לבב דוד קסז

הרא"ש דסימנים לאו מדאורייתא דאע"ג שהביא דברי רבינא שהוקים לה בנימוחו הרי כתב אח"כ ויש לדחות וכו'. וגם מן הירושלמי משמע דסימני עוברי דגים לאו דאורייתא וכו'. וג"כ כתב בפסקי הרא"ש וסימני דגים לאו דאורייתא: ומה שכתב הטור אחר כך והא דאין נקחין ממי שאינו מומחה בשנימוחו וכו' אבל אם אמר של דג פלוני הוא וטהור הוא לא מהימן והרשב"א כתב וכו' וא"א הרא"ש כתב כסברא הראשונה אין הכוונה שהוא חולק על הרשב"א במה שאמר דאפי' הן שלימין וסימן טהרה ניכר בהן אין נקחין ממי שאינו מומחה אלא אם כן אומר של דג פלוני וטהור הוא. שהרא"ש ס"ל דאין צריך אמירה בשלא נמוחו. שזה אי אפשר שכבר כתב שאביו סובר כדברי הירושלמי. וכן כתב בפסקי הרא"ש דסימני קרבי דגים לאו דאורייתא אלא הכוונה דעל מה שכתב הרשב"א דאפי' שלא נימוחו דמשמע שבא לומר דגם בשלא נימוחו אין נקחין ממי שאינו מומחה אלא אם אומר של דג פלוני וטהור דהיינו דעבדינן דיניה כמו שנימוחו דצריך לומר גם כן של דג פלוני וטהור שלא חילק ביניהם. דמשמע דגם כשנימוחו דינא הוא דסגי באומר של דג פלוני וטהור הוא. ואין צריך ג"כ שאנו מכירין אותו. ולא סגי באומר של דג פלוני וטהור. אביו הרא"ש סבר כדיעה ראשונה דבעינן עוד עדיפות על שלא נימוחו. דאפי' דכשלא נימוחו סגי באומר של דג פלוני וטהור מ"מ בנימוחו לא מהימן בהאי. שכך מבואר להדיא בדברי הרא"ש שכתב וז"ל ויש לדחות וכו' והא דלא שני הכא משום דאכתי תקשה לך בלא מומחה נמי יהיו נקחין אם אמר מדג פלוני וטהור כדמכשרינן באלו טרפות גבי ביצים ליקח מהן בענין זה ע"כ. הרי משמע להדיא דבשנימוחו לא מהני מה שהיה מהני בשלא נימוחו דלהכי אמר רבינא בשנימוחו שהוא כסברא ראשונה שכתב הוא דבשנימוחו לא מהני באומר של דג פלוני וטהור הוא שעל זה הצד הוא שכתב וא"א הרא"ש כתב כסברא ראשונה

