לבב דוד קסח

א"א הרא"ש ז"ל דהוא סימנים לאו דאורייתא. דאיך הטור דבריו סותרים זה את זה: ומ"מ לפי דעתי למה שפירשתי בדברי הטור לא קשה על מה שלא' פסק כהתוספות והרא"ש לפי שבש"ס אח"כ אמרי אם אין שם מומחה מאי. שהוא קבעי על כשנימוחו העוברים שהוא על האוקמתא דרבינא דאוקים לה בשנימוחו אלמא דעדיף להו דברי רבינא וכפשט דבריו דאם לא נימוחו נבדוק בסימנין דהכי ריהטא דש"ס ואין רבינא חולק על דברי ר' זירא דפרק אלו טרפות דא"כ היה לו להש"ס להזכיר זה. אלא דאף ע"ג דבביצי עוף צריך לומר דעוף פלוני וטהור הוא. עוף שאני משום דבסימני ביצים אמרו דאיכא דעורבא דדמי ליונה ובקרבי דגים לא אמרו וס"ל להטור כשאמר רב יהודה כיון שאמר אני מלחתים מותרים לאו דוקא אלא הוא הדין אם אמר של דג פלוני וטהור הוא ורבי יהודה נקט ענין אחר דלא שייך בביצי עוף ומה שהצריך עוד שאנו מכירין אותו הוא אזיל לסברתו שכתב בסימן פ"ו דגם בביצי עוף צריך שאנו מכירין אותו

עוד כתב הרב לח"מ על מ"ש רבינו ואם אמר לו טהורים הם אינו נאמן. קשה דמנ"ל לרבינו דאע"פ שיהיה סימן דכך וחד חד לא סגי שיאמר טהור הוא וכו' ושל דג טהור סגי אבל להצריך שיאמר אני מלחתים אפי' בשיש בהם סימנים זה לא נאמר בסוגיא מן הסוגיות הנזכרות וצ"ע עס"ל. ולעד"ן שכבר ביאר זה ה"ה בדבריו שכתב וכן דעת ההלכות וכו' ולא העמידוה דוקא בשנימוחו אלא אפילו לא נימוחו אין סומכין אסימנין ואמרו שם אין שם מומחה מאי א"ר יהודה כיון דאמר אני מלחתים מותרין ע"כ. דהיינו שלא הזכיר אוקמתא דרבינא דאמר בשנימוחו משום דס"ל דאף בשלא נימוחו לא סמכינן אסימנין. וכסוגיא דפרק א"ט וכתב הך דר"י דכיון דאני מלחתים וכו' דהיינו דאף בשלא נימוחו צריך שיאמר אני מלחתים. דאפילו אם תאמר דרבי יהודה נמי סבר דמימרא דרבי ברונא איירי בשנימוחו. הרי הוא מחמיר יותר בעוברי דגים יותר מביצי עוף. לפי שבסוגיא דפרק א"ט גם בשנימוחו הוה סגי מעוף פלוני וטהור. לפי דכשהקשה וליבדוק בסימנין תירץ ליה בטרופות. משמע דגם בטרופות סגי בשיאמר מעוף פלוני וטהור. אלא לפי דלא אפשר לקנות טרופות מעכ"ום לפי שחיישינן דישראל מכרם לו והם של נבלה וטרפה דאין דרך למכור ביצים טרופות והוה ס"ד דגם בישראל חיישינן שמא קנאם מהגוי כיון דאין דרך למכור ביצים טרופות וכמ"ש שם יעו"ש. הא לאו הכי הוה סגי בשיאמר של עוף פלוני וטהור. ובעוברי דגים הצריך רב יהודה שיאמר אני מלחתים. אלמא דיש חומרא בעוברי דגים יותר מביצי עוף. וכיון שכן אע"פ דהך סוגיא דפרק אין מעמידין נדחית מפני סוגית פרק א"ט. דווקא בענין דסימנים דאורייתא ועבדינן כסוגיא דפרק א"ט דסימנים לאו דאורייתא דלא סמכינן אסימנים כשלא נימוחו. אבל בענין שאמרו שיש חומרא בביצי דגים ודאי דעבדינן חומרא זו וכר' יהודה אפילו בשלא נימוחו. כיון דהיא חומרא בגוף הענין והחומרא זו כתבה הרב המגיד לקמן וז"ל ומה שהצריכו לומר בדגים אני מלחתים ובעוף די בשיאמר של עוף פלוני וטהור הוא מסתברא משום שהדגים המלוחין באין מארץ מרחק ומצי לאשתמוטי טפי מכביצים וצריך שיאמר אני מלחתים ע"כ

