לבב דוד קעב

המגיד שכתב דמה שכתב רבינו אבל אם הפריד האבר וכו' מתבאר שם במה שאמרו בשם ר' יוחנן חלקו מבחוץ פטור דקשה לי על זה דאם רבינו מפרש לההיא דחילקו מבחוץ הוא על דהפריד הבשר וכו' משמע דאם לא הפריד הבשר וכו' אף ע"ג דחלקו מבחוץ חייב וזה אי אפשר ממה שכתב רבינו לקח כזית מן האבר כברייתו בשר גידים ועצמות ואכלו אע"פ שנחלק בפיו בפנים. קודם שיבלענו חייב ע"כ. הרי להדיא דהוא משום שנחלק בפיו בפנים. אבל אם נחלק בחוץ פטור דממה שכתב נחלק משמע דנחלק האבר הוא נחלק ממש ולא שנפרד הבשר מן הגידים והעצמות. וכמשמעות חלקו שכתב קודם זה שאמר חלקו לאבר זה ואכלו דהוא משמע חלקו ממש ולא הפריד הבשר לבד: ואח"כ ראיתי להרב לח"מ ז"ל שכתב משמע מרהוט לשונו דהיינו השני חלוקות המוזכרות בגמרא מחלקו בחוץ וחלקו בפנים ורישא חלקו מבחוץ ומפרש כפירוש רש"י ז"ל בהא: דחלקו דהוי בשעת האכילה שאכל זה אחר זה ולכך פטור וכו' ודבריו אלו קשים אצלי דמשמע דאם אכלן בבת א' אע"פ שחלקו חייב וזה אי אפשר ממה שכתב רבינו לקח כזית מן האבר כברייתו בשר וגידים ועצמות ואכלו ואף ע"פ שנחלק בפיו בפנים קודם שיבלענו חייב משמע. דאם נחלק מבחוץ אע"פ שאכלן בבת אחת פטור

דין ה' תלש אבר מן החי ונטרפה בנטילתו וכו' שהרי שני האיסורין באין כאחד ע"כ. הנה רבינו פסק כרבא דס"ל דבהמה בחייה לאו לאיברים עומדת ואיסור אבר ואיסור טרפה בהדי הדדי קא אתו וצריך לבאר דמה שכתב רבינו וכן התולש חלב מן החי ואכלו לוקה שתים ומה שכתב עוד תלש חלב מן הטרפה ואכלו לוקה שלש דהא קשה מה שהקשה עליו מהר"ל בן חביב כמו שכתב הלח"מ דהם קושיות חוקות יעו"ש

ואנכי איש צעיר אכתוב מה שנלע"ד והוא דרבינו מפרש לדברי רבי יוחנן לפי מה שדייק מהאוקמתא שנית שאמרו דכ"ע לאו לאיברים עומדת וכו'. שלא אצטריכו לומר דבאיסור חל על איסור פליגי אלא משום דאוקמו לה שנטרפה עם יציאת רובה דאיסור חלב בהדי הדדי קא אתו איסור חלב ואיסור טרפה. דלהכי בבוא איסור אמ"ה לא חייל עלייהו. אם לא שתאמר דמאן דס"ל דלוקה שלש הוא משום דס"ל איסור חל על איסור. דמשמע מזה שאם לא נטרפה עם יציאת רובה אלא אח"כ שקדם איסור חלב. לא הוה צריכי לומר דבאיסור חל על איסור פליגי. והיכי דמי זה הוא בודאי משום דס"ל כיון דהתורה אמרה יבא איסור טרפה ויחול על איסור חלב דקדים דהוא איסור קל. גם כל איסור שיבא עליו אח"כ חל עליו. וגם כן אם היה איסור אחר עמו שהוא ג"כ חל עליו מקודם בבוא איסור השני חל עליו ג"כ כיון שהוא עצמו לא היה אלא משום שחל על איסור הקודם. כמו הכא שבבוא איסור אמ"ה וחל על החלב יכול ג"כ על איסור טרפה שחל על איסור חלב. כיון שכל עצמו הוא משום שחל על איסור חלב כמו האמ"ה שהוא חל על איסור חלב יחול ג"כ על איסור טרפה שבא מחמת החלב: א אבל אם נטרפה עם יציאת רובה שאיסור טרפה בא מחמת עצמו ולא משום דחל על החלב הנה בבוא איסור אמ"ה אע"ג שהוא חל על איסור חלב אינו חל על איסור טרפה שבא מחמת עצמו. שאם לא כן למה לא אוקמה שנטרפה אח"כ ומ"ד שלש דס"ל איסור חל על איסור ומ"ד שתים: ס"ל לא חל ולוקה שתים משום דאיסור טרפה חל על איסור חלב. ורבינו איירי בשנטרפה אחר כך הוא דלוקה שלש: וכי תימא דא"כ למה לו לש"ס לאוקומא בשנטרפה עם יציאת רובה עד שצריך לאוקומא באיסור חל על איסור פליגי לוקמא בשנטרפה אחר כך וכמו שכתבתי: אי מזה לא קשה משום דעדיפא ליה לש"ס לעשות ואיבעית אימא באופן הקודם שהוא שנטרפה עם יציאת רובה ובהא פליגי באיסור חל על איסור כדי לעשות דכ"ע בהמה בחייה לאו לאיברים עומדת: וכשבא לאוקומא בשנטרפה אחר כך עדיפא ליה לאוקומא דכ"ע בהמה בחייה לאיברים עומדת. ומאן דמחייב שלש דכיון דבא איסור טרפה ומצא איסור חלב וחל עליו חל גם כן על. האיסור שבהדיה שהוא אבר מן החי שהוא עכשיו רצה לעשות רבותא דגם על האיסור שבהדיה שלא בא מחמת שחל עליו אלא מחמת עצמו שהוא אמ"ה דבהמה בחייה לאיברים עומדת

