לבב דוד קסב

שם מתיבי וכו' מהטומאה אף אכילה בכעדשה ולא השוה אותן הכתוב אלא באותן ששיעור טומאתן מובדלת מכל השאר והיינו אשר הבדלתי לכם לטמא בשרצים שהם מובדלי השיעור מכל שאר הטומאות שהן מטמאין. בכעדשה ור' יוחנן אנבלות קאי וה"ה לשרצים שאין חיוב אכילתן באיבריהן בכל שהוא. והטעם מפני שטומאת השרצים אינה חלוקה בשרצים משאר הטומאות שכל הטומאות איבריהן מטמאין גם כן בכל שהן ורבי יוחנן משום נבלות נקט כזית. אבל משום שרצים ודאי בכעדשה חייב וכו'. אבל ר' יוחנן בא להשמיענו שאין למדין חיוב אכילה מטומאת איברים ונקט כזית משום נבלה ע"כ: וקשה לי על זה דממה שאמר רבא במובדלין דיבר הכתוב משמע דרבא בא לחדש לנו זה. והלא זה ידוע הוא שבמובדלין דיבר הכתוב דדברי הברייתא דתני ר' יוסי בר ר' חנינא הם מפורשים הכי להדיא ולא היה לו רבא לומר אלא דרבי יוחנן קאי אנבלות. ומדקאמר הכי רבא דמשמע דהוה ס"ד דלאו במובדלין דוקא אלא שבא הכתוב ללמד דאיכא דבר דשיעור אכילתו כשיעור דנקט קרא בשרצים דשיעור טומאתם חלוקה מהשאר שהם בכזית. ומהם בכעדשה גם שיעור אכילתן בכעדשה: ועוד קשה כיון דגם בשקצים אין לוקין אלא בכעדשה א"כ היה לו לומר עוד אבל בשרצים בעי כעדשה גם באיבריהן כיון דכבר אמר ר' יוחנן דבשרצים מה טומאה בכעדשה אף אכילה בכעדשה כדי שלא לטעות דגם באיבריהן איירי דשיעור אכילתו כשיעור טומאתו. דאפילו טומאת האיברים אינה חלוקה בשרצים משאר הטומאות מ"מ השרצים עצמם חלוקים בטומאתן מכל השאר שעליהם אמר הכתוב שיעור אכילה כשיעור הטומאה: ועוד מאי מקשה עוד אלא מעתה גבי בהמה ליפלוג וכו' כמו שכתב הרב. דמאי קושיא זו והלא אפילו בשרצים עצמן דהם מובדלים מהשאר קאמר רבי יוחנן דוקא בבשרם מדמים אכילה לטומאה אבל באיבריהן כיון דהם שוים לשאר הטומאות לא. כ"ש בבהמה דלא אמרינן באיבריה כשיעור טומאה הוא שיעור אכילה: ועוד כיצד יבא התירוץ על זה הא אקשינהו רחמנא לבל תשקצו כמו שמפרש הוא דמלבד דזה לא אתי למאי דגרסינן אבל לשיעורן לא. הרי ג"כ לא אתי זה התירוץ. כיון דמצינו בשרצים דגם כן עליהם אמר קרא ולא תשקצו צריך שיהיו שוים לגמרי ואם על איבריהן שיהיו בכעדשה ג"כ כמ"ש הוא אח"כ. הלא לזה לא צריך היקש זה כמ"ש הוא והטעם וכו' בכל שהן. ולפעד"ן דטעמא דרבינו הוא הכי משום דבברייתא דתני ר' יוסי בר' חנינא נקט בדבריו מלתא דפסיקתא מה טומאה בכעדשה אף אכילה בכעדשה דמשמע דבכל גוונא אכילה בכעדשה גם באיברים דטומאתן בכל שהוא ג"כ בכעדשה והקושיא דקא פריך וקלסיה רבי יוחנן וכו' והא אמר לעיל דבכעדשה סגי והיאך אמר דגם בשרץ בכזית. והשיב רבא במובדלין דיבר הכתוב דהיינו דאם על כל שרצים דאינם מח' שרצים נמי בכעדשה אלא דהלימוד משמונה שרצים דאמר הכתוב דאיסורן בכעדשה. אה"נ דתקשה קושיא זאת אבל לא דיבר הכתוב אלא על המובדלין בטומאה דלהכי דרשו דאיסור אכילה כמו הטומאה על שרצים לא אמר הכתוב ששיעור אכילתן בכעדשה כמו שמונה