לבב דוד קעא

בעור האדם בין היכא דהלך כדי עבודה ללא הלך ע"כ ולא ידעתי מאי קאמר

כתב הרב המגיד ולא כתב רבינו עור הראש של עגל הרך וכו' ומן הטעם הזה לא כתב בית הפרסות לפי שאמר ר' יוחנן בפרק א"ט דמתניתין בזה אתייא כיחידאה ואינה הלכה ע"כ. משמע מדבריו אלו דאע"ג שאמר ר' יוחנן שבלשון יחיד אני שונה אותה לא אמרינן שאינה הלכה אלא בדבר שאמר עליו בפירוש. שהוא עור הראש של עגל הרך ועור בית הפרסות דוקא אבל שאר דברים הם הלכה ולכן רבינו הביא הכל לבד שנים אלו

פרק ה' דין ב' אחד אבר שיש בו בשר וכו' כתב הרב המגיד אבל באבר שאין בו עצם אפילו במקצתו יש בו משום אמ"ה נראה שיצא לו ממה שאמרו שם אמר ר' יוחנן ולא תאכל הנפש עם הבשר וכו' אמר ליה ר' אמי וכו'. אתמר נמי אמר ר' אבהו וכו' והנה זה מוכיח בביאור דאף לר"י התולש את החלב מן החי שהוא קרוי אמ"ה. ולא בשר מן החי ע"כ. פי' ומשום זה אמרו שם במאי קמיפלגי וכו' בין ללישנא קמא בין ללישנא בתרא דהוא משום אמ"ה הוא דקמחייב ליה. ולפי שלא תאמר דאמ"ה דאמרו לאו משום החלב עצמו אלא משום האבר הדבוק בו כגון כוליא כחלבה להכי אמר ויצא לנו גם כן שהחלב קרוי אבר. דהיינו שמצד החלב בעצמו הוא שאמרו משום אבר. דהא לתרי לישני הוא מבואר לענין אם חייל איסור אמ"ה על איסור חלב. הרי להדיא מבואר שהחלב קרוי אבר מצד עצמו: אלא דלכאורה קשה למה הביא המימרא דר' יוחנן ראשונה ולא הספיק לו האי מימרא דר' אבהו דחייב שלש דהוא משום אמ"ה. וי"ל דאי בשר מן החי הוה נפיק מלאו דלא תאכל הנפש עם הבשר. אה"נ דהוה טעמא דאמרו בש"ס במאי פליגי וכו' ואתי שפיר בין ללישנא קמא דפלוגתיהו בבהמה דבחייה לאיברים עומדת דעל בשר מן החי קאמר. דהוא כאבר מן החי בין ללישנא בתרא דבמייתי איסור אבר וחייל אאיסור חלב וכו' דעל בשר מן החי נמי שייך זה להכי הביא המימרא דר' יוחנן דאיסור בשר מן החי נפיק מבשר בשדה טרפה וא"כ אמ"ה דאמרו לאו בשר מן החי הוא אלא אמ"ה. דאפי' לא הוה בחד מהנך תלת לאוין לאו דטרפה. בלאו הכי לא אתי מה שאמרו במאי פליגי בין ללישנא קמא בין ללישנא בתרא דהוא משום אמ"ה וכמו שכתבתי: וראיתי להרב לחם משנה ז"ל דכתב דמה שהביא ה"ה הך מימרא דר' יוחנן ראשונה משום דמימרא בתרייתא דרבי יוחנן דאמר דחייב שלש אין ראיה דהוי אבר מן החי דדילמא לוקה משום בשר מן החי לזה הביא דר"י אית ליה דבשר מן החי נפקא מקרא דטרפה וכיון דחד מהני לאוין הוי טרפה ודאי דלא הוי משום בשר מן החי דא"כ היינו לאו דטרפה ואמאי לוקה שלש א"ו דהוי אבר מן החי ע"כ. ולדידי קשה דלא היה צריך להביא מימרא ראשונה ולא הוה שייך לומר דלוקה שלש הוא משום בשר מן החי. דהא בש"ס אוקמוה פלוגתייהו בין ללישנא קמא בין ללישנא בתרא על ענין אבר מן החי. ולפי מ"ש ניחא

