לבב דוד טו

ואקדש אני לך אינה מקודשת. ולכן כל הפוסקים נקטו דבריהם כשהתחילה ואמרה לו תנה דינר לפלוני ואתקדש אני. וכן נראה עוד ממה שכתב רבינו בפ"ה דין כ"א האשה שאמרה לו תן דינר לפלוני מתנה ואתקדש אני לך ונתן ואמר לה הרי את מקודשת לי בהנאת מתנה זו שנתתי על פיך הרי זו מקודשת ע"כ. דמשמע שלאחר שאמרה לו כך הוא שנתן ואמר הרי את מקודשת לי בהנאת מתנה זו שנתתי על פיך: ודלא כמ"ש הרב לח"מ ז"ל שאף שהתחיל הוא ואמר הרי את מקודשת לי אם היא אמרה הבה ואתקדש אני לך שהיא מקודשת. דלא שייך טעמא דאינה חוששת שכתבו התו' יעו"ש

דין ה' היה מוכר פירות או כלים וכו' אם אמרה הן וכו'. נראה לי הא דצריך שתאמר הן משום שנתן בידה ולא אמר לה עוד הרי את מקודשת לי. וכבר כתב רבינו בפ"ג דין א' היה מדבר עם האשה על עסקי הקידושין ורצתה וכו' דאם קידש בשתיקה אפילו היה מדבר עמה על עסקי קידושין צריך עד שתרצה היא. וכאן מה שאמר לה מעיקרא הוא בדרך שאלה. וכיון שנתן לה בשתיקה שלא אמר לה אח"כ הרי את מקודשת לי דהוא בתורת קידושין גמורין לא מהני אם לא רצתה היא קודם. דודאי שחשבינן להך שאלה דהיה מדבר עמה על עסק קידושין ובשתיק' דצריך ריצוי קודם אבל אם חזר ואמר לה הרי את מקודשת לי דהיא . מקודשת אף ע"פ ששתקה. שהיא כמו איניש דעלמא שקידש דלא בעי שתאמר האשה הן. וכמו שכתב הרב המגיד משם הרשב"א ואפי' חזר ואמר לה בשעת נתינה התקדשי לי והיא אמרה באחד מן הלשונות שהזכיר רבינו אינה מקודשת. אבל אם שתקה ודאי מקודשת ע"כ. דהיינו שאם אמרה אחד מן הלשונות ההם ודאי כוונתה לומר שאינה רוצה. אבל אם שתקה לאחר שחזר ואמר לה הרי את מקודשת לי הרי כמו איניש דעלמא כמ"ש: ומעתה מה שתמה מר"ן בכ"מ על דברי רבינו דלמה צריך שתאמר הן. לא יש תימה דמה שהצריך רבינו שתאמר הן בשביל שהוא נתן לה ולא אמר לה הרי את מקודשת לי אחר כך דדברים הראשונים היו דרך שאלה. ומיקרי קידש בשתיקה דבעינן עד שתרצה היא דהוא דמהני בשתיקה כמ"ש לעיל

ומ"ש וכ"נ ממ"ש הרא"ש בשם הראב"ד לא יש מזה ראיה לדבריו שהוא איירי על שנתן לה אח"כ ואמר לה בשעת נתינה הרי את מקודשת לי. ורבינו דאיירי שלא אמר לה אחר כך הוא דבעי רצתה. כמ"ש בדברי הרשב"א שהביא הרב המגיד וא"כ ליכא ראיה. ומה שאמר עוד ויש לתמוה למה כתב דברי הרמב"ן סתם כאילו אין רבינו חלוק בדבר ודאי שאין רבינו חלוק בדבר זה ע"כ

