לבב דוד קסו

ולדברי הצרפתים שלא במקום הקשר מותר כמו שכתבתי לעיל. הדבר מובן שהיא אסורה שלא בא אלא לחוש לדבריהם בחומרא זו. ועל זה עצמה כתב הרב המגיד אחר כך ואין לחוש באיסור של דבריהם אחר קבלת הגאונים

דין י"ט לפיכך אין לוקחין ביצים מן העכ"ום אלא אם היה מכיר אותה וכו' ודאי שגירסת רבינו בברייתא בתוספות חולין דף ס"ג אינה כגירסתנו אלא כך גריס לוקחין ביצים בכ"מ. ומוקים לה בישראל שאינו מוחזק בכשרות. אבל בעכ"ום לא מהני עד שיהא מכיר דוקא. ובודאי שאם מכירן מותר ולא חיישינן שמא ביצי טריפה ונבלה הם. וזה דייק לה רבינו מהך ברייתא שהביאו שם לפיכך אין לוקחין מהם ביצים טרופות בקערה דמשמע הא שלימים לוקחין מהם דזה איירי בשהכיר אותם: אלא דעל זה קשה כיון דגירסתו של רבינו דלא גריס מן הנכרים אם כן מאי מקשה התם וכה"ג מי זבינן מנייהו והתניא אין לוקחין מהן ביצים טרופות בקערה. דמאי פריך מהך ברייתא דאיירי בנכרי על האי ברייתא דאיירי בישראל שאינו מוחזק בכשרות וכך הקשה הרב לחם משנה ז"ל ויעויין שם במה שתירץ. ולי אנכי איש צעיר קשה לי דבריו בתירוצו דאם כן יהיה הדין בישראל בטרופות לא מהני מה שיאמר של עוף פלוני הטהור. ולא מצינו שחילק רבינו בישראל בין הביצים השלמות לטרופות: ומה שנלע"ד לתרץ הקושיא מעיקרא כך הוא דלפי מה שפי' רש"י בהא דבעינן שיאמר עוף פלוני טהור ואנו יודעים שאותו עוף טהור הוא ודבר שאנו יכולין להבחין ולהביא ביצי אותו עוף לראות אם דומין לאלו לא משקר ע"כ. גם לרבינו אע"פ שהוא ישראל לא אמרינן דאינו משקר אלא בכי האי גוונא דלא מרע נפשיה. ולפי דעת רבינו דבכל עכ"ום אפי' בכי האי גוונא לא מהימן. דלא מהימן עכ"ום אלא בעדות אשה וכמ"ש הרב המגיד דלפי זה הוא דקא פריך ליה על מה בטרופות בקערה ובכי האי גוונא מי זבינן מינייהו. דפשיטא ליה דבטרופות אין חילוק בין עכ"ום לישראל. דכיון דלא יכול להבחין משקר ואומר דשלו הם ולא קנאם מאת העכ"ום והסברא נותנת כיון דאין דרך למכור ביצים הטרופות בקערה. ודאי דהוא קנאם מאת העכ"ום אשר מכרם לו ישראל. משום דהם ביצי טריפה ונבלה דלזה קא פריך מי מזבינן מנייהו והתניא וכו' דכיון דאין לוקחין מהעכ"ום הוא הדין מישראל שאינו כחזקת כשרות. והא דלא פסק כאן דגם בישראל לא מהני לקנות מהם טרופות. הוא משום כיון דבפרק אין מעמידין אמר רבי יהודה כיון דאמר אני מלחתים מותרין ומשמע דוקא בישראל ובגוי לא מהני. דבישראל דנאמן אני מלחתים מותרין. גם כן נאמן על ביצים הטרופות אני עשיתים כך. דהאי ברייתא לא איירי אלא בגוי דוקא דלא מהימן ובישראל סגי באני עשיתים כך. ולא קניתים מאת העכ"ום. דאע"ג דבהאי סוגיא קא מדמי להו לעכ"ום פסק כהאי מימרא דאיירי בישראל ופשטא דהך ברייתא איירי בעכ"ום דוקא. ומה שהצריכו לומר אני מלחתים ובעוף די באומר של עוף פלוני וטהור. משום דבעוף יכול להביא ולהבחין ולא מרע נפשיה. אבל בביצי דגים שבאים מארץ מרחק צריך שיאמר אני מלחתים והוצאתים מדג טהור וכמ"ש שם הרב המגיד יעו"ש

