לבב דוד טז

באחת מן הלשונות ההם. וגם כן משמע מדבריו דלא מהני שתיקה בראשונה כששאל לה. אלא בעי שתאמר בפירוש שרצתה כדברי רבינו. אלא שמדברי רבינו נראה דדווקא אם אמרה לו היא מעיקרא הב לי. דאז מפרשינן לדבריה הב לי בלבד ואל תשחק עמי. אבל אם הוא שאול שאל לה אם תרצה ליתן לך ותתקדש לי ואמרה לו הב או הבה מיהבה הוי כמו אמרה הן מקדשנא לך. אלא בהא דאמר ולפיכך אם חזר ואמר התקדשי לי אינה מקודשת אפי' שתקה. הוא דלא כדעת רבינו שפירשנו לדבריו לעיל דהוא סובר כדברי הרא"ש דגם בששתקה מקודשת ולפי דברי הרשב"א אלו שכתב הר"ן אינם כדברי הרשב"א שכתב הרב שאם שתקה ודאי מקודשת. ועלה על דעתי לומר שהרב המגיד הוא שדייק לה מדברי הרשב"א. וכבר כתבתי שאין כך דברי הרשב"א ואפשר שמפני זה כתב הכ"מ שה"ה כתב משם הרמב"ן שדעה זו היא של הרמב"ן שהרשב"א חולק עליו בזה כנ"ל ודוק

ואחרי די כתבי ראיתי למ"ש הלח"מ ומה שהאריך בזה המש"ל יעו"ש

דין ו' המקדש בעד א' וכו' המקדש בפסולי עדות של תורה אינה מקודשת בפסולי עדות של דברי סופרים וכו' צריכה גט מספק ע"כ. כתב הרב המגיד ידע שבפסולי עדות יש מחלוקת בין המפרשים וכו' שכל אותן שהם נלמדין מן המדרש בקירוב האם הם מדברי סופרים וכ"כ רבינו בפי"ג מהלכות עדות וכו'

נלע"ד דאע"ג דכתב הרב המגיד בפ"א מהל' אלו גבי קידושי כסף דאע"ג דדברי סופרים קרי להו מ"מ דין תורה גמור אית להו ואם בא אחר עליה נהרג בקידושי כסף ולא תפסי בה קידושי אחר התם שאני שכן מבואר בדברי רבינו שהוא מן התורה כמו שהביא שם הוא ז"ל. אבל הכא שכתב רבינו המקדש בפסולי עדות של דברי סופרים ובהל' עדות קרא לקרובי האם דברי סופרים מוכרח לומר דכוונתו על קרובי האם ושאני קידושי כסף דהוא בא מג"ש. ולהכי הוא מה שכתב שם ולא נכתב בפי' מן התורה אלא שנאמר הג"ש ולוה נקרא דברי סופרים לדעתו ז"ל ע"כ

ואפילו כפרה האשה וכו' כופין אותה ליקח גט כתב מרן בכ"מ הלשון תמוה בעיני דמה שייך כפייה לה ליקח לא הו"ל לכתוב אלא צריכה גט מספק וממילא משמע שאם תרצה לינשא תקח הגט ואם לא תרצה לקחתו תהא אסורה להנשא ע"כ. ואנכי איש צעיר נלע"ד דרבינו ס"ל דבהאי כופין אותה כיון דאיכא תרתי בהאי שהעדים הם פסולי עדות מדברי סופרים. או שהם ספק פסולי תורה. וגם היא מכחשת לומר שלא קדשתני. אם אין אנו כופין אותה ליקח הגט אפשר שיש מי שיטעה לומר שאינה מקודשת כלל ויבא לישא אותה ואנן לא ידעינן ביה. להכי כופין אותה ליקח הגט כשאינה רוצה לינשא לזה כדי שלא יכשלו בה

ועל עד פי גירסת הטור שגורס כופין אותו ליתן גט. בודאי שאיירי בשלא רצה לקדש אותה עוד. לכן כופין אותו ליתן לה גט או אפשר לומר כיון שהיא אומרת לא קדשתני שאין רצונה בו כופין אותו לגרש. אע"פ שהוא רוצה לקדשה עוד כדי שלא תתעגן כיון שהקידושין הם בפסולי עדו' מדבריהם או ספק קידושין