דין כ"ב הכובש דגים טמאים צירן אסור וכו' אלא א"כ היה בו דג טהור משוטט בו. אפילו דג אחד ע"כ. מלשון רבינו שכתב דג טהור וג"כ ממה שאמר אח"כ עכ"ום שהביא עריבה מלאה חביות פתוחות של ציר ודג אחד טהור וכו' כוונתו לומר כיון שנמצא בו דג טהור הוא הוראה שזה הציר של דג טהור ודלא כפירש"י דציר של דגים טהורים גדל בו דג מאיליה ואם יש שם ציר דגים טמא אין כלבית גדלה בו. ולפי שיקשה לכאורה על פירוש רבינו דאם כן אמאי נקטו כלבית והיה להם לומר דג טהור תיקן לזה הרב המגיד ואמר דלרבותא אמרו כלבית אף ע"פ שקטן ביותר כן כתב בדין שאחר זה

דין כ"ג עכ"ום שהביא עריבה מלאה. חביות פתוחות של ציר ודג אחד טהור באחת מהן כולן מותרות. היו סתומות פתח אחת מהן ונמצא בה דג טהור שניה ונמצא בה דג טהור כולן מותרות כתב הרב המגיד והוא מפרש כאן בפתוחות כלומר אם החביות כולן פתוחות בדג אחד טהור שיהיה באחת מהן כולן מותרות בסתומות אם החביות סתומות צריך שנים בשתי חביות. וכשאמרו בסוף הסוגיא סתומות היא מותרת וכולן אסורות דווקא בשלא נמצאת אלא לאחת ע"כ. והכוונה דמה דקתני בברייתא כלבית אחת או שתי כלביות. דבכלבית אחת דמשמע דסגי הוא בפתוחו' דאיכא חביות אחרות ג"כ וכיון שנמצא הכלבית באחת. מהן ודאי שכולן מדגים טהורים שכל החביות הפתוחות כחבית אחת חשיבי דאדם עשוי ליקח מזה וליתן בזה וכמעורבות דמו. אבל בסתומות אין כל החביות מותרות עד שימצא שם שתי חביות כל א' בכלבית אחת דכיון דשתים מותרות מוכחא מלתא דכולן מותרות כן כתב מרן בכ"מ. ומה שאמרו בסוף הסוגיא סתומות היא מותרת וכולן אסורות דווקא בשלא נמצאת ואמר עוד הרב המגיד ומצאתי בזה בהלכות נוסחא בפתוחות אחת בסתומות שתים. ולא כתב הא דרב ושמואל ורבי יוחנן. וזה כדעת רבינו. דהיינו דודאי דמה שלא הביא הא דרב ושמואל ורבי יוחנן משום דמשינוייא דאמרו מתחלה וכתבו הוא בפתוחות אחת בסתומות שתים שמעינן לה להא דרב ושמואל ורבי יוחנן שהוא כפירוש רבינו: ונ"ל דרבינו דמפרש לשינויא הכי הוא ממה שאמרו הכי בסוף הסוגי' פתוחות כולן מותרות סתומות היא מותרת וכולן אסורות דמשמע דבכלבית אחת מיירי ולענין להתיר החביות האחרות להכי מפרש להך שינוייא דאמרו כאן בפתוחות כאן בסתומות לא קאי על הכלביות. דהיינו דבפתוחה לא סגי בחדא אלא בעינן שתים דאמרינן דמעלמא נפל ביה. אבל בסתומה אחת סגי וכמו שפירש"י. אלא לענין התר החביות האחרים קאי דאם היו פתוחות באחת כלבית שנמצאת באחת מהם כולן מותרות. בסתומות בעי שתי כלביות בכל כלבית אחת משתי חביות כדי שיותרו כולן: עוד כתב הרב המגיד וראיתי לרשב"א ז"ל שלמד מההיא דר' זירא דכל שיש בציר חתיכות שאין בהן סימן וכו' שאף הציר אסור גזרה צירן אטו גופן ע"כ: קשה דמי תלה זה ברבי זירא דזה תלוי דמה דהתירו כדג טהור הוא לענין הציר דאמרינן דציר הוא של טהור וזה בשלא