לבב דוד קסה

דלא נגמרו. ונקט כל שתלויות באשכול דהיינו וכמו שאמר רבינו דעדין לא נגמרו. ומה שהביא ראיה לדברי רבינו מדין הטומאה מנבלת העוף שהאוכל מן האשכול של ביצים טמא כדאיתא פ"ק די"ט וכו' הכוונה דעל פי מה שהביאו בש"ס על הך ברייתא דהאוכל מנבלת העוף הטהור מן השלל של ביצים וכו' טהור אמר רב יוסף דלא כר' יעקב דאי כר"י האמר אם היו מעורות בגידין אסורות דסבר רב יוסף דשלל של בצים הם שנגמרו ומעורות בגידין דהוא כת"ק דס"ל דאם נגמרו אע"פ שמעורות בגידין לא מקרי בשר. ולפי דברי רב יוסף אלו א"כ אשכול דקתני סיפא טמא לא מפקינן לה ממשמעותא דהוא על הבצים קאי. כיון דמצינן לאוקים בשלא נגמרו. דגם לת"ק מקרי בשר. דלהכי טמא. וגם ללישנא בתרא דמכלל דלרבנן טהור גם בביצים התלויים באשכול. הוא בהך גוונא דקאמר רבי יעקב דנגמרו אלא שמעורין בגידין. דבהך גוונא שאמרו שמותר לאכלן בחלב. שבזה אית להו טהור. כיון שאינם נקראים בשר. אבל בשלא נגמרו אית להו דטמא וזה. שכתב הרב המגיד וראיה לזה דין הטומאה בנבלת עוף שהאוכל מן האשכול של ביצים טמא כדאיתא בפ"ק די"ט. דהיינו דבין ללישנא קמא בין ללישנא בתרא לרבנן דבשלא נגמרו טמא כמ"ש. ואמר ונתבאר בדברי רבינו מהל' שאר אבות הטומאה. דהיינו דגם בביצים התלויים באשכול איירי רבינו שהוא פסק כרבנן. אלא שהרב המגיד לא ביאר כל כך. ואמר אח"כ ועוד ראיה שאסור לאכול כדאיתא התם. דהיינו שמלבד הראיה מדין הטומאה אלא מדין שאסור לאוכלו בחלב ובין לר"י אע"פ שנגמרו אם הם מעורין בגידין מקרי בשר ואסור לאוכלו בחלב ובין לרבנן דפליגי אר' יעקב. דלא פליגי עליה אלא בשנגמרו וכמו שמפורש בברייתא הכי. דקתני השוחט את התרנגולת ומצא בה ביצים גמורות מותר לאכלן בחלב. דמשמע דלא התירו אלא בביצים גמורות. אבל בשלא נגמרו הרי הם כבשר: ור אית' להלח"מ שהקשה על הרב המגיד ואמר דמאי ראיה מייתי מן האוכל וכו' דדווקא לרבי יעקב וכו' אבל אנן דקי"ל כת"ק וכו' אלא בשר אשכול גופיה וכו'

ותמיהא לי על קושייתו זאת דאיך אפשר לומר דאנן דקי"ל כרבנן וכמו שכתב רבינו בפ"ט וכו' והלא בגמורות הם שמותר לאכלם בחלב דווקא דמשמע אבל בשלא נגמרו אסור לאכלם בחלב דמקרו בשר ולפי זה הרי להדייא דאשכול דטמא על הביצים התלויים באשכול ולא על בשר האשכול דווקא וכן מבואר להדייא בברייתא דרבנן לא אמרו שמותר לאוכלן בחלב אלא אע"פ שמעורות. וכי תימא בנגמרו אע"פ שמעורות: וכי תימא דלא קא מקשה ואמר דדווקא לר' יעקב וכו' הוא משום דעל לישנא בתרא קא דחי ליה אביי ממאי דאשכול מהנך דתליא באשכול דילמא אשכול גופיה. דמשמע דממאי אתה אומר דהיא כרבי יעקב דילמא כרבנן ואיירי באשכול גופיה דמשמע דלרבנן לא אתיא אלא אם נאמר דבבשר אשכול דווקא ואם לרבנן שייך לומר דבשלא נגמרו אסור לאכלם הוה ליה לאביי לומר דילמא בביצים שלא נגמרו וכרבנן דמזה הוא דהלח"מ אמר דלא אמרו אלא לר' יעקב וכו'. אי מזה לא ארייא דודאי דהוה מצי למדחי ליה הכי אלא בעדיפא מינה קא מדחי ליה וכמשמעות אשכול דהוא בשר האשכול: וכמו בלישנא קמא דהוה מצי למדחי ליה דילמא בבצים שאינם מעורות בגידין וכרבי יעקב אלא בעדיפא מינה קא דחי דאתיא ככ"ע ודוק