עוד כתב הרב המגיד וי"ח בזה ואומרים דהא דאכל חלב כגון שתלש כוליא בחלבה ואכלה דהוא אמ"ה בפני עצמו וזה נראה דעת הר"א בהשגות ע"כ. פירוש דיש חולקים ואומרים דעל החלב לבדו אינו מתחייב משום אמ"ה אלא משום בשר מן החי שהוא משום טרפה וכיון שכן אם היתה הבהמה טרפה אחד לאו הוא דאיכא משום טרפה ואחד משום חלב שאינו מתחייב עוד משום אמ"ה וכתב שכן נראה דעת הר"א בהשגות דכך כוונתו במה שאמר ומאי שנא זה מן הבשר החי שאין בו אלא משום טרפה ע"כ. דהיינו שאינו מתחייב משום אמ"ה נמי אם היתה הבהמה טרפה וכמ"ש וכתב עוד וכתב הרשב"א ז"ל ולא מיחוור דאכל חלב בלבד משמע וכולהו שלש מלקיות משום חלב לבדו קאמר עכ"ל. דהיינו שהרשב"א ז"ל כתב על הא דמפרשים כגון שתלש בחלבה זה אינו מיחוור דמשמע על החלב לבדו בלא כוליא יתחייב משום אבר מן החי ושלש מלקיות כלהו על החלב לבדו קאמר דהיינו משום חלב ומשום אמ"ה ומשום טרפה

דין ג' האוכל מאמ"ה כזית לוקה וכו' אבל אם הפריד האבר אחר שתלשו מן החי והפריד הבשר מן הגידים ומן העצמות וכו' מאחר ששינה ברייתו ע"כ. מדבריו אלו נראה שהטעם כיון שהפריד הבשר מן הגידים והעצמות ששינה צורת האבר אזי לא עבדינן ליה דין האבר שיצטרפו הגידים והעצמות לכזית אע"פ שאכלו כולו בבת אחת ולא חלקו. ואח"כ כתב חלקו לאבר זה ואכלו מעט מעט אם יש במה שאכל כזית בשר חייב ואם לאו פטור משמע אף על פי שלא הפריד הבשר מן הגידים והעצמות. וזה ודאי שהוא מה שאמרו שם בשם ר' יוחנן חלקו מבחוץ פטור ואח"כ כתב מה שאמרו חלקו מבפנים חייב וזה מה שאמר לקח כזית מן האבר כברייתו בשר וגידים ועצמות ואכלו אף ע"פ שנחלק בפיו קודם שיבלענו חייב ע"כ. והנה דין ראשון שכתב דהפריד הבשר מן הגידים והעצמות הנז' ודאי שלמדו רבינו מדין שחלקו מבחוץ הנז' שהוא משום ששינה אותו מצורת אבר אע"פ שלא הפריד הבשר מן הגידים והעצמות. גם כן כשהפריד הבשר מן הגידים והעצמות אע"פ שאכלו כולו בבת א' אינו נקרא אבר וזהו שכתב רבינו מאחר ששינה ברייתו: ומעתה מה שהשיג עליו הראב"ד ז"ל וז"ל ולמה ליה למכתב הכי ואפי' חלקו לאבר כמות שהוא לשנים מבחוץ פטור אם אין עליו כזית בשר ע"כ. לאו השגה כלל דדין זה כתבו רבינו במה שכתב חלקו לאבר זה ואכלו מעט מעט וכו' שהוא מה שאמרו חלקו מבחוץ פטור. אלא שרבינו למד ממנו דין זה שהפריד הבשר וכו' כמו שכתבתי ואל תשיבני דאם כן למה כתב רבינו מעט מעט. והא דהא שאמרו חלקו מבחוץ פטור הוא אפי' אכלו כולו בבת אחת דהא ממנו למד אם הפריד הבשר וכו' והראב"ד שהשיגו על מ"ש הפריד הבשר וכו' דהוא אפילו אכלו בבת אחת דאמר על זה למה ליה למכתב הכי ואפילו חלקו לאבר וכו'. דמשמע דבחלקו לאבר אף ע"פ שאכלו בבת אחת. דזה ודאי לא יטעה האדם בזה שהרי במה שכתב רבינו אח"כ לקח כזית מן האבר וכו' אע"פ שנחלק בפיו קודם שיבלענו חייב. משמע להדיא דאם נחלק מבחוץ אף על פי שאכלו בבת אחת פטור. אלא דמה שכתב ואכלו מעט מעט. להודיענו דכל שיש כזית בשר אפילו אכלו מעט מעט חייב שהרי נהנה גרונו. וכמו שכתב הרב המגיד דלא פליג אההיא דלעיל וכו' יעו"ש כן נלע"ד בדעת רבינו. ודלא כהרב