דהשתא דרבינו דס"ל דבהמה בחייה לאו לאיברים עומדת וס"ל נמי דאין איסור חל על איסור אי אפשר לאוקים דברי ר' יוחנן בהני תלת אוקמתי אלא שעשה כאוקמתא שניה דבהמה בחייה לאו לאיברים עומדת וכדיוקא דדייקינן מינה דאם בשנטרפה אח"כ אתיא גם למאן דס"ל דאין איסור חל על איסור וכמו שכתבתי: ולפי זה שפיר נמי מה דכתב רבינו וכן התולש חלב מן החי ואכלו דלוקה שתים משום אבר מן החי ומשום חלב דהא דייק דאמ"ה חייל על איסור חלב כמו שכתבתי כן עלה על דעתי לומר ודוק

עוד כתב הלח"מ בדיבור השני תלש אבר מן החי וכו' וי"ל שרבינו בא לתרץ קושית התוס' וכו' ורבי יוחנן ס"ל דלאו לאיברים עומדת והך סברא דלאיברים לא אהני לן כלל ובהדי הדדי קא אתו ע"כ. ודבריו אלו ז"ל קשים אצלי דבשלמא בפלוגתא דר' יוחנן ור"ל אה"נ דנקטו פלוגתייהו בנטרפה בנטילתו משום ר"ל. אבל לרבי יוחנן דס"ל דאין לאיברים עומדת לא צריך לטעמא דבהדי הדדי קא אתו דאפילו בנטרפה קודם חייב שתים משום איסור מוסיף אבל לרבינו שהוא פוסק. למה ליה למנקט טעמא משום דבהדי הדדי קא אתו כיון דכתב התולש חלב מן החי ואכלו לוקה שתים משום דאיסור מוסיף למה ליה למנקט בהך דבהדי הדדי קא אתו דהוא הפך מה שכתב אחר כך התולש חלב מן החי. ומה דכתב אח"כ לתקן זה וז"ל כלומר לאפוקי דר"ל דאמר לאיברים עומדת וכו' אינו תקון כיון שרבינו כתב לשון דנתינת טעם שאמר שהרי שני האיסורין באין כאחת. דמשמע דמשום שבאין כאחת הוא שלוקה הא אם לא באו כאחת לוקה אחד דוקא. וכך היה לו לומר דלא קדם אבר מן החי. דמשמע דלאו לאיברים עומדת דעל זה הוא דקא משמע לן: ועוד דאם כן למה לו לרבינו להביא זה דנטרפה בנטילתו כיון דכתב דין דהתולש חלב מן החי ואכלו לוקה שתים. דממ"נ אם הוא ס"ל דבהמה לאיברים עומדת ואם כן הטעם משום דבהדי הדדי קא אתו. אם כן לא צריך דנטרפה בנטילתו. ואם נאמר דהוא ס"ל דבהמה לאו לאיברים עומדת וא"כ הטעם דהוא איסור מוסיף הרי