דין ז' ואם היתה מבת עשר שנים ולמעלה וכו' עיין בכ"מ מה שתירץ לתמיהת הרמ"ך דסכלה דכתב רבינו היינו לומר שאינה חריפה כלל ומ"מ כיון שהיא בת עשר חזקה על קרוב שהוא יודעת לשמור קדושיה ע"כ. ולפי זה לא תקשי על מה שכתב רבינו בפכ"ט מהל' מכירה דמו' שנים עד שיגדל אם יודע בטיב משא ומתן וכו' דמשמע דעד שיגדל דהיינו בן י"ג שנה ויום א' בעינן שיהא יודע בטיב משא ומתן ואי לאו ל"מ דודאי דבמשא ומתן דצריך חורפא ביותר צריך לבודקו עד י"ג שנה ויום א' ואע"ג שרבא תלה בזמן הפעוטות שה שהוא מבן שש עד י'. דמשמע דמי' ולמעלה הוא בודאי יודע טיב משא ומתן. מ"מ כיון שהחוש יכחיש זה שיש אפי' בן י"ג שנה אינו יודע בטיב משא ומתן מוכרח לומר שאין שוין הם. שבא רבא לומר דהא דמקחן מקח וממכרן ממכר הפעוטות דקתני מתניתין הוא במטלטלין דווקא דיכול להיות שיודעים הם. וכנגדן בקטנה מתקדשת למיאון שאפשר שיודעת לשמור קידושיה. דזה שבא רבא לחדש אבל ביותר מעשר אה"נ דבמקח וממכר שבודקין אותו. כיון שיש שהם גדולים ואינם יודעים בטיב משא ומתן. אבל לענין שמתקדשת למיאון סתם בנות עשר שנים יודעת לשמור קדושיה זה דעתו של רבינו ז"ל

דין ט' סריס שקידש בין סריס חמה בין סריס אדם וכן אילונית שנתקדשה הרי אלו קידושין גמורין. כתב הרב המגיד והעלה רבינו יעקב ז"ל במשנה ראשונה דיבמות דאע"פ שלא הכיר בה במקדשה צריכה גט ע"כ. משמע מדבריו אלו דרבינו יעקב דמצריכה גט מדאורייתא דהא קאי ה"ה על דברי רבינו דאמר קידושין גמורין. ולפי זה מה דקתני במשנה ראשונה דיבמות אילוניות צרותיהן מותרות לאו כמו שפירש"י משום שמקחן מקח טעות וכאילו לא היתה אשת אחיו מעולם דהיינו שלא הכיר בה. דלרבינו לפי דברי הרב המגיד אפי' לא הכיר הוו קידושין גמורין. ובודאי שלדברי רבינו דאיירי אפי' בשלא הכיר בה איירי מדלא ביאר אלא סתמא אמר אילונית. ובודאי שלא אמרו בש"ס בדף י"ב כאן בשהכיר בה כאן שלא הכיר בה אלא לדעת רב אסי. אבל לרבא דפירשה אפי' הכיר בה דהלכתא כוותיה דטעמא דלא מתסרא צרתה משום דכיון דלא חזייא ליבום כלל הרי היא בצרת ערוה שלא במקום מצוה. נימא דגם בשלא הכיר בה הוו קידושין גמורין וכפשטא דמתניתין בכתובות דף ק' הממאנת והשניה והאילונית אין להם כתובה דמשמע כתובה הוא דלית לה הא גיטא בעיא. כדדייק התם דף ע"ג וכן ראיתי שהרשב"א ז"ל תמה על פירוש רש"י דלמה פירש מתני' בשלא הכיר בה דהוא כרב אסי ואנן קי"ל כרבא דפירשא אפי' הכיר בה: ואני אומר דאפשר דרש"י ז"ל דפירש כן במתניתין משום דלישנא דמתני' דייקא טפי אליבא דרב אסי להכי מפרש לה אליביה. וכן ראיתי להתי"ט דכתב כן לדברי רבינו עובדיה יעו"ש בפ"ב דיבמות משנה ג' בד"ה לא חולצת ולא מתיבמת

ומעתה מה שהקשה הרב הלח"מ על הרב המגיד ועל הטור לא קשייא כלל. ומ"ש רבינו בפ' כ"ד מהל' אלו שכתב שם היתה אילונית או מחייבי לאוין ולא הכיר בה וכו'. וכתב בסוף דבריו שאין שם אישות גמורה. דמשמע דאית בה קצת אישות דווקא ולא אישות גמורה. אין הכוונה דצריכה גט מדרבנן דווקא ובדעת ר"ת וכמו שמפרש לה הרב לח"מ ז"ל. דהא רבינו כלל בדין זה אילונית וחייבי לאוין ג"כ ועל תרוייהו אמר שאין