הן אמת שמר"ן בב"י שם כך הבין בדברי הלח"מ שכך כתב וז"ל ועוד שהרי כתב בסמוך והרשב"א כתב וכו' וא"א ז"ל כתב כסברא ראשונה דמשמע להדיא דלסברא ראשונה אין צ"ל של דג פלוני וטהור גם בד"ה וא"א הרא"ש כתב כסברא ראשונה כתב הוא ז"ל וז"ל כבר כתבתי שסברא זו שכתב רבינו קשה מאד היא בעיני ועכשיו הנני יוסיף להפליא על מה שכתב שהרא"ש ז"ל סובר כן שהרי כתבתי לשון הרא"ש וכו' הרי בהדיא שהוא סובר שצ"ל מדג פלוני טהור אע"פ שלא נימוחו ע"כ. ובודאי שלזה תחול עליו הקושיא שהקשה עליו הלח"מ וז"ל ואני תמה עליו למה לא הקשה דברי הטור מדידיה אדידיה שכתב בשם אביו דברים סותרים וכדכתיבנא עכ"ל: איברא דאם מר"ן הב"י הבין במה שכתב הטור בתחלה וכן היא מסקנת א"א הרא"ש ז"ל כדברי הירושלמי שהוא גם כן ס"ל דסימנים לאו דאורייתא א"כ היאך כתב על דברי הטור הרא"ש כתב אוקמתא דרבינא דמוקים לה בשנימוחו ולפיכך כתב רבינו בד"א בשנימוחו וכו' ולא נזכר לכתוב דכל הני רבוותא פליגי עליה ע"כ. דמשמע דהטור הלך לשיטת אביו שכתב דברי רבינא דאוקים לה בשנימוחו ולא נזכר לכתוב כל הני רבוותא דפליגי עליה שלא כתבו דברי רבינא דמאי נפקא מינה כיון דהוא סבר כוותייהו דסימנין לאו דאורייתא: ועוד ד ממה שכתב אחר כך ולא עוד אלא דאפשר דגם הרא"ש סבר כוותייהו ולא כתב הא דאוקמא רבינא אלא כדי להביא עליה דברי ר"ת שרצה להתיר ברבותא מכח דיוק אוקמתא זו ע"כ. דמלבד דהוא אמר בלשון ספק דאפשר דגם הרא"ש סבר כותייהו. דמאי ספיקא איכא כיון דהטור עצמו כתב דמסקנת אביו הרא"ש כדברי הירושלמי. עוד קשה דמשמע דקא מקשה על הטור שהבין שדברי אביו הפך הנך רבוותא דמלבד דאמאי לא נזכר לכתוב דכל הנך רבוותא דפליגי עליה אלא דאפשר דסבר כוותייהו. והרי ודאי דסבר כוותייהו כמו שאמר וכן מסקנת א"א הרא"ש ז"ל: ואי אפשר לפרש דברי הטור דמה שכתב הטור וכן מסקנת א"א הרא"ש זלה"ה לענין התר הדג דוקא אע"פ שהוא ס"ל דסימנים דאורייתא משום שאינו סימן מובהק כיון דאיכא ריעותא לפנינו שהוא בלא סנפיר וקשקשת. דכיון דכתב זה אחר הירושלמי משמע דבנדון דירושלמי כך מסקנתו ובירושלמי איירי על עוברי דגים. וכן ביאר דבריו הרא"ש שם אחר שהביא דברי הירושלמי ואמר ואם כן יש עובר דג טמא הדומה לשל טהור. הרי שהוא מסכים דלא מהני סימנין בקרבי דגים עצמם. וא"כ מה שאמר כאן הטור אחר דברי הירושלמי וכן מסקנת א"א הרא"ש ז"ל. הוא דסימני קרבי דגים לאו דאורייתא ומה גם שבפסקי הרא"ש כתוב להדיא וסימני קרבי דגים לאו דאורייתא: ועוד קשה על מה שכתב אח"כ ומאחר שהתוספות והרא"ש סוברין דסימנים לאו דאורייתא וכו' וזה הפך מה שכתב בתחלה דמה שכתב הטור בשנימוחו הוא משום דהלך בשיטת אביו: ומיהו זה אתי אפילו אם מר"ן הבין בדברי הטור במ"ש וכן היא מסקנת א"א הרא"ש ז"ל. שהוא סובר דסימנים לאו דאורייתא. אלא בתחלה כתב על מה שכתב הטור בשנימוחו משום שכתב אביו אוקמתא דרבינא ועל זה הקשה עליו דאפי' אם הוא הולך לדינא כשיטת אביו מ"מ היה לו לזכור כל הנך רבוותא דפליגי עליה שלא הזכירו נימוחו בדבריהם כלל דסברי דרבינא לאו הלכתא היא. ולא עוד שגם אביו הרא"ש עצמו לא הביא דברי רבינא כי אם להביא עליו דברי ר"ת וכו'. דהשתא אפילו אם יהיה דדבריו כדברי אביו בענין דינא לא היה לו להזכיר דברי רבינא: ואח"כ חזר לברר לענין דינא ואמר ומאחר שהתוס' והרא"ש סוברים דסימנים דאורייתא א"כ יהיה שהם לא נימוחו שנקחין מכל אדם הוא דוקא באומר של דג פלוני וטהור הוא ואם כן יש לתמוה על הטור דמשמע דאם לא נימוחו נקחין מכל אדם אפילו בלא אמירה . והיה מצדד אם אפשר לפרש דבריו דנפיק כמו שיטתם ולא מצא ונשאר הדבר בתימה על שלא פסק כדברי אביו הרא"ש והתוספות ז"ל

אבל במ"ש אחר כך ז"ל ועוד שהרי כתב בסמוך והרשב"א כתב דאפי' הם שלימין וכו' אלא אם כן אומר של דג פלוני וטהור הוא וכו' וא"א ז"ל כתב כסברא ראשונה משמע בהדיא דלסברא ראשונה אינו של דג פלוני הם ע"כ. וכן ממ"ש אח"כ לקמן ועכשיו הנני יוסיף להפליא על מ"ש שהרא"ש ז"ל סובר כן שהרי כתבתי לשון הרא"ש וכו' ובאמת שאיני מוצא טענה לטעון בעד רבינו בזה וצ"ע עכ"ל. ודאי דאי אפשר לומר דמר"ן הבין כך בדברי הטור במ"ש וכן היא מסקנת