ונ"ל להביא ראיה לדברי רבינו דבשתקה לא מהני מדאמרו כל הבה מהבה לאו כלום הוא. כל אשקויי אשקיין לאו כלום הוא כל שדי משרא לאו כלום הוא. מדאמר לאו כלום משמע שאין ריצוי מקרי דלא כלום הוא. אבל למאן דס"ל דלא צריך שתאמר הן דאפילו שתקה וקיבלה מהני. א"כ לפי דבריו יפרש דטעמא דאינה מקודשת דמשמעות הדברים אלו תן לי בלבד שאיני רוצה. דדברים אלו מגרעים כח הקידושין. א"כ למה אמרו לאו כלום הוא דמשמע שאין אלו דברים של כלום שמועילין אלא אין מועילים. והוה צריך ליה לומר כל הבה מהבה וכו' אינה רוצה קאמרה. שלפי דבריו דגם בשתיקה מהני. אלא משום דדברה דברים דמשמעותן אינה רוצה קאמרה אבל לדעת רבינו אתי שפיר לפי שלכאורה מה שאמרה לו הבה מהבה משמע שנתרצית לו. וא"כ מה שנתן לה אחר כך בשתיקה מהני. להכי אמר כל הבה מהבה לאו כלום הוא. דהיינו דלאו דנתרצית הוא דקאמרה הכי. דלאו כלום הוא שלא נתרצית. וא"כ אפי' נתן לה אח"כ אינה מקודשת אע"ג דשתקה בשעת נתינה. שנראה שאח"כ נתרצית דבעינן שתאמר בפירוש הן. דאז מהני קידושין בשתיקה. ואה"נ דאם בשעת נתינה אמר לה הרי את מקודשת לי ושתקה שלא דברה אותם הדברים שמשמעותן איני רוצה. דקאמרה ליה לא תשחק עמי בדברים. הרי ודאי נתרצית בשעה שאמר לה הרי את מקודשת לי: וראיתי להב"י שהביא דברי הר"ן שכתב דאיכא מ"ד דטעמ' דאינה מקודשת משום דאדיבורא קמא סמכא דאמרה ליה מעיקרא הב שלא לשם קידושין. אבל אם חזר ואמר לה בשעת נתינה התקדשי לי בו. ואיהי אמרה הב או הבה מיהבה מקודשת ע"כ: נ"ל דזה מ"ד דאמר הכי הוא משום ממה שאמר לאו כלום הוא דמשמע דהוא כלום דהוא נקרא ריצוי אלא דכאן לאו כלום. דהוא משום כיון דאמרה היא מעיקרא שלא לשם קידושין הוי ממשמעות הב הוא כמו שאמרתי מתחלה שלא לשם קידושין. אבל אם חזר ואמר לה בשעת נתינה התקדשי לי בו ואיהי אמרה הב או הבה מיהבה כיון שהוא לשון ריצוי ואדיבורא קמא דידה עבר שהרי עוד אמר לה הרי את מקודשת לי שאינו רוצה ליתן בתורת מתנה. היאך מפרשים דבריה שהיא אדיבורא קמא דידה סמכה שרוצה בתורת מתנה ולא לשם קידושין. שודאי שנתרצית היא לשם קידושין. אבל להך דסבר דאם אמרה עוד מהנך לשונות דאינה מקודשת. הוא משום דאינך לשונות משמעותן אינה רוצה אבל אם שתקה מהני: עוד כתב הר"ן אבל הרשב"א סובר דאפי' לא אמרה היא מעיקר' מידי כיון דאיהו אמר לה בלשון שאלה אי יהיבנה לך מיקדשת לי ואיהי לא אהדרא ליה הן מקדשנא לך אלא א"ל הב או הבה מיהבה אפילו חזר ואמר לה הרי את מקודשת לי בזה לא מהני ולא מידי. דעיקר טעמא דאינה מקודשת היינו משום דכיון דבלשון שאלה קאמר לה אם איתא דארצייא הו"ל לאהדורי הן מקדשנא לך ומדלא מהדרא הכי אלא אמרה הבה מיהבה ודאי הכי קאמרה בקידושי לא ניחא לי אלא במתנ'. ולפיכך אם חזר התקדשי לי אינה מקודשת וכו': דהיינו דכיון דהוא שאול שאל אם רוצה להתקדש א"כ אפי' לא אמרה היא מעיקרא מידי בודאי שאין מהני בה קידושין עד שתאמר בפירוש שרוצה להתקדש. וזאת שאמרה הבה מהבה לא מקרי שרוצה להתקדש קאמרה דלשון זה אנו מפרשין שרוצה לומר לא ניחא לה בקידושין קאמרה. משום דאם כוונתה לומר שרוצה להתקדש למה לה שתאמר בלשון זה היה לה להשיב בלשון המקביל על שאלתו הן מקדשנא לך. אלא ודאי שאין הלשון זה כוונתה להתקדש לו. אלא אדרבא היא רוצה לומר דלא ניחא לה בקידושין. ולפיכך מאי מהני אם אמר לה אחר כך התקדשי לי כיון שגילתה דעתה שאינה רוצה בקידושין. ולפי דבריו אלו אפילו שתקה ולא אמרה