דין כ' ביצי דגים וסימניהם כסימני העוף וכו' כתב הרב המגיד דעת רבינו שאף על פי שבסוגיא דבפרק אין מעמידין וכו' כיון דבפרק א"ט אסיקו דסימני דגים לאו דאורייתא ה"ה לסימני קרבי דגים וכן דעת ההלכות וכו' אלא בלא נימוחו אין סומכים אסימנים ע"כ. דהיינו דלפי מה שמוקים לה רבינא בשנימוחו משמע דאם לא. . נימוחו סמכינן אסימנין. אלמא דסבירא ליה דסימנין דאורייתא וכיון דבההלכות לא הביאו אוקמתא דרבינא משמע דס"ל כסוגיא דפרק אלו טרפות דסימנין לאו דאורייתא

ונראה דאע"פ שכתב וכן דעת ההלכות לאו שוין ממש. שבהלכות לא כתב אלא קרבי דגים דוקא . אלא שוין הם במאי דנקטי כסוגיא דפרק אלו טרפות דסימנין לאו דאורייתא. אבל בביצי דגים שלא הזכיר ההלכות. ודאי ס"ל כרבי דוסתאי דאמר סמי מכאן עוברין: ומה שלא הקשה לקמן אלא להרשב"א דוקא ואמר דאיך פסק להקל ולא הקשה גם על ההלכות משום דהרשב"א כתב דבריו להדיא שעוברי דגים מותרין ליקח מכל אדם וכו' שהוא כדברי רבי דוסתאי אבל ההלכות לא הזכיר מזה כלל ואפשר דקרבי דגים דנקט לאו בדוקא: ועוד שה"ה בתמיהתו על הרשב"א כתב היאך פסק להקל בשל תורה בלא טענה מוכרחת. ופירש דבריו מר"ן בב"י סי' פ"ג וז"ל אף ע"ג דאיכא טענה מ"מ אינה מוכרחת ולא היה לו לפוסקה להקל בשל תורה. ומתחלה אמר ואף על פי שהרשב"א בת"ה נתן טעם משום דרבינא אוקמא בנימוחו וכו' אלא ודאי הדעת מוכרעת כדברי ר"ת וכו' מ"מ אינם דברים מוכרחים וכיון שכן לא היה לו להקל באיסור תורה ע"כ יעו"ש. כוונתו נראה כך שאף על פי שהרשב"א וכו' הוא תשלום דברי תמיהתו שאף על פי שהרשב"א נתן טעם לענין סימנים והכריע כדברי ר"ת בראיות הרי מצינו שלא פסק כדברי ר"ת אלא דסימנים לאו דאורייתא וכמו שכתב הרב הב"י למעלה מזה וז"ל וכן דעת הרמב"ם בפרק ג' מהמ"א וכן דעת הרשב"א בת"ה שלא הזכיר נימוחו וכתב שאין סומכין על סימנין אלו להתיר קרבי דגים ע"כ דהיינו שהוא חזר מהראיות הנזכרות כיון שאינם מוכרחות כדי שלא להקל באיסורי תורה ועל זה כתב אח"כ וז"ש הרב המגיד היאך פסק להקל בשל תורה בלא טענה מוכרחת וכו' דהשתא שלהכי הרב המגיד לא נקט תמיהתו אלא על הרשב"א

ודלא כהרב לח"מ ז"ל שכתב שהרב המגיד הבין בדברי ההלכות דמסכים לדברי רבינו בתרתי דההלכות ג"כ פסקו כרבי זירא ולא כר' דוסתאי משום דלא קא מתמה אלא על הרשב"א דאם ההלכות ס"ל נמי הכי היה לו לתמוה על ההלכות כיון דהזכיר קודם דעת ההלכות : וג"כ הותרה הקושיא מה שתמה על הב"י ואמר דמה ענין זה לזה וכו' שכבר פירשתי דבריו כנז"ל: עוד כתב הלח"מ גם דברי הטור באותו הסימן תמוהים במה שכתב שם וא"א הרא"ש כתב כסברא ראשונה ולעיל מזה בשמו בהפך וכו' שכתב בשם אביו דברים סותרים וכדכתיבנא עכ"ל. ואנכי איש צעיר נ"ל שדברי הטור מכוונים יחד שמתחילה אמר ובירושלמי משמע שאינו סימן מובהק. וכן הוא מסקנת א"א הרא"ש ע"כ ם שכך נראה