ודאי כיון דטעמא משום שרץ. ודאי דלא איכפת לן כנסו ואם כן אמאי קאמר הרב שם כנסו. א"ו דכנסו לאו דוקא וכו' אלא אורחא דמלתא ע"כ: ואנכי איש צעיר נ"ל דלאו דמו דבשלמא התם נקט כנסו לריבותא. דאף ע"פ שכנסו דהוא דם להדיא ולא בשר אפ"ה אם התרו בו משום אוכל. שרץ לוקה. אבל גבי רב שבא לומר שאסור דם הטמאים למה ליה לומר שכנסו וכמש"ל

וגם נלע"ד דאי אפשר לומר ג"כ כאן לריבותא נקט כנסו משום דבמימרא קמייתא אמר דם שרצים לוקין עליו ובהך מימרא קאמר אסור לאשמועינן דאין לוקין עליו דדבר היוצא מן הטמא טמא ואין לוקין עליו אלא איסורא דאורייתא דווקא. דנקט כנסו לריבותא אף ע"פ שכנסו שהוא כחלב הטמאים אפ"ה אין לוקין עליו. דאין לוקין על היוצא מן הטמא טמא שחלב עצמו אין לוקין עליו ואת אינה ריבותא דאדרבא דאפי' בלא. כנסו שדמי לבשרו אפ"ה אין לוקין עליו. וגם ריהטא דדברי רב הוא בא לומר שאסור ' ולא לומר שאין לוקין עליו כן נ"ל

דין ז' הכבד אם חתכה וכו' כתב הרב המגיד נראה מדברי רבינו שהוא סבור דלצלי הרי דין הכבד כדין בשר ולא ידעתי אמאי כתב שנראה כך מדברי רבינו והלא רבינו כתב זה בפירוש אחר כך וז"ל ומותר: לצלות כבד עם הבשר בשפוד אחד וכו'. ועוד כתב ויש מי. שכתב: שאפילו לצלי צריך חתיכה וכתב הרשב"א ז"ל ודאוי לחוש לדבריהם וכ"נ. מדברי. רבינו ע"כ. אפשר דדייק הכי מדברי רבינו שאסר לצלות הכבד למעלה לכתחלה. דאם בצלי לא צריך לחתיכה הרי לא יזוב הדם ממנה הרבה אלא הוא כמו הבשר שיזוב מעט מעט ושאיב ליה נורא אבל אם היא חתוכה וזוב הדם הרבה ואין האש שואב אותו והוא נוטף על הבשר לכן צריך שיהא הכבד למטה כן נ"ל: דין ט' השובר. מפרקת בהמה. וכו' כתב הרב : המגיד ויש מן המפרשים ז"ל שדקדקו מכאן דדם האיברים שלא פירש מותר וכו' ורצינו כתב ואפילו חלטו לפי שהוא אינו סובר כן אלא כל בשר חי אסור מדבריהם בלא חליטה או מליחה כמ"ש למטה וזה ששבר מפרקתה קודם יציאת נפש אפי' בחליטה אסור ע"כ. ודאי דלטעם דהשובר מפרקת הוא משום דהדם פירש ונבלע באיברים לא מהני חליטה גם לסברת יש מן המפרשים דהחליטה מצמת צמית ואינו יוצא וא"כ אסור משום דם שפירש. לזה אמר הרב המגיד ורבינו כתב אפי' חלטו ואע"פ שזה ודאי הוא דלא מהני חליטה הוא משום שהוא אינו סובר כדעת יש מן המפרשים אלא כל בשר חי אסור מדבריהם בלא חליטה או מליחה ולכן הזכיר החומרא בזה דהשובר מפרקת דאפילו בחליטה לא מהני אבל ודאי דהחליטה לא מהניא גם ליש מן המפרשים. ולפי מה שכתב רבינו דכל בשר חי אסור דהוא ודאי דלא ס"ל כיש מן המפרשים דדם האיברים שלא פירש מותר אלא אסור וכאן אפילו חלטו לא מהני לכן גמר דבריו כאן וכתב וכבר ביארנו שהשוחט בהמה חיה ועוף ולא יצא מהן דם שהם מותרים. דהיינו שלא תאמר אם כן כשלא יצא מהן דם שהוא נבלע באיברים שהם אסורים לכן אמר שכבר ביארנו שהם מותרין שכתב זה לענין שלא תאמר מתים היו כיון שלא יצא מהן דם דעכ"פ יש בהם חיות. ולא משום שנבלע באיברים כיון שלא יש סיבה הגורמת כן נראה לי

דין י' ומניחו במלחו כדי הילוך מיל כתב הרב המגיד ונראה שיש סמך לשיעורו של רבינו וכו' מ"מ ילפינן מהתם דמליחה היינו עבוד וכו':