שרצים שלא דיבר הכתוב אלא במובדלין דוקא. וכיון שכן מוקמינן דברי רבי יוחנן על שאר שרצים. וקאי אמתניתין דהנך לא לקי אלא בכזית. והקשה לו אלא מעתה בהמה נמי ליפלגי בין מובדלת: לשאינה מובדלת. דהיינו דבשלמא אם אמרינן דגם בשאר שרצים דיבר הכתוב כיון דאיכא בשמונה שרצים. דאכילתן בכעדשה גם שאר שרצים נמי ג"כ דינא הכי לא מקשה מהבהמה. משום דלא דיבר הכתוב אלא בשרצים דוקא. אבל עתה שאתה מחלק בין ח' שרצים לשאר שרצים דטעמא הוא משום דמובדלין דיבר הכתוב. הלא גם בבהמה כתיב והבדלתם וכיון דאקשינהו בחד קרא לשרצים נימא נמי דיש לחלק בין המובדלת לשאינה מובדלת. דבהמה טהורה קרי לה מובדלת. שמובדלת מבהמות טמאות שמותרת באכילה. דלא נעביד כולהו טומאתן בכזית. אלא בהמה טמאה שאינה מובדלת יותר מכזית בעינן דומיא דשרצים. דאע"ג דכתיב בקרא בכל אשר תרמוש האדמה. קאמרת דווקא במובדלת הוא דאמרינן בכעדשה משום דכתיב אשר הבדלתי אבל שאר שרצים ביותר מכעדשה בעי דהוא כזית: ג"כ יש לחלק בבהמה כיון דכתיב והבדלתם בין הבהמה וגו' ואקשינא קרא לשרצים ג"כ הוה לן לאפלוגי בהו. ותירץ לו דהך הקישא לא אתי לענין שיעור טומאה. אלא לבל תשקצו ולאפושי לאו בנבלת בהמה טמאה. לבד מלאו דנבלה דאיכא לאו דלא תשקצו ולאו דבהמה טמאה. וכמו שפירש רש"י ז"ל יעו"ש ודוק

דין י"ז תולעת הנמצא במעי הבהמה וכו' כתב , הרב המגיד וז"ל ונראה שרבינו סבור וכו' והטעם מפני שאינם מתהוים ממנו אלא נכנסים לו דרך נחיריו וכו' ודכוותה בבשרא אסירי וכו'. ואנכי בעניי קשה לי פירוש זה דלפי זה דנכנסים לו דרך נחיריו א"כ גם בבהמה אי אפשר להתהוות ממנה בחיים אלא נכנסים דרך נחיריה ומה דקתני בברייתא ואת נבלתם תשקצו לרבות את הדרנית שבבהמה הוא לאחר מיתה שגבלי ממנה ולהכי קא מקשה רב משרשיא לרבינא מהאי ברייתא דמהאי ברייתא נאסור נמי גם בשרא דכוורי. אם כן מה זה שמשיב לו הכי השתא בהמה בשחיטה קא משתרייא והני מדלא קא מהניא להו שחיטה באיסורייהו קיימן. מדקאמר באיסורייהו קיימן משמע האיסור שהיה בהם מקודם דהוא משום בשר מן החי ולא משום דמעלמא קא אתו אלא ודאי דלא אסרו אלא בנמצא במעי הדגים משום דמעלמא קא אתו אבל בין בשר לעור דהוא מתהוה ממנו אפילו מחיים שרי ולהכי קא מקשה רב משרשיא לרבינא מאי שנא מהא דתניא וכו' כיון דקרא אתא לרבות גם בנמצא בין עור לבשר דאף על גב דמתהוה ממנו אסור. יהיה ג"כ גם בדגים שאף שנמצא בין עור לבשר שממנו נתהוה יהא אסור. ותירץ לו הכי השתא דבהמה דאינו ניתר בשרה אלא בשחיטה. הנך תולעים דנתהוו מינה כיון דלא מהנייא להו שחיטה אף ע"ג דנשחטה עדיין באיסור שלהן שהוא בשר מן החי מקרי אבל דגים באסיפה בעלמא משתרי וא"כ לא נאסרו אלו תולעים מעולם. לכן נלע"ד כמו שפירש הרב מגדל עז וכן נראה ממה שלא הזכיר הטור דהרמב"ם חולק כמ"ש. וכן הב"י לא הזכיר מזה כלום וגם הר"ן שפירש לסוגיא כדברי הראב"ד והרשב"א לא הזכיר שהרמב"ם לא פירש כך.