דין ט' נמצא עליה קורט דם וכו' ואם על החלמון אסורה כולה ע"כ כתב הרב המגיד ודעת רבינו דהא דתני דוסתאי פליג אדרבי ירמיה דאסר בחלבון שנמצא בקשר וחוץ לקשר ע"כ. דהיינו דדוסתאי לא קאי אדרבי ירמיה כלל. אלא לדוסתאי כולה מלתא בחלבון וחלמון תליא מלתא ולא בקשר וחוץ לקשר אלא כל שנמצאת בחלבון ואפי' בקשר וחוץ לקשר זורק את הרם ואוכל את השאר. דאין לחוש בחלבון לרקום לעולם ואם נמצא בחלמון ואפי' חוץ לקשר כולה ביצה אסורה ודלא כפירוש רש"י דפירש דר' ירמיה ור' דוסתאי לא פליגי. ור' ירמיה אמר והוא שנמצא על הקשר שלה דהוא זרע התרנגול הקשור בראש הכד ומשם יציאת האפרוח מתחלה וכיון דעדין הוא שם ולא יצא חוץ לקשר זורק את הדם ואוכל את השאר. ומשמע מזה. דדוקא שלא יצא חוץ לקשר כלל. אבל אם הוא עדיין בקשר ונתפשט ממנו לחוץ אסורה. ומה שכתב רש"י אח"כ אבל נמצא על החלמון שלה כולה אסורה. לא תידוק דבחלבון אף על פי שיצא חוץ לקשר נמי מותרת בזריקת הדם. דמה שנקט בחלמון הוא לומר דבחלמון אף ע"פ שהוא בקשר לבד אסורה. וממה שכתב אח"כ על דברי דוסתאי על החלבון וכדקאמרן משמע דהוא מפרש דדוסתאי לא פליג אדרבי ירמיה. אלא דרבי ירמיה לא פירש על איזה קשר קאמר. ואתא ואמר לא שנו וכו' כלומר לא שנו שאם נמצא בקשר לבד זורק את הדם ואוכל את השאר אלא שנמצא על חלבון שלה. דהיינו על קשר של חלבון. אבל נמצא על קשר של חלמון אע"פ שהוא כולו שם אסורה דשדא תיכלא בכולה: והנה רבינו שלא הזכיר מזה כלל ס"ל דפליגי רבי ירמיה ודוסתאי והוא פסק כדוסתאי: וכתב עוד הרב המגיד אבל הרשב"א ז"ל כתב בפ"א בשם חכמים הצרפתים ז"ל דלא פליגי דוסתאי ורבי ירמיה ואמר שיש לחוש לדבריהם וכו' ואין מורין להתיר אלא בנמצא בחלבון על הקשר לבד או חוץ לקשר ולא נתפשט בקשר ע"כ: הנה כבר כתבתי דעת רש"י ז"ל והתוס' כתבו בדעת רש"י דהא דחוץ לקשר כולה אסורה זהו כשישנו בקשר ונתפזר עד שהוא חוץ לקשר אבל כשאין דם כלל על הקשר אלא במקום אחר מותר יעו"ש. שנראה מדבריהם דכל שאינו בקשר כלל דאינו מריקום האפרוח אינה אסורה לא בחלבון ולא בחלמון והשתא אמר הרשב"א שיש לחוש לדבריהם של הצרפתים וכו'. דלדברי רבינו והגאונים כמ"ש יצא הדין דבחלבון הכל מותר ואף על פי שהוא בקשר וחוץ לקשר . אבל לדברי הצרפתים אינו מותר אלא בנמצא בקשר ולא יצא לחוץ לקשר על זה אמר שיש לחוש לדבריהם ואין להתיר אלא בנמצא בקשר לבד. או חוץ לקשר ולא נתפשט בקשר דזה לכל הדעות מותר גם לדברי הצרפתים שלא אסרו אלא בנמצא בקשר ונתפשט חוץ לקשר . אבל אם נמצא בקשר לבד גם לדבריהם מותרת. וגם אם נמצא שלא במקום הקשר גם לדבריהם מותר וכמו שאמרתי: והנה בענין החלמון לא דיבר ונ"ל פשוט כיון שהוא בא לומר לחוש לדבריהם דהיינו לעשות חומרא זו. אבל בענין החלמון שלדברי רבינו בכל מקום אסורה